ילקוט שמעוני/הושע/רמז תקכז
ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נודדים בגוים. אמר הקב"ה אני בקשתי שתהיו נתונים בשלוה שנאמר ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אימתי אם בחקותי תלכו וגו' וישבתם לבטח בארצכם ואתם לא עשיתם כן אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה', ואשר לא היו כן נתתם עלי, אף אני דברים אשר לא כתבתי בתורה נתתי עליכם גם כל חלי וכל מכה, ומה ואשר לא היו כן נתתם עלי דכתיב עזבו את ה' אל תקרי עזבו אלא עיזבו, אני נקראתי ה' אל רחום וחנון ומפני עונותיכם עשה עצמו אכזר שנאמר היה ה' כאויב, וכה"א ויהפך להם לאויב, לכך אמר הושע ימאסם אלהי:
גפן בוקק ישראל (כתוב ברמז רס"ד). לעגלות בית און. א"ר נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"א דשריא דכתיב כרע בל קרס נבו, וכתיב קרסו כרעו יחדו ולא יכלו מלט משא, וכתיב לעגלות בית און יגורו שכן שומרון וגו' כבודו, אל תקרי כבודו אלא כבדו. זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד א"ר אלעזר גדול גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אבל קוצר ודאי אוכל, וא"ר אלעזר אין הצדקה משתלמת אלא לפי גמיתות חסדים שבה שנארמ זרעו לכם לצדקה וגו':
כי נער ישראל ואהבהו (כתוב ברמז רס"ב). זה שאמר הכתוב ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ אמר משה עם זה שאני מוסר לך עדין גדיים הם עדין תינוקות הם אל תקפיד עליהם על מה שהם עושים שאף רבונם לא הקפיד עליהם על מה שעשו שנאמר כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני, ר' יהודה אומר אין לי רשות הא יש לי רשות אכניסם בצד אהלי רועים, את מוצא כשעמדו על הים היו ממרים שנאמר וימרו על ים בים סוף, אמרו המלאכים הם ממרים ומכעיסים ואתה שותק אמר להם נערים הם ואין מקפידין על הנערים, מה דרכו של תינוק יוצא מלוכלך ממעי אמו והם שוטפים אותו אף ישראל ואשטוף דמיך מעליך, וכן ואסוכך בשמן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש, אתה מוצא שירת הים לא אמרו לעצמם אבל שירת הבאר אמרו לעצמם אז ישיר ישראל: