ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תנח
ואם זבח שלמים קרבנו אמר ר' יהודה כל המביא שלמים מביא שלום לעולם. אין לי אלא שלמים מנין לרבות את התודה. ארבה את התורה שהיא באה שלמים מנין לרבות העולה ארבה את העולה שהיא באה בנדר ובנדבה מנין לרבות את הבכור ואת המעשר ואת הפסח. ארבה את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאין באין על חטא מנין לרבות את החטאת והאשם תלמוד לומר זבח. מנין לרבות העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים תלמוד לומר קרבנו שלמים. הא כל המביא שלמים מביא שלום לעולם. דבר אחר שלמים שהכל משולמים בהם הדם והאימורים למזבח ושוק לכהנים העור והבשר לבעלים:
רבי שמעון אומר מי שהוא שלום מביא שלמים ואין האונן מביא שלמים. אין לי אלא שלמים שהוא מין שמחה מנין לרובת את התודה. ארבה את התורה שהיא באה שלמים מנין לרובת את העולה. ארבה את העולה שהיא בנדר ובנדבה מנין לרות הבכור והמעשר והפסח. ארבה את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינן באים על חטא מנין לרובת חטאת ואשם תלמוד לומר זבח. מנין לרבות העופות והמנחות היין והלבונה והעצים תלמוד לומר שלמים קרבנו הא כל קרבן שמביא מביא כשהוא שלם כשהוא אונן אינו מביא:
מנלן דבעינן זביחה לשמה דאמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים. ודילמא היינו שמייהו, מדכתיב המקריב את דם השלמים הזורק אתדם השלמים ולא כתב זבח והכא כתיב זבח שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים. אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן. וכי תימא לילף מזביחה מה לזביחה שכן נפסלת שלא לשם אוכלין בפסח. אלא אמר קרא המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים. וליכתוב רחמנא בקבלה ולילף זביחה מכולהו, משום דאיכא למיפרך מה לקבלה שכן פסולה בזר. אשכחן שחיטה וקבלה זריקה מנלן. וכיתימא לילף מהני מה להני שכן טעונין צפון וישנו בחטאת הפנימית. אלא אמר קרא הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים. וליכתוב רחמנא זריקה ולילף שחיטה וקבלה מניה, משום דאיכא למיפרך מה לזריקה שכן זר חייב עליה מיתה. אשכחן כולהו הולכה מנלן. וכי תימא לילף מכולהו מה לכולהו שכן עבודה שאי אפשר לבטלה תאמר בהולכה שאפשר לבטלה. אלא אמר קרא והקריב הכהן את הכל ואמר מר זו הולכת אברים לכבש ותניא והקריבו בני אהרן את הדם זו קבלת הדם הולכה היא ואפקה רחמנא בלשון קבלה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה. אשכחן שנוי קדש שנוי בעלים מנא לן אמר קרא ובשר זבח תודת שלמיו שתהא זביחה לשם תודה שתהא זביחה לשם שלמים אם אינו ענין לשנוי קודש דנפקא לי' מהתם תנהו ענין לשנוי בעלים. והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא ובשר זבח תודת שלמיו אבא חנן משום רבי אליעזר אמר בא ללמד על תורה ששחטה לשם שלמים כשרה שלמים ששחטן לשם תודה פסולין ומה הפרש בין זה לזה תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרוין תודה. אלא אמר רבא אתיא מאיל נזיר דכתיב ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' שתהא זביחה לשם שלמים אם אינו ענין לשנוי קודש תנהו ענין לשנוי בעלים. אשכחן איל נזיר שאר שלמים מנלן וכ"ת נילף מנזיר מה לאיל נזיר שכן יש עמו דמים אחרים. אם כן לכתוב שלמיו מאי שלמים לרבות כל שלמים. אשכחן שלמים שאר כל הקדשים מנא לן. וכ"ת נילף משלמים מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. אלא א"ק זאת התורה לעולה למנחה וגו' הוקשו לשלמים מה שלמים בין בשנוי קודש בין בשנוי בעלים בעינן לשמו אף כל בין בשנוי בעלים בין בשנוי קודש בעינן לשמו. אימא היכא דשחיט להו שלא לשמו ליפסלו אמר קרא מוצא שפתיך תשמור וגו'. נדבה נדר הוא אלא אם כמו שנדרת עשית יהאנדר ואם לאו יהא נדבה. וצריך למיכתב מוצא שפתיך וצריך למיכתב זאת התורה דאי כתב רחמנא מוצא שפתיך הוה אמינא לא ידענא במאי, כתב רחמנא זאת התורה. ואי כתב רחמנא זאת התורה הוה אמינא ליפסלו כתב רחמנא מוצא שפתיך. הבקר לרבות אחד עשר לשלמים, יכול שאני מרבה את התשיעי אמרת וכי הקדש לפניו מקדש או לאחריו מקדש הוי אומר לאחריו מקדש. הבקר לרבות אחד עשר. מן הבקר להוציא את התשיעי. ומה ראית לרבות אחד עשר ולהוציא את התישיעי אחר שריבה הכתוב ומיעט שתמצא אומר הקדש עושה תמורה לפניו או לאחריו הוי אומר לאחריו מרבה אני את אחד עשר שהוא לאחר הקדושה ומוציא אני את התשיעי שלפני הקדושה הוא. היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביאים שלמים נדבה, והלא דין הוא עולת בהמה באה בנדר ונדבה ושלמים באים בנדר ובנדבה מה עולת בהמה הרי היא באה נדבת צבור אף שלמים שהן באים בנדר ונדבה יביאו נדבת צבור. מנחה תוכיח שהיא באה בנדר ונדבה ואינה באה בנדבת צבור. לא אם אמרת במנחה שאינה באה נדבת שנים תאמר בשלמים שהם באים נדבת שנים, עולת העוף תוכיח שהיא באה נדבת שנים ואינה באה נדבת צבור. לא אם אמרת בעולת העוף שאינה באה חובת צבור תאמר בשלמים שבאים חובת צבור הואיל ובאים חובת צבור יבואו נדבת צבור תלמוד לומר הוא היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה: