ילקוט שמעוני/דניאל/רמז תתרסג
להן מלכא מלכי ישפר עלך. אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש דניאל, מפני שהשיא עצה לנבוכדנאצר הרשע שנאמר מלכא מלכי ישפר עלך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במיחן ענין וגו', וכתיב כלא מטא על נבוכדנאצר וכתיב לקצת ירחין תרי עשר. ומנא לן דאיענש, דכתיב ותקרא אסתר להתך ואמר רב התך זה דניאל, הניחא למ"ד שחתכהו מגדולתו אלא למ"ד שדברי מלכות נחתכין על פיו מאי איכא למימר, שהשליכוהו לגוב אריות:
וכל דארי ארעא כלא חשיבין, ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים, אלו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו (בקהלת בפסוק את הכל עשה יפה בעתו), האי חירגא דיומא לא שמיה שנאמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין. דבר אחר וכל דארי ארעא כלא חשיבין אברהם יצחק ויעקב אינם חשובין וכל הצדיקים אינם חשובין, והכתיב מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים, אלא אלו דורות הראשונים דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, ואם תאמר רק בארץ בלבד הקב"ה עושה מה שהוא עושה, אף בשמים שנאמר וכמצביה עביד בחיל שמיא, פעמים שהוא עושה מלאכיו אש שנאמר משרתיו אש לוהט, פעמים שהוא עושה ברקים שנאמר התשלח ברקים וילכו, פעמים שהוא עושה אותם שרפים שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים, פעמים שהוא עושה אותם רוחות שנאמר עושה מלאכיו רוחות, וכן אמר למנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, פלאי פלאות הוא עושה בי פעמים רוח ופעמים אש, וכן אתה מוצא לאברהם נדמו בדמות אנשים והנה שלשה אנשים, ובסדום נדמו כמלאכים שנאמר ויבאו המלאכים לכך נאמר וכמצביה עבד בחיל שמיא:
ורבו יתירה הוספת לי, א"ר ירמיה בר אבא מלמד שרכב על ארי זכר וקשר תנין בראשו לקיים מה שנאמר וגם חית השדה נתתי לו לעבדו:
ודי מהלכין בגוה יכול להשפלא בלשצר מלכא עבד לחם רב, ואן הוא אויל מרודך, רבי אליעזר ורבי שמואל בר נחמני, רבי אליעזר אומר כדי לסמוך רשע לרשע קוצץ לקוצץ גאותן לגאותן, רשב"ג אמר לסמוך הפסק מלכות להפסק מלכות, ודכותה ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קביל מלכותא, והן הוא בשנת שלש, רבי הונא בשם רבי אחא כדי שלא יאמרו דברי פיוטין הוא כדי שידעו הכל שאמרו ברוח הקדש, רבנן אמרין כדי לסרוג על הספר כולו שנאמר ברוח הקדש, ודכוותה ולא יתבוששו והנחש היה ערום, לא הוה צריך קריא למימר אלא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, אמר רבי יהושע בן קרחה לידע מאיזה חטא קפץ עליה הנחש מתוך שראה אותם עסוקים בדרך ארץ נתאוה לה, אמר רבי יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש, ודכוותה והמדנים מכרו אותו, ויהי בעת ההיא וירד יהודה, לא הוה צריך קריא למימר אלא ויוסף הורד מצרימה, רבי אליעזר ורבי יוחנן רבי אליעזר אומר כדי לסמוך ירידה לירידה, רבי יוחנן אמר כדי לסמוך הכר נא להכר נא, רבי שמואל בר נחמני אומר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפרע מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים דאריב"ל רואה היתה באסטרולוגיא שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה, הדא הוא דכתיב מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך, מאשר ולא כל אשר:
ולא כהלין כתבא למקרא ולרבי שמעון דאמר כתב לא נשתנה כל עיקר מאי ולא כהלין כתבא למקרא. אמר רב נחמן איכתב ליה יט"ת יט"ת אד"ך פו"ג חמ"ט, מאי פריש ליה, מנא מנא תקל ופרסין, מנא מנא אלהא שמיא מלכותך והשלמה לך, תקל תקלתא במאזניא ואשתכחת חסר, פרס פריסא מלכותך ואתיהיבת למדי ופרס, שמואל אמר ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן, רי"א אנס אנם לקת ניסרפו. רב אשי אמר נמא נמא קתל פורסין:
כל קבל די רוח יתירא וגו'. מנין היודע בחברו שהוא גדול ממנו אפילו דבר אחר שחייב לנהוג בו כבוד, ת"ל כל קבל די רוח יתירא (ביה). ועל מרי שמיא התרוממת (במגלה על כשבת המלך ועל ותמאן המלכה, ובנחמיה פסוק דברי נחמיה בן חכליה ובתהלים מזמור ל"ד):
ביה בלילא קטיל בלשאצר (כתוב ברמז תכ"א):
בה בלילא קטיל בלשאצר מלכא, כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק"ו מבלשאצר שנשתמש בכלי קדש שהיוכלי חול שנאמר באו בה פריצים וחללוה, כיון שבאו פריצים נעשו חול, נעקר מן העולם דכתיב בה בלילא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה עאכ"ו: