ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרסד
תנו רבנן מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון, תלמוד לומר לאיש אשר מכר לו. מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה מנין שאין מחשב אלא עם האחרון שנאמר לאיש [לאיש] אשר בתוכו דברי ר' דוסתאי. ר' יהודה אומר מכרה לו במנה והשביחה ועמדה על מאתים מנין שאין מחשבין אלא במה שנאמר והשיב את העודף העודף שבידו. מכרה לו במאתים והכסיפה ועמדה על מנה, מנין שאין מחשב אלא ממנה שנאמר והשיב את העודף [העודף] שבקרקע. מאי בינייהו דאייקר וזל ואייקר. וממאי דלקולא אימא לחומרא, לא ס"ד דגמר גאולה גאולה מעבד עברי, והתם מנלן דתניא נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין אלא במנה שנאמר כפי שניו. ואין לי אלא עברי הנמכר לנכרי שיגאל וידו על העליונה, נמכר לישראל מנין, תלמוד לומר שכיר שכיר לג"ש. אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. אמר ליה ההוא מרבנן לאביי מכדי הני קראי איכא למדרשינהו לקולא ואיכא למדרשינהו לחומרא ממאי דלקולא אימא לחומרא, לא ס"ד מדאקיל רחמנא גביה דתניא כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אתה אכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן מכאן אמרו הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. אדרבה נחמיר עליה מדרבי יוסי ברבי חנינא דתא רבי יסי בר חנינא אומר בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית וכו' (כדלעיל ברמז תרס"א), א"ל הא אהדריה קרא דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל והלך זה ומכר עצמו לאלילים אירחי אבן אחר הנופל, תלמוד לומר גאולה תהיה לו (וביובל יצא) [אחד מאחיו יגאלנו]. ואימא גאולה דלא ליטמע בכותים ולעולם פדיונן נחמיר עליה. אר"נ בר יצחק כתיב אם עוד רבות בשנים וכתיב ואים מעט נשאר בשנים וכי יש שנים מרובות ויש שנים מעוטות אלא נתרבה כספו מכסף מקנתו נתמעט כספו כפי שניו. ואימא היא דעבד תרתי ופיישן ארבעה ליתב ליה ארבעה מכסף מקנתו והיכא דעבד ארבעה ופיישן תרתי ליתב ליה תרתי כפי שניו, אם כן ליכתוב אם עוד רבות שנים אם מעט שאר שנים מאי בשנים, נתרבה כספו בשנים. מכסף מקנתו, נתמעט כספו בשנים כפי שניו, אם כן ליכתוב אם עוד רבות שנים אם מעט נשאר שנים מאי בשנים, נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו, נתמעט כספו בשנים כפי שניו. אמר ר' יוסי דרשינהו רב נחמן להני קראי כסיני. ושב לאחוזתו בבעל אחוזה דברתי ולא דברתי במוכר למוכר. ואם לא מצאה ידו די השיב לו מה תלמוד לומר מנין אם אינו ענין לבעל השדה תנהו ענין לגואל שיגאול כסדר הזה, תלמוד לומר ואם לא מצאה ידו ולא ילוה, די השיב לו ואין גואל לחצאין. והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל ולא ביד הקדש עד שנת היובל, אלא מוכר ברחוק וגואל בקרוב ברעה וגואל ביפה ולוה וגואל חצאין. אר"ש מה טעם מפני שבהדיוט הגיע יובל ולא נגאלה יוצאה לבעלים ובהקדש הגיע יובל ולא נגאלה יוצאה לכהנים עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. נמצאת אומר שדות וכספים משמיטים כאחד שביעית משמטת בסופה יובל בתחלתו. ויצא ביובל אף מן הקדש. ושב לאחוזתו לרבות את האשה: