ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תפד
ושמו אצל המזבח אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. והיר תרומת הדשן דנעשית מצותו וכתיב ושמו אצל המזבח שם תהא גניזתו. משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. תרומת הדשן הא דאמרן, בגדי כהונה דכתיב והניחם שם הניחם לרבנן דאמרי והניחם שם מלמד שטעונין גניזה אלא לר' דוסא דאמר מותרין הן לכהן הדיוט מאי איכא למימר. משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד. הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר. תרי מעוטי כתיבי כתבי הכא ושמו וכתיב התם הערופה. דשון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין. בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו אצל המזבח מזבח הפנימי מנלן. א"ר אלעזר א"ק והסיר את מראתו בנוצתה אם אינו ענין למזבח החיצון תנהו ענין למזבח הפנימי, ואימא אידי ואידי במזבח החיצון ולקבוע לו מקום אם כן לימא קרא אצל מאי הדשן דאפילו מזבח הפנימי מנורה מנלן מדשן הדשן:
מנין לשנוי בגדים מן התורה שנאמר ופשט את בגדיו [ולבש] מכאן למדה תורה דרף ארץ בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו. מנין שכל המכבה המערכה עובר בלא תעשה ת"ל לא תכבה. מנין שיעשה המערכה גדולה כדי שתקבל כל העולות ת"ל עליה. מנין לאימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ת"ל חלבי השלמים. מנין הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נכסים ת"ל עליה הקטר כל הקטרת יהיו עליה. מה ת"ל ובער עליה הכהן (כתוב ברמז תמ"ח):
מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה. מאי תלמודא אמר רבא העולה עולה ראשונה. מנין שלא יהא דבר מתעכב אחר תמיד שלבין הערבים ת"ל והקטיר עליה חלבי השלמים מאי תלמודא א"ק עליה שלמים ולא על חברתה שלמים. א"ל רבא ודילמא שלמים הוא דלא קרבי אבל עולה קרבה. אלא אמר רבא השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן. רב הונא רמי כתיב ולא ילין חלב חגי עד בקר עד בקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות. הוא מותיב לה והוא מפרק לה בשנתותרו:
אש תמיד, תמיד אף בשבת תמיד אף בטומאה. לא תכבה אף במסעות המ עושין לה כופין עליה פסכתר דברי ר"י. רש"א אף בשעת מסעות מרשינין אותה שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן:
זואת תורת המנחה לבית עולמים זאת אינה נוהגת בכמה זאת תורת המנחה תורה אחת לכל המחות שיהו טעונות שמן ולבונה, וכי מנין יצאו מכלל שנאמר ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. והנותרה מן המנחה לאהרן ולבניו יכול אינה טעונה שמן ולבונה אלא מנחה ששיריה נאכלין מנחה שאין שיריה נאכלים מנין. ת"ל תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות שיהו טעונות שמן ולבונה. אמר ר"ע אם מצינו שלא חלק הכתוב בין מנחת חוטא של ישראל למנחת חוטא של כהנים לבל תתן כך לא נחלוק בין מנחת נדבה של ישראל למנחת נדבה של כהנים לתתן. א"ל ר' חנניא בן יהודה וכי מה ראיה לאו להן עשה ללא תעשה ת"ל תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות שיהו טעונין שמן ולבונה. הקרב אותה כשרה ולא פסולה. אותה כולה כאחת בני אהרן ולא בנות אהרן:
כל המנחות נקמצות וכו' דכתיבא [כתיב ודלא כתיבא כתיב] וזאת תורת המנחה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. לפני ה' יכול במערב (כתוב ברמז תמ"ח וברמז תל"ח). והרים ממנו מן המחובר שלא יביא עשרון אחד בשני כלים. בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה שתהא שם לבונה בשעת קמיצה. ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר שילקוט את הלבונה ויעלה לאישים, והקטיר ריח ניחוח אזכרתה לה' נזכרין בה ונזכרין בקמיצה ונזכרין בלבונה. ת"ר חסרה ועמדה על קורט אחדפסולה על שני קורטין כשרה דברי ר"י. ר"ש אומר על קורט אחד כשרה פחות מכאן פסולה. והתניא רש"א קומץ לבונה שחסר כל שהוא פסולה תני קורט לבונה שחסר כל שהוא פסול. ואיבעית אימא כאן בלבונה הבאה עם המנחה כאן בלבונה הבאה בפני עצמה, א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן ג' מחלוקת בדבר ר' מאיר סבר קומץ בתחלה וקומץ בסוף ר' יהודה סבר קומץ בתחלה ושני קורטין בסוף. ר' שמעון סבר קומץ בתחלה וקורט אחד בסוף, ושלשתן מקרא אחד דרשו (את כל לבונתה) [ואת כל הלבונה] אשר על המנחה ר' מאיר סבר עד דאיתיה ללבונה דאיקבעה בהדי מנחה מעיקרא ור' יהודה סבר כל אפילו חד קורט את לרבות קורט אחד, ור' שמעון את לא דריש וא"ר יצחק א"ר יוחנן מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה אבל לבונה הבאה בפני עצמה דברי הכל קומץ בתחלה וקומץ בסוף להכי אצטריך אשר על המנחה דבהרי מנחה אין בפני עצמה לא. וא"ר יצחק א"ר יוחנן מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה אבל לבונה הבאה בבזיכין דברי הכל שני קומצים בתחלה ושני קומצים בסוף פשיטא מהו דתימא כיון דבהדי לחם אתיא כאשר על המנחה דמי קמ"ל: