ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקסו
וצוה הכהן ופנו, הצווי בכהן ופנוי בכל אדם. ופנו את הבית אפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים דברי ר"י. ר"ש אומר עסק הוא לפנוי. אמר ר' מאיר וכי מי מטמא בנגעים רשעים או צדיקים הוי אומר הרשעים, וכימה מטמא לו אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו מטבילן והן טהורין, על מה חסה התורה על כלי חרסו על פכו ועל תפיו. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחומר על ממונו החביב, אם כך על ממונו קל וחומר על נפש בניו ובנותיו. אם כך על של רשעים קל וחומר על של צדיקים. בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע ולא לראות את הפנוי. ולא יטמא כל אשר בבית מה תלמוד לומר לפי שמצינו בנכנס בבית המנוגע שאין מטמא בגדים עד ששהה כדי אכילת פרס, יכול אפילו היו שם כלים מקופלין ומונחין על כתפיו מקופלין ומונחין בתוך הבית יכול לא יהו טמאין עד שישהו כדי אכילת פרס תלמוד לומר ולא יטמא כל אר בבית מיד. ואחר כן אף אחרים כיוצא בהן. רבי אומר אם ממתינין לו לדבר הרשות לא ימתינו לו לדבר מצוה. וכמה הוא מצותו בחתן נותנין לו שבע ימי משתאות לו ולאצטליתו ולכסותו, ברגל נותנין לו כל ימי הרגל. וראה את הנגע יכול בכגריס תלמוד לומר (בקיר). וראה את הנגע והנה הנגע מלמד שאין הית מטמא אלא בשני גריסין, קירות הרי שתים ולמטה הוא אומר קיר קירות הרי ארבע מלמד שאין הבית מטמא אלא בארבע כתלים, מכאן אמרו בית עגול בית טריגון אין מטמא בנגעים. יכול עד שיראה על שני כתלים, תלמוד לומר ומראיהן שפל מן הקיר ואפילו על כותל אחד. יכול אפילו נראה על אבן אחת, תלמוד לומר וחלצו את האבנים אין פחות משתי אבנים דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר וחלצו את האבנים אין פחות משתי אבנים. מנין אפילו נראה על אבן אחת, תלמוד לומר ומראיהן שפל מן הקיר מן הקיר ואפילו מאבן אחת. ר' אלעזר בר"ש אומר עד שיראה כשני גריסיןעל שתי אבנים בשתי כתלים בזוית ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס, שקערורות שוקעות במראיהן. ירקרקות או אדמדמות ירוק שבירוקין אדום שבאדומין. ומראיהן שפל מן הקיר ולא ממשן:
תנו רבנן בית עגול, דיגון, טריגון, פנטיגון, אינו מטמא בנגעים, טטריגון מטמא בנגעים. מ"ט למעלה הוא אומר קיר קירות ולמטה הוא אומר קיר קירות הרי כאן ארבע. כמאן אזלא הא דתניא בית המנוגע ולא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר. כמאן כר"א בר"ש דאמר אין הבית נעשה טמא עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בקרן זוית ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס דכתיב קיר וכתיב קירות איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית. תניא אמר ר' אלעזר בר ר' צדוק מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותה חורבת סגירתא. אמר ר"ש בר ר' יהודה איש כפר עכו פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו ואמרו אבנים מנוגעות פנו לשם:
ויצא הכהן מן הבית. מנא הא מילתא דאמר רבנן אוקי מילתא אחזקתיה. אמר רבי שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן דא"ק ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים ודלמא אדנפיק ואתי בציר ליה שעורא אלא לאו משום דאמר אוקמיה אחזקתיה. תניא ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר תלמוד לומר אל פתח הבית. אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר, תלמוד לומר מן הבית עד שיצא מן הבית כלו הא כיצד עומד בצד ומשקוף ומסגיר. מנין שאם הלך לתוך ביתו והסגיר או שעמד בתוך הבית והסגיר שהסגרו מוסגר, תלמוד לומר והסגיר את הבית מכל מקום. בשביעי יכול בין ביום ובין בלילה תלמוד לומר ביום ולא בלילה. והנה פשה זה פשיון הסמוך כל שהו, מנין לרבות את הרחוק תלמוד לומר [בבית, יכול כל שכן תלמוד לומר] נגע [נאמר כאן נגע] ונאמר להלן נגע מה נגע האמור להלן בכגריס אף נגע האמור כאן בכגריס נמצאת אומר פשיון הסמוך כל שהו והרחוק בכגריס והחוזר (בכגריס) [כב' גריסין]:
בקירות הבית ולא בקירות היציע ולא בקירות האבום ולא בקריות המחציה ולא בקירות המנורה. וצוה הכהן וחלצו הצווי בכהן והחליצה בכל אדם. וחלצו מלמד ששניהן חולצין, מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו שניהן חולצין ושניהן קוצצין ושניהן מביאין ואת האבנים. יכול אף הכותל הסמוך לאויר יהו שניהן חולצין, תלמוד לומר ואחר חלץ את האבנים הא כיצד, כותל שבינו לבין חברו שניהם חולצין, כותל הסמוך לאויר הוא לבדו חולץ. וחלצו את האבנים יכול חלץ שתי אבנים קיים בהן מצות חליצה תלמוד לומר אשר בהם הנגע. יכול אפילו קרדימין אפילו לבנים תלמוד לומר אבנים, הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו. והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר, אתהן חוץ לכל עיר ולא אדם חוץ לכל עיר אלא חוץ לכל העיירות המוקפות חומה. אל מקום טמא שיהא מקומו טמא. ר' יהודה אומר אל מקום טמא לרבות את הניטל. ואת הבית יקציע יכול מבפנים ומבחוץ תלמוד לומר מבית. אי מבית יכול אף הקרקע והקירות תלמוד לומר סביב לא אמרתי אלא סביב לנגע. ושפכו את העפר אשר הקצו יכול צרורות תלמוד לומר העפר, אי העפר יכול [אף] הנושר, תלמוד לומר ושפכו אשר הקצו הא עד שיאמרו שני הכתובים ואם לאו לא שמענו:
ולקחו אבנים אחרות. אין פחות מב' אבנים. והביאו אל תחת האבנים אין פחות משתי אבנים. מכאן אמרו אין חולצין פחות משתי אבנים ואין מביאין פחות משתי אבנים ואינו מביא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת אלא מביא שתים תחת שתים שתים תחת שלש שלש תחת ארבע וארבע תחת שלש שלש תחת שתים, ולקחו אבנים יכול יטול אבנים מצד זה ויביא בזה תלמוד לומר אחרות. אי אחרות יכול אפילו קרדימין ואפילו לבנים, תלמוד לומר אבנים הא עד שיאמרו שני הכתובים ואם לאו לא שמענו. ועפר לרובת כל משמע עפר אפילו מדד ואפילו חרסית. יכול יטול עפר מצד ויביא בזה תלמוד לומר אחר. אי אחר יכול אף הסיר אף הגפסיס תלמוד לומר עפר הא עד שיאמרו שני הכתובים ואם לאו לא שמענו. ועפר אחר יקח וטח את הבית אין חברו מטפל עמו בטיחה:
ואם ישוב בנגע ופרח בבית. משל חזר איש פלוני למקומו כשחזר הנגע לאותן האבנים. אין לי אלא מקומו מין לרבות את כל הבית תלמוד לומר בבית. יכול (בכל שהו) [בכגריס] נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע מה נגע האמור להלן (כגריס) [כב' גריסין] אף נגע האמור כאן (כגריס) [כב' גריסין], נמצאת אומר פשיון הסמוך כל שהו, והרחוק כגריס, והחוזר בבתים כשני גריסין. אין לי אלא במראין מנין שלא במראין, תלמוד לומר ופרח במראין ושלא במראין. או אינו אומר ופרח אלא שיהיה טמא עד שיחזור ויפשה. והלא דין הוא טימא בבגדים מה בגדים טימא את החוזר אף על פי שלא פשה אף בבתים יטמא את החוזר אף על פי שלא חזר ופשה. הן אם החמיר בבגדים עומד בהן בסוף שני שבועות ושורף, נחמיר בבתים שעומד בהם בסוף שני שבועות ואין נותץ, תלמוד לומר צרעת ממארת צרעת ממארת לגזרה שוה מה צרעת ממארת האמור בבגדים טימא את החוזר אף על פי שלא פשה אף צרעת ממארת האמור בבתים יטמא את החור אף על פי שאינו פושה. אם סופנו לרבות את החוזר אף על פי שלא פשה מה תלמוד לומר ובא הכהן וראה והנה פשה הנח לו. או שומע אני ישוב בנגע ופרח בבית אם חזר הנגע ופרח בו ביום יהא טמא, תלמוד לומר ושב הכהן ואם ישוב הנגע מה (עזיבה) [שיבה] האמור להלן בסוף שבוע אף שיבה האמור כאן בסוף שבוע. מנין עומד בראשון ופושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, תלמוד לומר ובא הכהן וראה והנה פשה במי הוא מדבר, אם בפושה בראשון הרי אמור. (או) [הא] אינו אומר ובא הכהן וראה והנה פשה אלא שבא בסוף שבוע ראשון ומצאו עומד ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה מה יעשה לו, הריני דן מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. הן אם הקל בפושה בראשון שהרי הקל בעומד נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו. ויהא פושה כעומד. תלמוד לומר ושב הכהן ובא הכהן היא שיבה היא ביאה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. מנין עומד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, תלמוד לומר בא ואם בא יבוא במי הוא מדבר אם בפושה בראשון הרי אמור ואם בפושה בשני הרי אמור הא אינו אומר ואם בא יבוא אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה זה העומד, מה יעשה לו וטהר הכהן את הבית, יכול יפטר והולך לו תלמוד לומר כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא את הרפוי, מה יעשה לו הרי אתה דן מה מצינו בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף בעומד בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. הן אם החמיר בפושה בשני שהרי החמיר בפושה בראשון נחמיר בעומד בשני שהרי הקל בעומד בראשון. ויהא עומד כפושה בשני תלמוד לומר בא ואם בא יבוא הרי כאן שתי ביאות ביאה אמורה למעלה וביאה אמורה למטה מה ביאה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, משום רבי ישמעאל אמרו נאמר צרעת ממארת בבגדים ונאמר צרעת ממארת בבתים מה צרעת ממארת האמורה בבגדים עשה את העומד בשני כפושה בשני אף צרעת ממארת האמורה בבתים עשה את העומד בשני כפושה בשני, [אחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח מה תלמוד לומר] שיכול אין לי חוזר ונותץ אלא הפושה בראשון מנין לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני תלמוד לומר אחר חלץ את האבנים שאין תלמוד לומר אחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח וכי יש חליצה שאין עמה נתיצה וטיחה ומה תלמוד לומר אחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח אלא לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני מנין לכהה בשני והלך לו קולפו וטעון צפרין תלמוד לומר ולקח לחטא את הבית הרי כאן בית אחר, נמצאת אומר עשרה בתים הן. כהה בראשון והולך לו קולף והוא טהור. כהה בשני והולך לו קולפו וטעון צפרין. והפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, חזר נותץ לא חזר טעון צפרין, עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, חזר נותץ לא חזר טעון צפרים, עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, חזר נותץ לא חזר טעון צפרין, טמא מה תלמוד לומר לפי שמצינו בנכנס בבית המוסגר שיאן מיטמא אלא מתוכו יכול אף מוחלט כן, תלמוד לומר טמא הוא הוסיף לו טומאה שיטמא אותו מתוכו ומאחוריו. בית המוסגר מטמא מתוכו, מוחלט מטמא מתוכו ומאחוריו, וזה וזה מטמאין בביאה, ואי מוחלט כמיכתת דמי והא בעינן והבא אל הבית וליכא, שאני התם דאמר קרא ונתץ את הבית אפילו בשעת נתיצה קרוי בית. אמר רבי אושעיא בעינא דאימא מלתא ומסתפינא מחבריא. הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אפילו כולו חוץ מחוטמו טהור דכתיב והבא אל הבית דרך ביאה אסרה תורה, ומסתפינא מחבריא. אי הכי כולו נמי אמר רבא כולו לא גרע מכלים שבבית דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית. תנ"ה גגין הללו אין אוכלים שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים וטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור שנאמר ואל המקדש לא תבא דרך ביאה אסרה תורה: