ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תריח
תנו רבנן מנין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקים תלמוד לומר איפה שלמה וצדק יהיה לך. ומנין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין ולפתוח לו מן הדמים והריני גורש במקום שמוחקין ולהוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו, תלמוד לומר איפה שלמה וצדק. ומנין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין תלמוד לומר (איפה שלמה וצדק) [אבן שלמה]. ומנין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין ולפחות לו מן הדמים והריני מכריע במקום שמעיינין ולהוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו, תלמוד לומר אבן שלמה וצדק, לא יהיה לך בביתך מה טעם משום איפה ואיפה, לא יהי הלך בכיסך מה טעם משום אבן ואבן [אבל] אבן שלמה וצדק יהיה לך [איפה שלמה וצדק יהה לך]. תנו רבנן (לא) יהיה לך מלמד שמעמידים אגרדמים למדות ואין מעמידין אגרדמים לשערים. דברי נשיאה אוקמן בין למדות בין לשערים מפני הרמאין. תנו רבנן אין עושין משקלות לא של בעץ ולא של אבר ולא של גיסטרון ולא של שאר מיני מתכות אבל עושה הוא של צונמא ושל זכוכית. תנו רבנן אין עושין המחק של דלעת מפני שהוא קל ולא של מתכת מפני שהוא מכביד אבל עושה הוא של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרועי. תנו רבנן אין עושין את המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר. ולא ימחוק בבת אחת מפני שהוא רע למוכר ויפה לקונה. ולא ימחוק מעט מעט מפני שרע ללוקח ויפה למוכר. ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר:
אוי לי אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואוי לי אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. אמרה או לא אמרה אמר רב שמואל בר יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וגו':
ושמרתם אתכל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ליתן שמירה ועשיה [לחוקים ושמירה ועשיה] למשפטים. אני ה' אני נאמן לשלם שכר:
מן התשלומין. מאי טעמא דרבי נחוניא בן הקנה, אמר אביי נאמר אסון בידי שמים ונאמר אסון בידי אדם מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין אף אסון האמור בידי שמים פטור מן התשלומין. רבא אמר טעמא דרבי נהוניא בן הקנה מהכא ואם העלם יעלימו עם דארץ וגו' ושמתי אני את פני באיש ההוא אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם מה מיתה שלכם פטור מן התשלומין אף כרת שלי פטור מן התשלומין. והנפש אשר תפנה (כתוב ברמז תרכי אם):
והתקדשתם כתוב בסוף פרשת ויהי ביום השמיני. איש אין לי אלא איש, אשה מנין תלמוד לומר כי איש איש אשר יקלל. את אביו ולא אבי אביו, ואת אמו ולא אם אמו, אביו ולא הספק, אמו ולא הספק. אשר יקלל את אביו ואת אמו מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת יכול לא יהא חייב עד שיקללם שניהם כאחד, תלמוד לומר את אביו ואת אמו מגיד שהוא חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו. והלא הגר חייב על אמו ואין חייב על אביו דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר את אביו ואת אמו את שחייב על קללת אביו חייב על קללת אמו את שאין חייב על קללת איבו אינו חייב על קללת אמו. מודה רבי עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינ חייב על אביו. אביו ואמו קלל אפילו לאחר מיתה, שהיה בדין הואיל והמכה חייב והמקלל חייב מה המכה אינו חייב אלא על החיים אף המקלל לא יהא חייב אלא על החיים, תלמוד לומר אביו ואמו קלל אפילו לאחר מיתה. דמיו בו בסקילה, תניא אידך איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס. אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו אמו של אביו מנין, תלמוד לומר אביו קלל ואמו קלל (אביו ואמו קלל) דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו. תנו רבנן אביו ואמו קלל לאחר מיתה, שיכול חייב במכה וחייב במקלל ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך לא חייב בו לאחר מיתה מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך אינו דין שלא חייב לאחר מיתה, תלמוד לומר אביו ואמו קלל. הניחא לרבי יונתן דמיותר ליה קרא אביו ואמו, אלא לרבי יאשיה מאי איכא למימר, נפקא ליה ממקלל, ואידך מיבעי ליה לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס. ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם: