ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרו
אמר רבא למה לי למיכתב רחמנא לאו ברבית לאו בגזל לאו באונאה, צריכי. דאי כתב רחמנא לאו ברבית משום דחדוש הוא דאפילו ללוה אסריה רחמנא. ואי כתב רחמנא בגזל משום דבעל כרחיה. ואי כתב רחמנא באונאה משום דלא ידע דמחיל. חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי. מהי תיתי לא ליכתוב רחמנא ברבית ותיתי מהנך. מה להנך דלא מדעתו תאמר ברבית דמדעתו. לא ליכתוב באונאה ותיתי מהך, מה להנך שכן אין דרך מקח וממכר הכך. לא ליכתוב רחנא בגזל ותיתי מהנך דמאי פרכת מה לרבי תשכן חדוש הוא אונאה תוכיח. מה לאונאה שכן שלא מדעתו דלא ידע דמחיל, רבית תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן גוזלו ממון אף אני אביא גזל שגזלו ממון. אי הכי לאו דגזל למה לי, לכובש שכר שכיר ולעבור עליו בשני לאוין דכתיב לא תעשוק שכיר. ולוקמה ברבית ואונאה וגזל ולעבור בשני לאוין, דבר הלמד מענינו ולא תגזול בענינא דשכיר כתיב. לא תגנובו למה לי לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו'. לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי, לטומן משקלותיו במלח. היינו גזל, לעבור עליו משעת עשיה: