ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקמז
ויבוא משה. נאמר כאן ויבוא משה ונאמר להלן וילך משה, אי אפשר לומר וילך משה שכבר נאמר ויבוא משה ואי אפשר וכו', אמור מעתה בא דיתיקוס שלו והרשות נתנה ביד אחר. וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם מלמד שהיה משקעה באזניהם. הוא והושע בן נון ולמה אני צריך והלא כבר נאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע [ומה תלמוד לומר הוא והושע בן נון ללמדך צדקתו של יהושע], שומע אני שתזוח עליו דעתו משנתמנה ברשות, תלמוד לומר הוא והושע בן נון הושע בצדקו ואף על פי שנתמנה פרנס על הצבור הוא הושע בצדקו, כיוצא בו אתה אומר ויוסף היה במצרים, וכי אין אנו יודעין שיוסף היה במצרים אלא להודיעך צדקו של יוסף, יוסף היה רועה צאן אביו ואף על פי שנעשה מלך (על ישראל) [ובמצרים] הוא יוסף בצדקו וכו'. ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים [מלמד] שצקיך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכונים לדברי תורה, וכן הוא אומר בן אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל אשר אני מדבר אותך וגו'. ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש, והרי דברים ק"ו ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכונים, דברי תורה שהן כהררים התלוים בשערה על אחת כמה וכמה. אשר תצום אמר להם צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכין להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם, (אילו אין) משה גדול הוא ואילו אחר אמר וקיבלנו תורתו לא היתה תורתו שוה [עכשיו] עאכ"ו, לכך נאמר אשר תצום וגו':