ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקמה
וישמן ישורון ויבעט לפי השבע הן מורדין, וכן אתה מוצא בדור המבול שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, מה נאמר בהן בתיהם שלום מפחד וגו', וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, מה נאמר בהם ויהי כל הארץ שפה אחת וגו', וכן מצינו באנשי סדום שלא מרדו לפני המקום וכו', וכן הוא אומר חי אני נאם ה' אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית, וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל שנאמר וישב העם לאכול ושתה, מה נאמר בהן סרו מהר מן הדרך, אמר לו הקב"ה למשה אמור להן לישראל כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה, שנאמר כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים, אמר להם משה לישראל כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה. שנאמר פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון, מה נאמר בהם ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך, וכן אתה מוצא בבניו ובנותיו של איוב שלא באת עליהן פורענות אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, שנאמר עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין וגו' והנה רוח גדולה, וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא גלו אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה שנאמר השוכבים על מטות שן וגו' השותים במזרקי יין וגו' לכן עתה יגלו בראש גולים, וכן אתה מוצא בימות המשיח שאין עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, מה נאמר וישמן ישורון ויבעט, משל לאחד שהיה לו עגל והיה משפשפו ומגררו ומאכילו כרשינין בשביל שיהא חורש, כשהגדיל העגל נתן בעליו עליו העול וקיטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונין, וכה"א מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן מוטות ברזל. שמנת בימי ירבעם עבית בימי אחאב. כשית בימי יהוא. דבר אחר שמנת עבית כשית כאדם ששמנו בפנים ועושה כסלים מבחוץ, והוא אומר כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל:
דבר אחר שמנת עבית כשית אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח שנאמר ותמלא ארצו כסף וגו' ותמלא ארצו אלילים. ויטש אלוה עשהו, ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ, כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו, א"ל הקב"ה במדה שמדדתם בי מדדתי לכם עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי. וינבל צור ישועתו שנאמר ויביאני אל החצר הפנימית והנה בפתח השער כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה'. רבי דוסתאי בר' יהודה אומר אל תהי קורא וינבל אלא וינבל צור ישועתו, כענין שנאמר אל תנאץ למען שמך ואל תנכל כסא כבודך:
יקניאוהו בזרים שהלכו ועשו דברים של זרות, וכן הוא אומר וגם את מעכה (אם אסא המלך הסיר) [אמו ויסירה] מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה. בתועבות יכעיסוהו זה משכב זכר, וכן הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא, ואומר וגם קדש היה בארץ עשו כתועבות הגוים. יזבחו לשדים לא אלוה אילו היו עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות ודברים שהן צורך עולם והנייה לעולם בהם לא היתה קנאה כפולה, אלא הן עובדין לדבר שאין [מטיבים להם אלא מריעים להם. לשדים מה דרכו של שד נכנס לאדם וכופה אותו, אלקים לא ידעום שאין] אומות העולם מכירות אותן. חדשים מקרוב באו שכל זמן שהיה אחד מן האומות רואה אותו אומר צלם יהודי הוא זה, וכן הוא אומר כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלים ומשומרון, מלמד שירושלים ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם. לא שערום אבותיכם שלא עמדה שערות אבותיכם בפניהם. ד"א לא שערום אבותיכם לידע אם יש בהן צורך אם לאו. דבר אחר לא שערום אבותיכם אל תהי קורא לא שערום אלא לא שעום אבותיכם אף על פי שמזבחין להם ומקטרין להם לא יראים מהם, וכן הוא אומר אל קין ואל מנחתו לא שעה:
צור ילדך תשי. א"ל הקב"ה עשיתם אותי כאילו אני זכר ומבקש לילד, אילו היתה חיה יושבת על המשבר לא היתה מצטערת כענין שנאמר כי באו בנים עד משבר, ואילו היתה חולה ומבכירה לא היתה מצטערת כענין שנאמר כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה, אילו היו שנים במעיה לא היתה מצטערת כענין שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה, אילו היה זכר שאין דרכו לילד ומבקש לילד לא היה צערו כפול ומכופל כענין שנאמר שאלו נא וראו אם יולד זכר. דבר אחר צור ילדך תשי שכחתם אותי בזכות אבותיהם, וכן הוא אומר הביטו אל צור חוצבתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. דבר אחר צור ילדך תשי כל זמן שאני מבקש (להשיב) [להטיב] אתכם אתם מתישים כח של מעלה, עמדתם על הים ואמרתם זה אלי ואנוהו, בקשתי להטיב לכם חזרתם ואמרתם נתנה ראש ונשובה מצרימה, עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, בקשתי להטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם לעגל אלה אלקיך ישראל, הוי כל זמן שאני מבקש להטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה. ותשכח אל מחוללך, רבי מאיר אומר אל שהתחיל בך שנצטער בך, כענין שנאמר חיל כיולדה, רבי יהודה אומר אל שעשאך מחילין מחילין. דבר אחר אל שהחיל שמו עליך מה שלא החיל שמו על כל אומה ולשון, וכן הוא אומר אנכי ה' אלקיך, רבי נחמיה אומר אל שעשך חולין על כל באי עולם בשעה שאי אתה עושה בתורה, וכן הוא אומר קול ה' על המים וגו' עד קול ה' יחולל אילות. דבר אחר ותשכח אל מחוללך אל שמוחל לך על כל עונותיך, בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הן מוסיפין כח וגבורה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה', בשעה שהם מכעיסים אותו כביכול צור ילדך תשי. בשעה שהם עושין רצונו הן מוסיפין כח וגבורה שנאמר באלקים נעשה חיל, ובשה שהם מכעיסין וילכו בלא כח לפני רודף. רבי יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא כתיב צור ילדך תשי התשתם כחו של יוצר, משל לאחד שהיה יושב וצר איקונין של מלך, עד שהוא גומרה באו ואמרו לו נתחלף המלך, מיד רפו ידיו של יוצר אמר של מי אצור של ראשון או של שני, כך כל מ' יום הקב"ה עוסק בצורתו של ולד וסוף ארבעים יום הולכת ומקלקלת עם אחר מיד רפו ידיו של יוצר אמר של מי אצור של ראשון או של שני, הוי צור ילדך תשי התשתם כחו של יוצר, יו"ד זעירא ולית בקרייה כוותיה. אמר ר' יצחק מצינו כל עוברי עבירות הגונב נהנה והנגנב מפסיד, הגוזל נהנה והנגזל מפסיד, ברם הכא שניהן נהנין מי מפסיד כביכול הקב"ה שהוא מאבד (במנין) [סמנים] שלו, רבי (מיאשא) [מנשיה] בר בריה דרבי יה ושע בן לוי מצינו שכל מי שהוא רואה דבר ערוה ולא ניזון עינו ממנה זוכה להקביל פני השכינה, מה טעם עוצם עיניו מראות ברע, מה כתיב בתריה מלך ביפיו תחזינה עיניך:
וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו. דור שהאבות מנאצין בו הקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים. וירא ה' וינאץ רבי יהודה אומר ממה שהם נאים לו מנאצים לפניו, רבי מאיר אומר מכעס בניו ובנותיו, והרי דברים ק"ו ומה בזמן שמכעיסין לפניו קרויין בנים אילו לא היו מכעיסין עאכ"ו. ויאמר אסתירה פני מהם, אמר הקב"ה הריני מסלק שכינתי מביניהם. אראה מה אחריתם אדעה מה בסופם. דבר אחר הריני מוסרם ביד ארבע מלכיות שיהו משעבדין אותן. כי דור תהפוכות המה דור הפוך דור תהפוך אין כתיב כאן אלא כי דור תהפוכות המה הפכפכין הם מרדנין הם. בנים לא אמון בם, בנים אתם שאין בכם אמונה, עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אף אני אמרתי אלקים אתם כיון שאמרתם לעגל אלה אלקיך ישראל אף אני אמרתי לכם אכן כאדם תמותון, הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ובניתי לכם בית הבחירה אמרתי לכם לא תהיו גולין ממנה לעולם, כיון שאמרתם אין לנו חלק בדוד אף אני אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. רבי דוסתאי בן יהודה אומראל תהי קורא בנים לא אמון בם אלא לא אמן בם שלא היו רוצין לענות אמן אחר הנביאים כשמברכין אותם, וכן הוא אומר למען הקים ה' את השבועה אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש, ולא היה אחד מהם שפתח את פיו ועונה אמן עד שבא ירמיה ואמר אמן, שנאמר ואען ואומר אמן ה':
ויאמר אסתירה פני מהם. משל לבן מלכים שהיה יוצא לשוק מכה ולא לוקה מבזה ולא מתבזה, היה עולה אצל אביו בטרוניא, א"ל אביו מה אתה סבור בכבודך אתה מתכבד אי אתה מתכבד אלא בכבודי, מה עשה הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת עליו, כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל באי עולם שנאמר שמעו עמים ירגזון וגו' אז נבהלו אלופי וגו', כיון שבאו ישראל לידי עבירות ומעשים רעים א"ל הקב"ה מה אתם סבורים בכבודכם אתם מתכבדים אי אתם מתכבדים אלא בכבודי, הפליג דעתו מהם מיד ויבוא עמלק. אמר הקב"ה אין בכם אמנה של ממש הוי כי דור תהפוכות המה. רבי יהודה ור"י ור"מ הוי קאזלי באורחא, ר"מ הוה דייק בשמא ר' יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקא בשמא, מטו לההוא אושפיזא אמרו ליה מה שמך אמר להו כידור, א"ל ר"מ ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה, ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר"מ לא אשלים ליה כיסיה, אזל אותביה בכדא וקבריה בקבריה דההוא גברא, אתא אבוה איתחזי ליה בחלמא תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא, למחר אמר להו הכי חזאי בחלמא, א"ל חלמי דבי שמשי בטלין אינון, אזל ר"מ ונטריה לכיסיה כולה יומא ואייתיה לאורתא לכיסיה, למחר א"ל הב לן כיסן, אמר להו לא היו דברים מעולם, א"ל לר"מ מ"ט לא אשלים ליה מר כיסיה, א"ל אמר לי כידור שמו ונאמר כי דור תהפוכות המה וגו', א"ל מאי טעמא לא אמר לן מר, א"ל אימור דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי, משכוהו ועיילוהו (לחביתה) [לחנותא] אשקייה חמרא הוו טלופחי בדיקניה אזלו יהבו סימנא לאיתתיה ואייתה לכיסייהו, אזל איהו וקטלה לאיתתיה, היינו דתניא מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש, מכאן ואילך אינהו נמי הוו דייקי בשמא (כתוב ברמז תתצ"א):
הם קנאוני בלא אל. יש לך אדם עובד לצלם דבר הרואה אותו, אבל הן עובדין לבבואה, ולא לבבואה בלבד אלא להבל זה שעולה מן הקדירה שנאמר כעסוני בהבליהם. ואני אקניאם בלא עם אל תקרי בלא עם אלא בלוי עם אלו (הבאין) [הבזוין] שבין האומות [שבאין] ומוציאין אותו מתוך בתיהן. דבר אחר אלו הבאין מברבריה (ומברטניא) [וממורטינא] שמהלכים ערומין בשוק, אין לך אדם בזוי ופגום בעולם אלא המהלך ערום בשוק. בגוי נבל אכעיסם אלו המינים, וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלקים. בגוי נבל אכעיסם זו אשה רעה וכתובתה מרובה, רבי אלעזר אומר אלו המינים וכו', במתניתא תנא אלו בני ברבריא וכו', ורבי יוחנן אמר אלו חברין, א"ל לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל, א"ל קא מקבלי שוחדא תריץ ויתיב. כי אש קדחה באפי כשהפורענות יוצאה לעולם אינה יוצאה אלא באף, ומנין שאף בתוך גיהנם שנאמר ותיקד עד שאול תחתית. ותאכל ארץ ויבולה זו ארץ ישראל. ותלהט מוסדי הרים זו ירושלים, כענין שנאמר ירושלים הרים סביב לה. דבר אחר ותאכל ארץ ויבולה זה העולם. ותלהט מוסדי הרים אלו ארבע מלכיות שנאמר ואשא עיני ואראה [והנה] ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת:
אספה עלימו רעות. הריני מכניס ומביא עליהן כל הפורעניות כולן כאחת. דבר אחר אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן אלא אספה שיהו כל הפורעניות כלות והם אינם כלים, וכן הוא אומר חצי אכלה בם חצי יכלה אותם אין כתיב כאן אלא חצי אכלה בם שיהיו חצי כלים והם אינם כלין. דבר אחר חצי אכלה בם חצי הרעב, וכן הוא אומר בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם:
מזי רעב ולחומי רשף. שיהו (מוזחין) [מוזין] ברעב ומושלכין בחוצות, וכן הוא אומר והעם אשר המה נבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים. וקטב מרירי לפי דרכך אתה למד שכל מי שהשד בו מורר. ושן בהמות אשלח בם אל תקרי ושן בהמות אלא ושן בהם אשלח בם שיהו מתחממין ומתחזרין על כל עבירות. דבר אחר שיהא אחד מהם מתחמם ונושך עצמו ומעלה בו גומי ומת והולך בה. דבר אחר ושן בהמות אשלח בם שתהא בהמתו נושכתו ומעלה נומי ומת והולך בה, וכבר אמרו מעשה היה שהרחלים נושכין וממיתין. עם חמת זוחלי עפר שיהו מוזחלין בעפר. דבר אחר אלו עכינין שאין שלטונן אלא בעפר. וקטב מרירי תרתי קטבי הוו חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא, מקמי טיהרא קטב שמיה ומיחזי בי כדא דכמכא והדר ביה בחשא, דבתר טיהרא ישוד צהרים שמיה ומיחזי כקרנא דעיזא והדר ביה (נפיא) [כנפיא], מחד בתמוז עד שיתסר ביה ודאי שכיחי, מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי, ומשתכחא בטולי דצפרא (ופניא) דלא הוי גרמידא ובטולא דפניא דלא הוה גרמידא. ועיקר בטולי דבית הכסא ובטולי דחצבא. מחוץ תשכל חרב (כתוב למעלה ברמז ר"ו). כל רודפיה השיגוה בין המצרים ביומין דעקא בין י"ז בתמוז לט' באב שבהן קטב מרירי שולט [כמד"א] מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים, ולמה קרי ליה קטב מרירי ר' אבא בר כהנא אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרא מן רישיהון (דארבע) [דשית] עד כופיהון דתשע. ורבי לוי אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרא מן סופיהון דארבע עד רישייהו דתשע ואינו מהלך לא בצל ולא בחמה אלא בצל שהוא סמוך לחמה. אמר רבי יוחנן וכולו מלא קליפין ושערות ועינים, אמד ריש לקיש עין אחת קבועה לו בלבו וכל מי שהוא רואהו נופל ומת. מעשה בחסיד אחד שראה אותו ונפל ומת, אמרו רבי יהודה ברבי (שמואל) ראה אותו כו'. ר' אבהו הוה יתיב (פשיט) [ומתני] בהדא כנישתא דקסרין, חמא חד בר נש פרי בתר חברי ובידיה חד קטיתא בעי ממחיניה בה, חמא חד מזיקא פרי בתריה ובידיה חד קטיתא דפרזל, נפק ר' אבהו פרי לגבייהו, א"ל לא תמחיניה דילמא הוא מית, א"ל רבי מן הדא הוא מאית אמר הא מזיקא פרי בתרך ובידיה קטיתא דפרזל את מחי ליה בהדא והוא מחי ליה בההוא ומיית. רבי יוחנן הוה מפקד לספרייא ולמתנייא באילין יומי דלא יהו טענין ערקא על ינוקא, רב שמואל בר יצחק הוה מפקד לספריא ולמתנייא באילין יומיא דיהון מיפטרין טליא בארבע שעין:
מחוץ תשכל חרב. מכאן אמרו בשעת מלחמה כנס את הרגל בשעת רעב פזר הרגל, וכן הוא אומר אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר הנה תחלואי רעב, ואומר ואשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו. ומחדרים אימה היה רואה את החרב כשהיא באה לשוק אם יכול לברוח ולמלט (אומר) [אז] חדרי לבו נוקפין עליו ומת והולך בה. דבר אחר מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוצות שנאמר כי מספר עריך היו אלקיך יהודה ומספר חוצות ירושלים, ומחדרים אימה על מה שעשו בחדרי חדרים, וכה"א אשר זקני בית ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו, ואומר עזב ה' את הארץ אין ה' רואה:
גם בחור גם בתולה לא אלו בלבד אלא יונק עם איש שיבה, וכה"א כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים. ד"א גם בחור אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי, וכה"א ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו. גם בתולה מלמד שהיו מנוקין מן החטא כבתולה זו שלא טעמה טעם חטא. יונק שהיו יונקין דברי תורה כיונק זה שיונק חלב מדדי אמו. איש שיבה אל תקרי איש שיבה אלא איש ישיבה מלמד שהיו כלן ראויין לישב בישיבה, וכה"א הכל גבורים עושי מלחמה, וכי מה גבורה עושים בני אדם המהלכים בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקין בזיקין ונתונין בשלשלאות, אלא הכל גבורים גבורים במלחמתה של תורה, וכה"א ברכו ה' מלאכי גבורי כח, עושי מלחמה שהיו נושאין ונותנים במלחמתה של תורה, וכה"א על כן יאמר בספר מלחמות ה', ואומר והחרש והמסגר אלף, חרש אחד מדבר והכל שותקין, מסגר הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו אחד פותח ואחד סוגר לקיים מה שנאמר ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח. אמרתי אפאיהם אמרתי באפי איה הם. אשביתה מאנוש זכרם אמרתי לא יהיו בעולם אבל מה אעשה להם. לולי, לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם. ד"א לולי ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. לולי כעס אויב אגור, מי גרם לי ליפרע מאלו כעס של אומות שהיה ככנוס לתוך מעיהם, אגור אין אגור אלא כנוס שנאמר דברי אגור בן יקא, ואומר ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם. פן ינכרו צרימו, בשעת צרתן של ישראל מנכרין אותם ועושין אותן כאילו אין מכירין אותם בעולם, וכן מצינו כשבקשו ישראל לברוח כלפי צפון היו מסגירין אותן שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי צר, בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירין אותן שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק, לברוח כלפי מערב היו מסגירין אותן שנאמר משא בערב ביער בערב, בשעת טובתן הן מכחשין להן ועושין להן כאילו הן אחין, וכן עשו אמר ליעקב יש לי רב אחי יהי לך אשר לך, וכן חירם אמר לשלמה מה הערים אשר נתתה לי אחי. לא ה' פעל כל זאת כמות שאומרים אותן השוטים הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים: