ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תעד
הקריב את אשר לחטאת ראשונה. מה זה בא ללמדנו אם ללמד שתקדים חטאת לעולה בכל מעשיה הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט, אם כן למה נאמר והקריב את אשר לחטאת ראשונה בנין אב לכל החטאות הבאות עם העולות בין חטאת העוף עם עולת העוף בין חטאת העוף עם עולת בהמה חטאות קודמות לעולות הבאות עמהם. הילכך חטאת העוף קודם לעולת העוף מואת השני. חטאת בהמה לעולת בהמה מדרבי. חטאת העוף לעולת בהמה מזה בנה אב. ת"ש (דבי) ר' אליעזר אומר כל מקום שנתחלפה חטאת חטאת קודמת וכאן עולה קודמת. וכל מקוםשבאה על חטא חטאת קודמת וכאן עולה קודמת. וכל מקום שבאות שתים אחת חטאת ואחת עולה חטאת קודמת ובעוף עולה קודמת. וכל מקום שבאות שתים אחת חטאת ואחת עולה חטאת קודמת ובעוף עולה קודמת. אמר רבא למקראה הקדימה הכתוב תא שמע פר עבודה זרה קודם לשעירי עבודה זרה ואע"ג דהאי חטאת והאי עולה אימא רישא פר העלם דבר קודם לפר עבודה זרה, בחד מינא לא אמרינן דחטאת קודמת כי אמרינן בתרי מיני ובתרי מיני. אשכחן מיהא דעולה קודמת לחטאת. אמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי חטאת דעבודה זרה חסרה אל"ף לחטאת כתיב. רבינא אמר כמשפט כתיב בה:
ומלק את ראשו (כתוב לעיל בעולת העוף):
ממול ערפו מול הרואה את העורף וכן הוא אומר והוא יושב ממולי. ואומר כי פנו אלי עורף ולא פנים. מאי ואומר וכי תימא עורף גופיה לא ידענא היכא דנדע מול דידיה היכא, תא שמע כי פנו אלי עורף ולא פנים מכלל דעורף להדי פנים. אמרי דבי ר' חייא מצות מליקה מחזיר סימנין לאחורי העורף ומולק. איכא דאמרי אף מחזיר וא"ד דוקא מחזיר ומסתברא כמ"ד אף מחזיר. אמר ר"ש בן לקיש בשם ר' אליעזר בן פדת משום ר"א בן שמוע שמעתי שמבדילין (בעולות) [בחטאת] העוף ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אלא מעתה גבי בור דכתיב ביה ולא יכסנו ונפל ה"נ דאין צריך לכסות. א"ל התם מדכתיב בעל הבור ישלם מכלל דבעי כסויאבל הכא מכדי כתיב והקריבו וחלק הכתוב בין חטאת העוף ובין עולת העוף לא יבדיל למה לי שמע מינה אין צריך להבדיל. ולא יבדיל ואם הבדיל פסול:
והזה מדם החטאת מעצמה של חטאת הא כיצד אוחז בראש ובגוף ומזה. על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר היסוד ולאעל קיר ההיכל [ואיזה זה] (על) קיר התחתון, יכול על קיר העליון ודין הוא ומה בהמה שעולתה למטה חטאתה למעלה עוף שעולו למעלה אינו דין שתהא חטאתו למעלה ת"ל והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח ששירי הדם שלו מתמצים על היסוד ואיזה זה קיר התחתון. חטאת שיהו כל מעשיו לשם חטאת. הוא פרט לשמלקו שלא לשמו. ואימא דיהיב מלעיל ואחר כך יהיב מלתחת. אמר רבא מי כתיב מצה ימצה כתיב דממילא הוא. אמר מר זוטרא בר טוביא א"ר כיצד מולקין חטאת העוף אוחז שתי רגליה בין שתי אצבעותיו שתי גפיה בין שתי אצבעותיו ומותח צוארה על רוחב גודלו ומולק. במתניתא תנא ציפרא מלבר אוחז שתי גפיה בשתי אצבעותיו ושתי רגליה בשתי אצבעותיו ומותח צוארה על רוחב גודל שתי אצבעותיו ומולק וזו היא עבודה קשה שבמקדש. זו היא ותו לא הא איכא קמיצה הא איכא חפינה. אלא זו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש:
וחטאת העוף היתה נעשית על קרן דורמית מערבית. מנהני מילי א"ר אליעזר דא"ק לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא. ומנחה קרויה חטאת וחטאת קרויה מנחה מה חטאת טעון צפון אף מנחה טעונה צפון. מה מנחה בקרן דרומית מערבית אף חטאת בקרן דרומית מערבית. מנחה גופא מנלן דכתיב לפני י"י. יכול במערב ת"ל אל פני המזבח. אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית ודיו. וסבר ר' ישמעאל מצוי חטאת העוף מעכב והתניא ר' ישמעאל אומר והנשאר בדם ימצה נשאר ימצה לא נשאר לא ימצה, תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל. קח חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה, נמלקה הוכשרה ליפסל בטפול יום ובמחסור כפורים ובלינה. הוזה דמה חייבין עליה משום פגול נותר וטמא ואין בה מעילה. אמר רב הונא א"ר מצוי חטאת העוף אינו מעכב ותני רב הזה דמה, ר"א בר אהבה א"ר מצוי חטאת העוף (אינו) מעכב ותני רב מצה דמה, ת"ש והנשאר בדם ימצה, בשלמא לרב אדא ב"א היינו דכתיב והנשאר בדם אע"ג דנשאר חטאת היא אלא לרב הונא מאי והנשאר, כדתני ר' ישמאעל שאם נשאר ומאי חטאת היא ארישא, א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת הכי בריה דרבא לרב אשי אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת הכי נמי שאם נתותר, וכ"ת ה"נ והתניא מסלתה ומשמנה על כל לבונתה פרט לשחסרה סלתה שמנה ולבונתה. אמרי התם כתיב והנותרת קרא יתירא הכא כתיב והנשאר:
ואת השני יעשה עולה כמשפט אמר רבא עולה דורון הוא. היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה. ואי דאיכא תשובה [למ"ל עולה] והא תנן עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו אלא שמע מינה דורון הוא. ותניא נמי הכי א"ר שמעון למה חטאת באה לפני עולה, לפקליט שנכנס לרצות ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו:
ואת השני יעשה עולה כמשפט כמשפט חטאת בהמה, או אינו אלא כמשפט חטאת העוף כשהוא אומר והקריבו חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף הא מה אני מקיים כמשפט כמשפט חטאת בהמה מה חטאת בהמה אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף עולת העוף אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית. אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים, ת"ל ומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו. ר' ישמעאל אומר כמשפט חטאת העוף מה חטאת העוף ממול עורף אף עולת העוף ממול עורף. אי מה להלן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד אף כאן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד ת"ל והקריב. ר' אלעזר בר' שמעון אומר כמשפט חטאת העוף מה להלן אוחז בראש ובגוף ומזה אף כאן אוחז בראש ובגוף ומזה. מאי קאמר הכי קאמר מה להלן כשהוא אוחז הראש בגוף מזה אף כאן וכו'. אי מה להלן בסימן אחד אף כאן בסימן אחד ת"ל והקריבו. ותנא קמא וכי מאחר דנפקא לן מומלק והקטיר והקריבו למה לי, אי לא והקריבו ה"א מאי כמשפט כמשפט חטאת העוף, ואי משום ומלק והקטיר ה"אמה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח השתא דכתיב ביה והקריבו דרוש נמי הא:
ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' אמר ר' יהודה חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא עשירית האיפה ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה. רבי אליעזר אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד בערכים נותן סלע ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים. ר' שמעון אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן ואין ממתינין להם עד שיקריבו למוצאי שבת. והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה אין לי אלא קרבן חובתו עשירית האיפה, מנין אף קרבן נדבתו עשירית האיפה ת"ל קרבנו אשר חטא עשירית האיפה. עשירית האיפה אחד מעשרה בשלש סאין שהם שבעה רבעים ועוד. סלת מה סלת האמור להלן מן החטים אף סלת האמור כאן מן החטים. לחטאת שיהא הפרש מצותו לשם חטאת. לא ישים עליה שמן תניא ר' שמעון אומר בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה שלא יהא חוטא נשכר ומפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנו מהודר. ובדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים שלא יהא חוטא נשכר ומפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנו מהודר. איתמר קומץ דמנחת חוטא ששמנו ר' יוחנן אמר פסול. ר"ש בן לקיש אמר הוא עצמו משכשכו בשירי הלוג ומעלהו. והכתיב לא ישים עליה שמן, ההוא שלא יקבע לה מדה כחברותיה. לא ישים עליה שמן ואם שם פסול יכול לא יתן עליה לבונה ואם נתן פסול ת"ל כי חטאת היא. יכול אף בשמן כן ת"ל היא. ומה ראית לפסול בשמן ולהכשיר בלבונה, פוסל אני בשמן שאי אפשר ללקטו ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטה. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה פסול מ"ט לא ישים שימה כל דהו, עליה עד דאיכא שעורא. ואמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן נתן כזית לבונה על גבי משהו מנחה פסול. מ"ט לא יתן עד דאיכא נתינה, עליה נתרבה הוי רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט. ת"ר לא ישים יכול בשני כהנים ת"ל עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר. יכול לא יתן כלי על גבי כלי ואם נתן פסול ת"ל עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר. לא ישים עליה שמן נותן הוא על שיריה. כי חטאת היא אמר ר"י היא ולא מנחת כ"ג שיאן חטאת טעונה לבונה. וקמץ הכהן וגו' על אשי ה' שיהא מקטירה לאישים ומתכוון לשם חטאת. היא פרט לשנקמצה שלא לשמה:
וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו מה ת"ל שיכול (הואילו ו) חמורים שבהן יהיו בכשבה ושעירה והקלין שבהן יהיו בעוף והקלין מן הקלין יהיו בעשירית האיפה ת"ל מאחת מאלה להשוות קלין לחמורין לכשבה ושעירת עזים ואת החמורין לקלין לעשירית האיפה:
והיתה לכהן כמנחה שתהא עבודתה כשרה בו. אתה אומר שתהא עבודתה כשרהבו או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים ומה אני מקיים וכל מנחת כהן כליל תהיה מנחת נדבה אבל חובתו נאכלת. ת"ל והיתה לכהן כמנחה מקיש חובתו לנדבתו מה נדבתו אינה נאכלת אף חובתו אינה נאכלת. אמר רבי שמעון וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו והלא לא נאמר אלא כמנחה אלא להקיש מנחת חוטא של כהנים למנחת חטוא של ישראל מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהנים נקצת. אי מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת ושיריה נאכלין ת"ל לכהן כמנחה ולא לאישים כמנחה הא כיצד קומץ קרב בפני עצמו ושירים בפני עצמן. והאי שתהא עבודה כשרה בו מהכא נפקא מהתם נפקא מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת. אי אי מהתם ה"א דבר שאינו בא על חטא אבל דבר הבא על חטא אימא לא. והא נמי מהכא נפקא וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה מלמד שהכהן מכפר על ידי עצמו. אי מההיא ה"א בשוגג אין מבזיד לא קמ"ל. תניא אידך ר"ש אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב בעמו והשירים קרבין בעצמן. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר הקומץ קרב בעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן. הוי בה רבי יוחנן בית הדשן דהיכא אי דלמעלה היינו אבוה. אי דלמטה יש לך דבר שקרב למטה, אמר ליהר' אבא דילמא לאבוד. אחיכו עליה וכי יש לך דבר שקרב לאבוד. תני אבוה דר' אבין וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל לאכילה הקשיתיו ולא לדבר אחר. מאי קאמר אמר אביי ה"ק וכל מנחת כהן לא תאכל חובתו כליל תהיה נדבתו. אמר ליה רבא סכינא חריפתא מפסקא קראי. אלא אמר רבא וכל מנחת כהן כליל תהיה נדבתו לא תאכל חובתו. ואיפוך אנא מסתברא נדבתו הו"ל לרבויי שכן תדירה, ולא חטי, ובסיס ריחיה. אדרבה חובתו הו"ל לרבויי שכן עשרון חובה. הנך נפישן. ורבנן האי וכל מנחת כהן מאי עבדי ליה. מיבעי ליה לכדתניא אין לי אלא עליונה בכליל תקטר ותחתונה בלא תאכל מניןו ליתן את האמור שלזה בזה ושל זה בזה. ת"ל כליל כליל לגזרה שוה מה להלן בכליל תקטר אף כאן בכליל תקטר. ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתו אף להלן ליתן לא תעשה על אכילתו. תניא רבי אליעזר אומר כל שהוא בכליל תקטר בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו: