ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקמא
הן קרבו ימיך. משל למה הדבר דומה לאחד שכבד את המלך והביא לו חרב חדה לדורון, אמר המלך התיזו את ראשו בה, א"ל במה שכבדתיך בה אתה מתיז את ראשי, כך אמר משה בהן קלסתיך הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים ובהן אתה גוזר עלי מיתה, אמר לו הקב"ה שכן רע מונה את הנכנסות ואינו מונה את היוצאות, [א"ל] אין את זכור [בשעה] שאמרת הן לא יאמינו לי, הוי הן קרבו ימיך. משל למה הדבר דומה לאשה עוברה שנחבשה בבית האסורין וילדה שם, גדל הילד עבר המלך לפני בית האסורין התחיל אותו הילד צווח אדוני המלך למה אני חבוש, א"ל המלך בחטא של אמך, כך אמר משה [רבש"ע] ל"ו כריתות יש בתורה שמא עברתי על אחת מהן, א"ל בחטא של שמעו נא המורים. דבר אחר כאדם שאומר פלוני קבל עליך לפני המלך, כך היום קבל עליך, אמר השמש רבש"ע איני זז ואיני שוקע ומשה קיים בעולם, מה עשה משה באותו היום כתב (שנים עשר) [י"ג] תורות לי"ב שבטים ואחת שתהא בארון שאם יבקשו לזייף דבר שיהו מוצאין אותה שבארון, אמר משה מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים היום שוקע והגזרה בטלה, מה עשה הקב"ה/רמז לשמש והיה עומד ומתקשה כנגדו ואומר איני שוקע ומשה קיים בעולם, מיד א"ל קרא את יהושע, א"ל רבש"ע יטול יהושע ארכי שלי ואהיה חי, א"ל עשה לו כשם שהיה עושה לך, מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע [נתיירא יהושע ואמר משה רבי יבוא אצלי, יצאו להלוך הלך משה לשמאלו של יהושע], נכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן והפסיק ביניהן, משנסתלק עמוד הענן אמר משה ליהושע מה אמר לך הדבור, א"ל כשהיה הדבור נגלה עליך יודע הייתי מה היה מדבר עמך, אותה שעה התחיל משה צווח ואמר מאה מיתות ולא קנאה אחת, וכתיב כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה, כיון שקבל משה עליו למות התחיל הקב"ה לפייסו [וא"ל] בעולם הזה על ידך הנהגתי אותן אף לעתיד לבוא ויזכור ימי עולם משה עמו וגו' וכו' (כתוב ברמז קנ"ז). מת בחמשה ימים מיתת כל אדם, מאי קראה ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, קרבו תרי, ימיך תרי, הן חד, שכן בלשון יוני קורין לאחת הן. קרא את יהושע משיב משה לפני הקב"ה רבש"ע הואיל ואני נפטר בנסיון גדול מן העולם הראני אדם נאמן שיעמוד על ישראל שיצא ידיהן לשלום, וכן הוא אומר אשר יצא לפניהם, ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון, ואומר אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו'. ארבע מלכיות משלו בישראל ולא היה בהן חכם ולא היה בהן נבון, בימי אחאב מלך ישראל ובימי יהושפט מלך יהודה (היו) [ראיתי את כל] ישראל נפוצים אל ההרים כצאן אשר אין להם רועה. ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון קח לך גברתן שכמותך וכו' (כדכתוב בפרשת פנחס בפסוק קח לך את יהושע). באותה שעה נתגבר כחו של משה והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל שנאמר ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, אמר לו עם זה שאני מוסר לך עדיין גדיים הן עדיין תינוקות הן אל תקפיד עליהן על מה שהן עושין שאף רבונן לא הקפיד עליהן על מה שעשו שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו. ר' נחמן אומר אין לי רשות הא יש לי רשות אכניסם בצד אהלי רועים ויהו רועים בצדי. מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיו תלמידיו מהלכין אחריו וראה ריבה אחת מלקטת שעורין מתחת רגלי בהמתן של ערביים, כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכאי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לו רבי פרנסני, א"ל בתי בת מי את, א"ל בתו של נקדימון בן גוריון אני ולא זכור אתה שחתמת על כתובתי, א"ל רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו אני חתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף (אלפי) אלפים דינרי זהב של בית חמיה ושל בית ריבה זו לא היו נכנסין להר הבית להשתחוות עד שהיו פורסין להן כלי מילת תחת רגליהן ונכנסין ומשתחוין וחוזרין לבתיהן בשמחה, וכל ימי בקשתי מקרא זה ומצאתיו אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו', אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך, שכל זמן שישראל עושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהן, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום הקב"ה מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא תחת רגלי בהמתן. קרא את יהושע (כתוב ברמז רל"ב):
וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד. תנא אותו שבת של דיו זוגים היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה. שאלו צדוקין את רבן גמליאל מנין שהקב"ה מחיה מתים, א"ל מן התורה וכו' דכתיב ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם, א"ל דילמא וקם העם הזה וזנה וכו' עד שא"ל ממקרא הזה אשר נשבע ה' לאבותיכם וגו' לתת לכם לא נאמר אלא לתת להם [מכאן לתחית המתים מן התורה], וי"א מן המקרא הזה א"ל ואתם הדבקים בה' אלקיכם וג'ו מה היום כלכם קיימים אף לעולם הבא כלכם קיימים. שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנני מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות, א"ל תרווייהו מן המקרא הזה ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם, ודלמא וקם העם הזה וזנה, א"ל נקוטו מיהא פלגא בידיכון דיודע מה שעתיד להיות:
וחרה אפי ביום ההוא וגו'. אמר רב כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם וכו', א"ל רבנן לרבא מר לאו בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה, א"ל מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא לבי שבור מלכא, אפילו הכי יהבו ביה רבנן עינייהו [אדהכי שדור דבי] שבור מלכא ואגרבוה, והיינו דתניא ר"ש בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. וחרה אפי בו ביום ההוא אמר רבי אחא יום אחד היה חרון אפו של הקב"ה אילו עשו תשובה (פירשו) [פשרן]. אמר רבי תנחומא אינון עבדין ואנת עבדת, אינון עבדין ועזבני והפר את בריתי, ואנת עבדית ועזבתים והסתרתי פני מהם. וחרה אפי בו בבבל. ועזבתים במדי. והסתרתי פני מהם ביון. והיה לאכול באדום על שם אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה. ומצאוהו רעות רבות וצרות אלו מאה חסר שתים תוכחות שבמשנה תורה. ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות אילו הוה בגבי לא הויא אתא לי, וציון אומרת עזבני שכחני שנאמר ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני וגו':
ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו. ואנכי הסתר, משל למלך שראה בגבירה שמבטת בסריס אחד. אמר המלך איני מקנא בסריס שאת מבטת בו שאינו מועיל כלום אלא שאת גורמת לי להחזיר פני ממך, כך אמר הקב"ה לישראל איני מקנא בע"א שאינה שלכם ואין בה תועלת אלא שאתם גורמין לי להחזיר פני מכם שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני מפני מה כי פנה אל אלקים אחרים:
אמר רבא אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (כתוב ברמז תתקי"ד). ולמדה את בני ישראל (כתוב ברמז ש"ז). כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו אין אדם מורד אלא מתוך שביעה (כתוב ברמז תתס"ה). ואכל ושבע ודשן (כתוב ברמז תשפ"ח). ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו רעות רבות וצרות תקנה יש לו, מאי צרות שנעשו צרות זה לזה כגון זיבורא ועקרבא, ושמואל אמר זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו. אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר. ר"ל אמר תורה חתומה ניתנה שנאמר לקוח את ספר התורה הזה. ואידך נמי הכתיב לקוח, ההוא לבתר דאידבק. ואידך נמי הכתיב במגלת ספר, ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה שנאמר (ראיתי) [ואראה] והנה מגלה עפה. הן בעודני חי עמכם (כתוב ברמז ק"נ). הקהילו אלי (כתוב ברמז תשכ"ד). שימה בפיהם. אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין אל תקרי שימה אלא סימנה. אמר רבי אבהו אנן מהכא מתנינן לה הציבי לך ציונים עשו ציונים לתורה. וכתיב ובנה אצלו ציון. ר"א אמר מהכא אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה (מודיעין) [מודעים] לתורה:
פרשת האזינו:
האזינו השמים ואדברה היה ר' (בנאה) [מאיר] אומר כשהיו ישראל זכאין היו מעידין בעצמן שנאמר ויאמר יהושע אל העם עדים אתם, קלקלו בעהצמן שנאמר סבבוני בכחש אפרים, העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנאמר ועלתה יושבי ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי. קלקלו שבט יהודה שנאמר בגדה יהודה, העיד בהן את הנביאים שנאמר ויעד ה' וגו' ביד כל נביאי כל חוזה. קלקלו בנביאים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים, העיד בהן את השמים (ואת הארץ) שנאמר העידותי בכם היום את השמים (ואת הארץ), קלקלו בשמים שנאמר האינך רואה מה המה עושים וגו' הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים, העיד בהן את הארץ שנאמר שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה, קלקלו בארץ שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, העיד בהן את הדרכים שנאמר עמדו על דרכים וראו. קלקלו בדרכים שנאמר על כל ראש דרך בנית רמתך, העיד בהן את הגוים שנאמר לכן שמעו גוים. קלקלו בגוים שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, העיד בהן את ההרים שנאמר שמעו הרים את ריב ה'. קלקלו בהרים שנאמר על ראשי ההרים יזבחו, העיד בהם את הבהמה שנאמר ידע שור קונהו. קלקלו בבהמה שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, העעיד בהם את החסידה שנאמר גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. קלקלו בחסידה שנאמר ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה, העיד בהן את הדגים שנאמר או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים. קלקלו בדגים שנאמר ותעשה אדם כדגי הים, העיד בהן את הנמלה שנאמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין וגו' תכין בקיץ לחמה. ר"ש בן אלעזר אומר עלוב היה אדם זה שצריך ללמד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמד מדרכיה ולא למד. עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה רבש"ע הרי עדי קיימין שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר לה הריני מעבירן שנאמר כי הנני בורא השמים החדשים. אומרת לפניו רבש"ע הריני רואה מקומות שקלקלתי בהם ובושתי שנאמר ראי דרכך בגיא וגו', אמר לה הריני מעבירם שנאמר כל גיא ינשא, אומרת לפניו [רבש"ע] הרי שמי קיים אומר לה הריני מעבירו שנאמר וקורא לך שם חדש, אומרת לפניו רבש"ע הרי שמי קרוי על שם הבעלים, אומר לה הריני מעבירו שנאמר והסירותי את שמות הבעלים מפיה, אומרת לפניו רבש"ע אעפ"כ בני בית מזכירין אותי, ואומר לה ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו רבש"ע כבר כתבת לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, אומר לה כלום כתבתי אלא איש והלא כבר נאמר כי אל אנכי ולא איש וכי גרושים אתם לי בית ישראל והלא כבר נאמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. דבר אחר האזינו השמים משל למלך שמסר את בנו לפדגוג להיות יושב ומשמרו, אמר אותו הבן כסבור אבא שהועיל כלום שמסרני לפדגוג עכשיו הריני משמרו (כדי) שיאכל וישתה ויישן ואלך אני ואעשה צרכי, א"ל אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג כדי שלא יהא מזיזך, כך א"ל משה לישראל שמא אתם סבורים לברוח מעל כנפי השכינה או לזוז מעל הארץ, ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנאמר יגלו שמים עונו, ומנין שאף הארץ מודעת שנאמר ואץ מתקוממה לו. עתידה כנסת ישראל שתעמוד לדין לפני המקום ואומרת לפניו רבש"ע איני יודעת מי קלקל במי ומי שינה במי אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה בהן בישראל, כשהוא אומר ויגידו שמים צדקו הוי ישראל קלקלו לפני המקום ואין המקום שינה בהן בישראל שנאמר כי אני ה' לא שניתי: