ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרא
מנין להעראה מן התורה אמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע א"ק כי כל אשר יעשה מכל התועבות הוקשו כל העריות כולן לנדה מה נדה בהעראה דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה אף כל העריות כולן בהעראה. והשתא דאיתקש כל העריות לנדה נדה דכתיב גבי אשת אח ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא למה לי. כדרב הונא דאמר/רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין. סברא היא מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסירא ואימא לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות. אי נמי לאחר מיתת בעלה אין בחיי בעלה לא ולאו הכא מכלל עשה עשה. תלמוד לומר איש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. וכי אשת אחיו נדה היא. אלא כנדה מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת איסורה בכרת. אף אשת אח אף על פי שיש לה העיתר לאחר מכאן בשעת איסורה בכרת. אף אשת אח אף על פי שישלה היתר לאחר מיתת בעלה בשעת איסורה בכרת. העראה דכתיב נבי אחות אב ואחות אם למה לי. כדבעא מיניה רבינא מרבא המערה בזכור מהו. משכבי אשה כתיב אלא דמערה בבהמה מהי. א"ל אם אינו ענין להעראה דכתיב גבי אחות אב ואחות אם דאתיא בהקישא דר' יונה. תנהו לענין העראה דבהמה מכדי בהמה חייבי מיתות בית דין היא מאי טעמא כתיב לה להעראה דידה בחייבי כריתות ליכתוב בחייבי מיתות בית דין. איידי דכיליה קרא לדרשא אתא כתיב העראה דבהמה נמי אמילתא דדרשא. מאי דרשא דתניא עדות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם וכו' כדלעיל. ולמה לי למיכתב באחות אב ולמה לי למיכתב באחות אם. צריכי דאי כתב רהמנא באחות אב שכן לא חיים אבל אחות אם אימא לא. אי כתב באחות אם שכן ודאית אבל אחות אב אימא לא צריכא. ודודתו דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם מנא ליה. אתיא דודו דודי כתיב הכא ערות דודו גלה וכתיב התם או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב ולא מן האם אף הכא נמי מן האב ולא מן ההם והתם מנלן אמר קרא ממשפתו משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות כולן לאחות אשה. מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין אף כל העריות לא תפסי בהו קידושין אי הכי אפילו נדה נמי. אלמה אמר אביו הכל מודים בבא על הנדה אעל הסוטה אין הולד ממזר, אמר חזקיה אמר קרא ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה ומה חזית דמקשת להו לאחות אשה ניקשינהו לנדה. קולא וחומרא לחומרא מקשינן. ושמרו את משמרתי בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזרה רצה מקיימה רצו אחרים מקיימין. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן הוא גוזר גזרה והוא מקיימה מה טעם ושמרו את משמרתי אני שמרתי מצותיה של תורה תחלה, אמר ר' סימון כתיב מפני שיבה תקום אני שמרתי מצות עמידת זקן תחלה:
פרשת קדשים:
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו. תני ר' חייא מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה. אנכי ה' אלהיך וכתיב הכא אני ה' אלהיכם. לא יהיה לך וכתיב הכא אלהי מסכה לא תעשו. לא תשא וכתיב הכא ולא תשבעו בשמי לשקר. זכור את יום השבת וכתיב הכא ואת שבתותי תשמורו. כבד את אביך וכתיב הכא איש אמו ואביו תיראו. לא תרצח וכתיב הכא לא תעמוד על דם רעך. לא תנאף וכתיב הכא מות יומת הנואף והנואפת לא תגנוב וכתיב הכא לא תגנובו. לא תענה וכתיב הכא לא תלך רכיל בעמיך. לא תחמוד וכתיב הכא ואהבת לרעך כמוך. שלש פרשיות כתב לנו משה בתורה וכל אחת ואחת יש בה ששים מצות. ולמה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדשים תהיו ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה וכל מי שגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי מייתי לה מן השונמית הדא הוא דכתיב ותאמר אל אישה ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא הוא קדוש ואין משרתו קדוש. מלמד שלא הביט בה מימיו. רבנן אמרין שלא ראת' טיפת קרי מימיה על סדינו. אמתיה דר' שמואל בר רב יצחק אמרה אנא הוינא משמשא במנוי דמרי ולא מן יומי חמית מיל' בישא על מנוי דמרי: