ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרמד
תנו רבנן כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטתן. כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קדש הלחם. שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם. שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדושי ואינו קדוש דברי רבי. ר"א בר"ש אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק לשמן. מ"ט דרבי דכתיב זבח שלמים לה' למימרא דשחיטה מקדשה. ור"א בר ר"ש יעשה עד שיעשה כל עשיותיו, ורבי הכתיב יעשה אי כתב זבח יעשה כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח במה יעשה בזביחה. ורבי אלעזר בר' שמעון האי דכתיב (יעשה) [זבח] מיבעי ליה לכדר' יוחנן דאמר ר"י הכל מודים שיהא לחם בשעת שחיטה. מאי קדוש ואינו קדוש ואינו גמור, רבא אמר קדוש ואינו ניתר, מאי בינייהו איכא בינייהו למיתפס פדיונו לאביי לא תפיס פדיונו לאביי לא תפיס פדיונו לרבא תפיס. בשלמא לרבא הינו דאיכא בין רבי לרבי אלעזר ברבי שמעון אלא לאביי מאי בינייהו לאפסולי ביוצא. יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה' דבר הכתוב בקצרה. ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים שתהא זביחתן לשם שלמים. אמר ר' שמעון על מה שני כבשי עצרת מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. אם כפר הראשון על מה השני מכפר, על טומאה שאירעה בין זה ובין זה, אמור מעתה כך חייבין ישראל בכל שעה אלא שחיסך הכתוב את ישראל. אמר רבי ישמעאל שני כבשי עצרת למה הן באין כבשי עצרת שלמים נינהו אלא שעירי עצרת למה הן באין על טומאת מקדש וקדשיו. נזרק דמו שני למה קרב וכו' (כדלעיל):
ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים. הקישן הכתוב לחטאת מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף זבכי שלמי צבור אינן נאכלין אלא לזכרי כהונה:
והניף הכהן אותה על לחם הבכורים. יכול יניח כבשים על גבי לחם, תלמוד לומר על שני כבשים. אי על שני כבשים יכול לחם על גבי כבשים, תלמוד לומר על לחם הבכורים נשתקל הדבר ואיני יודע אם לחם על גבי כבשים אם כבשים על גבי לחם מה מצינו בכל מקום לחם למעלה אף כאן לחם למעלה והיכא אמר רב פפא במלואים רבי יוסי בן המשולם אומר כבשים למעלה ומה אני מקיים על שני כבשים להוציא על שבעה. חנניה בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין ירכותיהן של כבשים ומניף אותם ונמצא מקיים שני מקראות לחם על גבי כבשים וכבשים על גבי לחם. אמר רבי לפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה אלא מניח זה בצד זה ומניף. והא בעינן על רבי לטעמיה דאמר על בסמוך דתניא ונתתה על המערכה לבונה זכה ר' אומר על בסמוך. או אינו אלא על ממש, כשהוא אומר וסכותה על הארון את הפרוכת הוי אומר על בסמוך. מוליך ומביא מעלה ומוריד אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוליך ומביא למי שהרוחות שלו מעלה ומוריד למי ששמים וארץ שלו. במערבא מתני הכי אמר רבי (חייא) [חמא] בר עוקבא אמר רבי יוסי בר חנינא מוליך ומביא כדי לעצר רוחות רעות מעלה ומוריד כיד לעצר טללים רעים. אמר ר' יוסי בר אבין זאת אומרת שירי מצוה מכבין את הפורענות דהא תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים. אמר רבא וכן בלולב. רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה ומחוי הכי ואמר גירא בעינוהי דשטנא, ולאו מילתא היא משום דאתו לאוגרויי ביה. תנו רבנן זבחי שלמי צבור טעונין תנופה ותנופתן כמו שהן דברי (ר"מ) [רבי]. וחכמים אומרים בחזה ושוק. רבנן סברי טינה ומינה מה ובחי שלמי יחיד טעונין תנופה אף זבחי שלמי צבור טעונין תנופה. ומינה מה התם בחזה ושוק אף הכא נמי בחזה ושוק ור' סבר דון מינה ואוקי באתרה מה זבחי שלמי יחיד טעונין תנופה אף זבחי שלמי צבור טעונין תנופה ואוקי באתרה התם הוא בחז' ושוק אבל הכא כמות שהן. רב פפא אמר דכולי עלמא דון מינה ומינה והיינו טעמא דרבי כהתם מה התם דבר שמתנה לכהן אף הכא נמי דבר שמתנה רבינא אמר דכולי עלמא דון מינה ואוקי באתרה והויינו טעמא דרבנן שלמיכם רבויא הוא ויהו שלמי יחיד טעונין תנופה חיים מקל וחומר ומה זבחי שלמי צבור שאין טעונין סמיכה טעונים תנופה חיים זבחי שלמי יחיד שטעונים סמיכה אינו דין שיטענו תנופה חיים, מיעט רחמנא דבי זבחי שלמי צבור אותם למעוטי זבחי שלמי יחיד. ויהו זבחי שלמי צבור אותם למעוטי זבחי שלמי יחיד. ויהו זבחי שלמי צבור טעונים סמיכה מקל וחומר ומה זבחי שלמי יחיד שאינה טעונין תנופה חיים טעונין סמיכה זבחי שלמי צבור שטעונין תנופה חיים אינו דין שטעונין סמיכה, אמר רבא גמירי שתי סמיכות בצבור. ויהא אשם מצורע טעון תנופה שחוט מקל וחומר ומה זבחי שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים טעונין תנופה שחוטין אשם מצורע שטעון תנפה חי אינו דין שיטעון תנופה שחוט, מיעט רחמנא גבי שלמי יחיד אותו למעוטי אשם מצורע: