לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקכג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ועמדו שני האנשים. מצוה שיעמדו. שני האנשים אין לי אלא בזמן שהן אנשים. אשה עם איש ואיש עם אשה שתי נשים זו עם זו מנין, תלמוד לומר אשר להם הריב מכל מקום, יכול אף אשה תהא כשרה לעדות, נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה שני האמור להלן אנשים ולא נשים אף שני האמור כאן אנשים ולא נשים. אשר להם הריב יבוא בעל השור ויעמוד על שורו. לפני ה' שהם סבורים לפני בשר ודם הם עומדים ואין עומדין אלא לפני המקום. לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם זה הוא שאמר רבי יוסי הגלילי וכי עלה על דעתך שופט שאינו בימיך אלא שופט שהוא כשר ומוחזק לך באותם הימים, היה קרוב ונתרחק כשר. אין העדים זוממין נעין זוממין עד שיזומו את עצמן, כיצד מעידנו את איש פלוני שהרג את הנפש, אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי נהרג זה או הורג זה עמנו היה באותו היום במקום פלוני אין אלו זוממין, אבל אמרו היאך אתם מעידין שהרי הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם, מנא ה"מ אמר (רבא) [רב אדא] דאמר קרא והנה עד שקר העד, שישקר גופה של עדות, דבי רבי ישמעאל תנא לענות בו סרה עד שתסרה גופה של עדות:

ודרשו השופטים היטב. ולהלן הוא אומר והגד לך ושמעת ודרשת היטב, היטב היטב לגזרה שוה, מלמד שבודקין אותו בשבע חקירות, בדיקות מנין, תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר. מנין שהעד עושה עצמו שקר, שנאמר והנה עד שקר העד. ומנין שעושה חברו שקר, שנאמר והנה עד שקר העד. יכול אף משנחקרה עדותן בב"ד, תלמוד לומר (שקר ענה באחיו) [ודרשו השופטים היטב], אמור מעתה כל זמן שב"ד צריכין להם ולא משנחקרה עדותן בב"ד, כשתמצא לומר זומם מזומם ואפילו הם מאה. ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אם ממון ממון, אם מכות מכות, עונש שמענו אזהרה מנין, תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם וגו'. לעשות לאחיו, מכאן אמרו אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין, שהרי הצדוקים אומרים עד שיהרג הנידון שנאמר נפש בנפש. תניא אמר ר' יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון. א"ל שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם, מיד קבל עליו רבי יהודה בן טבאי שאין מורה הלכה כל ימיו אלא בפני שמעון בן שטח, וכל ימיו של רבי יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו (הרוג) [העד] והיה נשמע קולו בלילה וכסבורים העם קולו של הרוג הוא א"ל קולי שלי הוא תדעו שהרי למחר הוא מת ואין קולו נשמע, א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי דילמא בדינא קם בהדיה אי נמי פיוסי פייסיה:

ועשיתם לו כאשר זמם. אמר ר' אילעאי בפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין, מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם יד ביד למה לי, דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון, חובל בחרו נמי מכדי כתיב כאשר עשה כן יעשה לו, כן ינתן בו למה לי, דבר שיש בו נתינה ומאי ניהו ממון. ורבי יוחנן, האי תחת אשר ענה מיבעי ליה לכדאביי כתיב תחת אשר ענה מכלל דאיכא בשת ופגם. ועולא נפקא ליה מדרבא ונתן האיש השוכב עמה וגו' הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בשת ופגם, רבי אליעזר אומר עדים זוממין ממונא משלמי ומילקי לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו, דניתרי בהו אימתי ניתרי בהו מעיקרא, אמרי אישתלין, ניתרי בהו בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי, ניתרי בהו לבסוף, מאי דהוה הוה, וניתרי בהו בתוך כדי דבור וניתרי בהו מעיקרא ונרמזייהו רמיזי. וכי לא מתרינן בהו לא קטלינן להו מי איכא מידי דאילו אינהו בעי קטיל בלא התראה ואינהו בעי התראה הא בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וליכא, ואי אמרת בן גרושה וחלוצה דלאו מכאשר זמם איתרבי ליבעי התראה, אמר קרא משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכלכם. רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת שנאמר כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו במי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה. אלא מעתה לרבי יהודה זוממי עבד לא יהרגו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, אמר קרא ובערת הרע מקרבך מכל מקום. תניא רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לפי שכל (מומתין) [הזוממין] שבתורה זוממיהן [ובועליהן] כיוצא בהם, בת כהן היא בשרפה ואין בועלה בשרפה, זוממין איני יודע אם לו הוקשו אם לה הוקשו, כשהוא אומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו. מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא כו' רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה, רבינא אמר אתיא מעדים זוממין דרחמנא אמר ועשיתם לו כאשר זמם ודילמא האי דאסהידו עליה טרפה הואי, אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא, וכי תימא דבדקינן ליה, והא תניא רבי אלעזר הקפר אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין. מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה לוקה את הארבעים. מנא הני מילי אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא ועשיתם לו כאשר זמם, לו ולא לזרעו. וליפסלוה לדידיה ולא ליפסלוה לזרעיה, בעינן כאשר זמם וליכא:

מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין לוקין שמונים משום לא תענה וגו' ומשום ועשיתם לו כאשר זמם דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אין לוקין אלא ארבעים. ורבנן האי לא תענה ברעך מאי דרשי ביה, מיבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין. ורבי מאיר אזהרה מעדים זוממין מנא ליה, נפקא ליה מן והנשארים ישמעו ויראו. ורבנן, ההוא מיבעי ליה להכרזה. ור' מאיר הכרזה מישמעו ויראו נפקא. משלשין בממון ואין משלשין במכות, כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם, אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים, מנא הני מילי, אמר אביי נאמר רשע בחייבי מלקות ונאמר רשע בחייבי מיתות בית דין מה להלן אין מיתה לחצאין אף כאן אין מלקות לחצאין, רבא אמר בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעושת לאחיו וליכא, אי הכי ממון נמי, ממון מצטרף מלקות לא מצטרף. אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקים אמרין עד שיהרג הנדון שנאמר נפש תחת נפש, א"ל והלא נאמר כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים, אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משקבלו עדותן יהרג, תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אין נהרגין עד שיגמר הדין. תניא רבי אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין, א"ל אביו בני לאו ק"ו הוא, א"ל למדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין דתניא ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וכו', חייבי מלקות מנין, תלמוד לומר רשע רשע, חייבי גליות מנין, תלמוד לומר רוצח רוצח:

דבי רבי [חייא] תנא יד ביד דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון. אלא מעתה רגל ברגל נמי [הכי הוא, אמרי דבי] רבי [חייא] קרא יתירא קא דרשי, מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם ואי סלקא דעתך ממש (והא תו) [יד ביד] למה לי שמע מינה ממון, רגל ברגל למה לי, איידי דכתיב יד ביד כתיב נמי רגל ברגל. מנין שהמבייש משלם ממון, נאמר כאן לא תחוס עינך ונאמר להלן לא תחוס עינך מה לא תחוס עינך האמור (להלן) [כאן] ממון אף לא תחוס עינך האמור (כאן) [להלן] ממון. רבי יהודה אומר נאמר כאן יד ורגל ונאמר להלן יד ורגל מה יד ורגל האמור (להלן) [כאן] ממון אף יד ורגל האמור (כאן) [להלן] ממון:

רבי יוסי הגלילי אומר מנין שלא יצא למלחמה עד שיהו בו ידים ורגלים ועינים ושינים, תלמוד לומר נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד. כי תצא למלחמה, אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:

כי תצא למלחמה. מה כתיב למעלה ולא תחוס עינך ואחריו הוא אומר וראית סוס ורכב אמר ליה אם אתם חומלין עליהם הם יוצאין למלחמה עליכם. משל לרועה שהיה רועה צאנו ביער מצא גור אחד של זאב וחמל עליו והיה מיניקו מן העזים, בא בעל מלאכתו וראה אותו, אמר ליה הרוג אותו לא תחוס עליו שלא יהא תקלה לצאן, ולא שמע אליו, כיון שגדל היה רואה כבש והורגו גדי ואוכלו, א"ל לא אמרתי לך לא תחוס, כך אמר להם משה אם אתם חסים עליהם והיה אשר תותירו מהם, וכן אתה מוצא בשאול שחמל על אגג ואחאב שחמל על בן הדד. וראית סוס ורכב עם רב ממך, משל לשנים שהיו עומדים על פתח בית הועד, אחד גבה קומתו והיה עם הארץ, ואחד קטן והיה בן תורה, התחיל הגבוה מתגאה לומר אני נכנס תחלה, אמר לו אל תהי רוחך גבוה בקומתך, נכנסו בבית הועד היה אותו חבר נושא ונותן בפרשה והושיבוהו במקום חמור, כך אמר הקב"ה אל תירא מהם שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וגו'. דבר אחר כי תצא למלחמה וגו' וראית וגו' עם רב ממך, אמר אחד לפני ר' עקיבא לא חציפא אימרתא דרעיא בין שבעין דיבין, אמר לו ר' עקיבא בחיליה דרעיא היא רעיא אילולא חיליה דרעיא לא הוה רעי לב ביני שבעין דיבין והוא משיזיב לה מכולהון. כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר. על איביך כנגד אויביך אתה נלחם. וראית סוס ורכב מה הם יוצאין עליך בסוס ורכב אף אתה צא עליהן בסוס ורכב. סוס ורכב כשישראל עושים רצונו של מקום כל העו"א נעשין לפניהם כסוס אחד שנאמר סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחר היה והלא כבר נאמר ויקח שש מאות רכב וכתיב מרכבות פרעה, אלא כשישראל עושים רצונו של מקום וכו', כיוצא בו וראית סוס ורכב וכי סוס אחד והכתיב עם רב ממך וכו'. לא תירא כי ה' אלקיך עמך המעלך, מי שהעלך מארץ מצרים הוא עומד לך בעת צרה:

והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה, יכול כל כהן שירצה, תלמוד לומר ודברו השוטרים מה שוטרים ממונים אף כהן ממונה, ואימא כהן גדול דומיא דשוטר מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן, והאיכא מלך, בעבודתו קאמרי. ודבר אל העם בלשון הקודש נאמר כאן ודבר ונאמר להלן ומשה ידבר מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. ואמר אליהם שמע ישראל, מ"ש שמע, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי [אמר להן הקב"ה לישראל] אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם. אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו וגו', על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. אל ירך לבבכם מצחצוח חרבות. ואל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת קלגסין. ואל תחפזו מקול הקרנות. ולא תערצו מקול הצווחה. תנו רבנן פעמים מדבר עמם אחת בספר ואחת במלחמה, בספר מהו אומר שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו. במלחמה מהו אומר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו כנגד ארבעה דברים שהאויבים עושים מגיפים ומריעים וצווחים ורומסים. כי ה' אלקיכם (הוא) ההולך (לפניכם) [עמכם] הם באים בנצחון בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום, פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה סופם, סוף שנפל בחרב והם נפלו עמו, בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה סופו, סוף שנפל בחרב והם נפלו עמו, ואתם לא כן ה' אלקיכם ההולך (לפניכם) [עמכם]. להושיע אתכם זו מחנה הארון, וכל כך למה מפני שהשם וכל כנויו מונחין בארון:

והיה כקרבכם אל המלחמה [יכול זה יום שקרבין בו למלחמה], כשהוא אומר ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום, הרי היום שקרבין בו למלחמה אמור, הא מה תלמוד לומר והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעים לספר כהן מתנה עליהם התנאים הללו. להלחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם, משרפים וקרבים ורוחות הרעים. עד כאן היה משוח מלחמה מדבר, מכאן ואילך ודברו השוטרים:

תנו רבנן ודברו השוטרים יכול דברים של עצמן, כשהוא אומר ויספו השוטרים הרי דברים של עצמן אמור, הא מה אני מקיים ודברו השוטרים בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר, הא כיצד כהן מדבר ושוטר משמיע. תני חדא כהן מדבר ושוטר משמיע, ותניא אידך כהן מדבר וכהן משמיע, ותניא אידך שוטר מדבר ושוטר משמיע, אמר אביי [הא כיצד] מונג עד ודברו כהן מדבר וכהן משמיע, מודברו עד ויספו כהן מדבר ושוטר משמיע, מכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. מי האיש אשר בנה אין לי אלא בנה, לקח וירש ניתן לו במתנה מנין, תלמוד לומר מי האיש. אין לי אלא בית, מנין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית האוצרות ובית העצים, תלמוד לומר אשר בנה [מ"מ] . יכול שאני מרבה אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת, תלמוד לומר בית, מה בית הראוי לדירה אף כל הראוי לדירה. לא חינך ולא חנכו פרט לגזלן וכו' כגון דעבד תשובה ויהיב דמי, [א"ה ה"ל לוקח וליהדר], כיון דמעיקרא בתורת גזל אתא לידיה לא. תנו רבנן נטע כרם, אין לי אלא נטע, לקח וירש וניתן לו במתנה מנין, תלמוד לומר ומי האיש אשר נטע כרם. אין לי אלא כרם, מנין לרבות ה' אילני מאכל ואפילו מחמשת המינין, תלמוד לומר אשר נטע, יכול שאני מרבה הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק, תלמוד לומר כרם. ר' אליעזר בן יעקב אומר כרם כמשמעו. לא חלל ולא חללו פרט למבריך ולמרכיב, והאנן תנן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב, לא קשיא כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור. האי הרכבת היתר היכי דמי, אילימא ילדה בילדה, תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה כו', אלא כגון דנטעה להך קמייתא לסייג ולקורות דאמר מר הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה. אמר רב פפא כרם של שני שותפין אין חוזרין עליו מערכי המלחמה וכל חד וחד לא קרינן ביה כרמו, חמשה אחים ומת אחד מהם במלחמה כולן חוזרים דכל חד וחד קרינן ביה אשתו. תנו רבנן אשר ארש אשה אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואחד שומרת יבם ואפילו חמשה אחים [ומת אחד מהם במלחמה כולן חוזרים]. לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין וממזר. תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה, ואף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך זה בית. ועתדה בשדה לך זה כרם. אחר ובנית ביתך זו אשה. כל אלו שומעים דברי כהן (וחוזרין) מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים. ואלו שאין זזין ממקומם, בנה בית וחנכו, נטע כרם וחללו, והנושא את ארוסתו, והכונס את יבמתו שנאמר נקי יהיה לביתו, ביתו זו ביתו, יהיה זה כרמו, ושמחה את אשתו [זו אשתו] אשר לקח להביא את יבמתו, ואינן מספקים מים ומזון ואינם מתקנים את הדרכים:

תנו רבנן אשה חדשה, אין לי אלא חדשה, אלמנה וגרושה מנין, תלמוד לומר אשה מכל מקום, א"כ מה תלמוד לומר חדשה, מי שחדשה אצלו, יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו. תנו רבנן לא יצא בצבא, יכול בצבא לא יצא אבל יספיק מים ומזון [ויתקן את הדרכים], תלמוד לומר ולא יעבור עליו לכל דבר. יכול בנה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארש אשה ולא לקחה כשם שאי אתה מעביר על (אלו) [זה] כך אי אתה מעביר על אלו, תלמוד לומר עליו, עליו אינו מעביר אבל אתה מעביר על אחרים. ומאחר דכתיב לא יעבור, לא יצא בצבא למה לי, לעבור עליו בשני לאוין:

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, רבי עקיבא אומר כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שהוא מתירא מעבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן. ר' יוסי אומר אלמנה לכ"ג גרו שה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר זהו איש הירא ורך הלבב. מאי איכא בין ר' יוסי לר' יוסי הגלילי, איכא בינייהו עבירה דרבנן. סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה. מאן תנא להא דתנו רבנן שמע קול קרנות וגבעת הגפת תריסין ורתת צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו חוזר לימא רבי עקיבא היא ולא רבי יוסי הגלילי, אפילו תימא רבי יוסי מודה משום ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם בעקבו של עם מעמידין זקפין מלפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה שנאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם, ולהלן הוא אומר וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו וגו'. במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר ר' יהודה בד"א במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אר"י רות דרבנן זו היא מצוה דרבי יהודה. מצוה דרבנן זו היא חובה דר' יהודה. מלחמת יהושע לכבוש דברי הכל חובה, מלחמת בית דוד לרוחה דברי הכל רשות, כי פליגי למעוטי נכרים דלא ליתי עלייהו, מר קרי ליה מצוה ומר קרי ליה (חובה) [רשות], נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה. ויספו למה נאמרו כל הדברים האלו, שלא יהו ערי ישראל נשמות כדברי רבן יוחנן בן זכאי, בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות, מפני הירא ורך הלב כשהוא חוזר יאמרו שמא בנה בית שמא נטע כרם שמא ארש אשה, וכולם צריכין להביא עדותן חוץ מן הירא ורך הלבב שעדין עמו שמע קול הגפת תריסין ונבעת קול צהלות סוסים ומרתת קול ליעוז קרנות ונבהל רואה שימוש סייפים ומים יורדין בין ברכיו. פן ימות במלחמה אם אינו שומע לדברי כהן סוף שהוא מת במלחמה. ואיש אחר יחנכנו יכול דודו ובן דודו, נאמר כאן אחר ונאמר להלן אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחד האמור כאן נכרי. רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שהוא בן ארבעים שנה. ולא ימס את לבב אחיו מלמד שאם היה אחד מהם מתירא מן העבירות שבידו כולם חוזרין ובאים:

כי תקרב אל עיר וגו' במלחמת הרשות הכתוב מדבר. אל עיר ולא לכרך. אל עיר ולא לכפר. להלחם עליה ולא להרעיבה ולהצמיאה ולא להמיתה במיתת תחלואים. וקראת אליה לשלום גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום. גדול השלום שאפילו במלחמתם של ישראל צריכין שלום, גדול השלום שדרי רום צריכים שלום שנאמר עושה שלום במרומי ו. גדול השלום שחותמת בברכת כהנים, ואף משה היה אוהב שלום שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום. והיה אם שלום תענך יכול אפילו מקצתה, תלמוד לומר ופתחה לך כלה ולא מקצתה. והיה כל העם הנמצא בה לרבות כנענים שבתוכה. יהיו לך למס ועבדוך אמרו מקבלים אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להם עד שיקבלו עליהם זו וזו. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה הכתוב מבשרך שאם אינה משלמת עמך לסוף שהיא עושה עמך מלחמה. וצרת עליה אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים. ונתנה ה' אלקיך בידך אם עשית את כל האמור בענין לסוף שה' נותנה בידך. והכית את כל זכורה לפי חרב שומע אני אף הקטנים שבתוכה, תלמוד לומר רק הנשים והטף וגו', או אינו אלא טף של נקבות, אמרת ומה מדין שהמית את הנקבות הגדולות החיה את הקטנות, כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות, הא אינו אומר כאן טף אלא טף של זכרים. [כל שללה תבוז לך], יכול שתהא ביזתן אסורה לך, תלמור לומר תבוז לך ואכלת את שלל אויביך. כן תעשה לכל הערים הרחוקות, הרחוקות בתורה הזאת ואין הקרובות בתורה הזאת. רק מערי העמים האלה לא תהיה כל נשמה בסייף. כי החרם תחרימם יכול תהא ביזתן אסורה לך, תלמוד לומר ובתים מלאים כל טוב וגו'. החתי והאמורי כשהוא אומר כאשר צוה ה' אלקיך לרבות את הגרגשי. למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות מלמד שאם עושין תשובה אין נהרגין. וחטאתם לה' אלקיכם אם לא עשיתם כל האמור בענין נקראתם חטאים לה' אלקיכם. כי תצור אל עיר וגו' להלחם, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. אל עיר ולא לכרך. אל עיר ולא לכפר. ימים רבים ימים שנים רבים שלשה, מכאן אמרו אין צרין של עיר של עו"א פחות משלשה ימים קודם לשבת. להלחם עליה לתפשה ולא לשבותה. לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך הימנה אמת המים, תלמוד לומר לא תשחית את עצה בכל דבר. דבר אחר כי תצור אל עיר מגיד שתובע שלום שנים שלשה (פעמים) [ימים] עד שלא נלחם בה, וכן הוא אומר וישב דוד בצקלג ימים (רבים) [שנים] (ימים שנים רבים שלשה). ואין צרין על עיר בתחלה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים, ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה. זה אחד משלשה דברים שדרש שמאי הזקן, אין מפליגין את הספינה לים הגדול אלא שלשה ימים קודם לשבת, בד"א בדרך רחוקה אבל בדרך קרובה מפליגין אותה. כי ממנו תאכל מצות עשה [ואותו לא תכרות מצות לא תעשה. ד"א כי ממנו תאכל] שחייו אדם (אינם אלא) מן האילן, רבי ישמעאל אומר מכאן חס המקום על פירות האילן ק"ו מאילן, ומה אילן שעושה פירות הזהירך הכתוב עליו, פירות עצמן על אחת כמה וכמה. לבוא מפניך במצור קוצצהו. [רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל]. כי לא עץ מאכל זה אילן סרק, אם סופנו לרבות אילן (סרק) [מאכל] מה תלמוד לומר [כי לא עץ] מאכל, מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל, יכול אפילו מעולה ממנו בדמים וכדברי רבי אלעזר ברבי [שמעון] תלמוד לומר רק אותו תשחית וכרת, עושה אתה ממנו (תקון ודוגיאות) [דיק וכרכומות]. ובנית מצור על העיר עושה אתה לה מיני מטרנאות ומביא אתה לה מיני בליצטראות. עד רדתה ואפילו בשבת. לא תשחית את עצה אמר מר זוטרא האי מאן דמכסי שרגא דמשחא ומגלי נפטא קא עבר משום בל תשחית. מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי האדם עץ השדה הוא, אלא [משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד] אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו אותו תשחית וכרת, ולמה נמשלו דברי תורה לעץ, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים, והיינו דאמר רבי [חנינא] הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם. כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה:

כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלקיך נתן לך לרשתה וגו' פרט למצוי, נמצא סמוך לספר או בעיר שרובה כותים לא היו עורפין. חלל ולא חנוק ולא מפרפר, באדמה ולא טמון בגל. נופל ולא תלוי באילן. בשדה ולא צף על פני המים, רבי אליעזר אומר בכולן אם היה חלל עורפין, אמר ליה לרבי אליעזר אי אתה מודה שאם היה חנוק ומוטל באשפה שאין עורפין אלמא חלל ולא חנוק, הכא נמי באדמה ולא טמון בגל, נופל ולא תלוי באילן, ור' אליעזר חלל יתירא כתיב. נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין דבעינן זקני העיר וליכא, ומנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין שמניחין אותה (והולכין) [ומודדין] לעיר שיש בה ב"ד, תלמוד לומר ולקחו זקני העיר מכל מקום. אין ירושלים מביא עגלה ערופה דאמר קרא לשבטיך וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים. נמצא ההורג עד שלא נערף העגלה תצא ותרעה. משנערפה תקבר במקומה שעל הספק באתה מתחלה כפרה ספיקא והלכה לה, נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג הרי זה יהרג שנאמר ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו:

תנו רבנן לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא היו עורפין, אמר רבי עקיבא מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש ואין מכירין אותו שלא היו עורפין, תלמוד לומר ועינינו לא ראו והלא ראו. כי ימצא ולא בשעה שמצוי, מכאן אמרו משרבו הרוצחין בטלה עגלה ערופה, משבא אלעזר בן דינאי ותחינא בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחנין. אשר ה' אלקיך נותן לך לרשתה לרבות עבר הירדן:

תנו רבנן ויוצאו זקניך שנים, ושופטיך שנים, ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה, ר' שמעון אומר זקניך שנים ואי בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה, ורבי שמעון נמי הכתיב ושופטיך, ההוא מיבעי ליה למיוחדין שבשופטיך, ורבי יהודה, מזקני זקניך נפקא, ורבי שמעון אי כתב זקני הוה אמינא זקני השוק כתב רחמנא זקניך, ואי כתב רחמנא זקניך הוה אמינא אפילו סנהדרי קטנה כתב רחמנא ושופטיך למיוחדים (שבשבטיך) [שבשופטיך], ור' יהודה גמר זקני זקני מזקני העדה מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבזקניך, אי גמר ליגמרה לכולה מילתא מהתם זקניך ושופטיך [ל"ל אלא] וי"ו למניינא, ורבי שמעון וי"ו לא משמע ליה, מאי קאמר רחמנא ההוא למיוחדין שבשופטיך, אלא מעתה ויצאו שנים ומדדו שנים לרבי יהודה הרי כאן תשעה, לר' שמעון הרי כאן שבעה, ההוא מיבעי ליה לכדתניא ויצאו הן ולא שלוחן, ומדדו שאפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר זקניך זו סנהדרין, שופטיך זה [כהן גדול ומלך], מלך דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. כהן גדול דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. בסנהדרין נמי פליגא עד דאיכא כולה סנהדרין, תניא נמי הכי מצאו אבית פאגי שיצאו למדידת העגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה, תלמוד לומר וקמת ועלית והלכת אל המקום מלמד שהמקום גורם. כשם שאתה דורש באביו ואמו כך אתה דורש בזקני בית דין. ויצאו פרט לחגרין. ואמרו פרט לאלמין. ידינו לא שפכו את הדם הזה פרט לקטעין. ועינינו לא ראו פרט לסומין. מגיד הכתוב כשם שזקני ב"ד שלמין בצדק כך הם צריכין שיהו באבריהן. ומדדו את הערים אשר סביבות החלל מאין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטבורו, רבי עקיבא אומר מחוטמו, רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו, במאי קמפלגי מר סבר עיקר חיותא באפיה דכתיב אשר נשמת רוח חיים באפיו, ומר סבר עיקר חיותא בטבוריה, מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב כדכתיב לתת אותך על צוארי חללי רשעים. וכתיב אל הערים אשר סביבות החלל, מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל. נמצא גופו במקום אחד וראשו במקום אחד מוליכין את הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש. והיה העיר הקרובה אל החלל ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר. נמצא מכוון בין שתי עיירות מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר, מאי טע מא דרבי אליעזר, קסבר אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות, וחכמים אומרים לא היו עורפין, כולי עלמא אפשר לצמצם והכא בקרובה ולא בקרובות קמיפלגי, תנא קמא סבר קרובה ולא קרובות, ורבי אליעזר סבר קרובה ואפילו קרובות. תניא אידך נמצא מכוון בין שתי עיירות ר' אליעזר אומר שתיהן מביאות שתי עגלות, וחכמים אומרים יביאו עגלה אחת בשותפות, ויתנו קסברי רבנן אי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם. ולקחו זקני העיר ההיא ולא זקני ירושלים, עגלת בקר אשר לא עובד בה רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, וחכ"א עגלה בת שתים ופרה בת שלש ובת ארבע. ד"א עגלת בקר (אשר) רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים: