ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקט
והוצאת את האיש ההוא אין עושין עיר הנדחת אלא בבית דין של שבעים ואחד דאמר קרא והוצאת את האיש ההוא איש ואשה אתה מוצא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך. ואין דנין את השבט אלא בבית דין של שבעים ואחד, האי שבט דחטא במאי, אילימא במחלל את השבת, אימר דפליג רחמנא בין יחידים למרובים לענין עבודת אלילים בשאר מצוה מט פליג. אלא בשבט שהודח. למימרא דבדינא דרבים דיינין ליה כמאן לא כר' יאשי' ולא כר' יונתן דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר ממאה ועוד רובו של שבט [ואפילו ר' יונתן לא קאמר אלא רובו אבל כולו לא]. אמר רב מתנה הכא בנשיא שבט [שחטא] עסקינן, מי לא אמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של הגדול האי נמי הוא, רבינא אמר לעולם בשבט שהודח, ודקשיא לך בי דינא דרבים דיינין ליה, מי לא אמר ר' חייא בר יוסף והוצאת את האיש ההוא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואין אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך. הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך. תנו רבנן נערה המאורסה שזינתה סולקין אותה על פתח בית אביה, אין לה פתח בית אב סוקלין אותה על פתח שער העיר, ובעיר שרובה נכרים סוקלין אותה על פתח ב"ד, ובעבודת אלילים סוקלין אותו על פתח שער שעבד בו, ובעיר שרובה נכרים סוקלין אותו על פתח ב"ד. מנהני מילי דתנו רבן שעריך זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנידון בו, נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה, מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו, אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו. דבר אחר שעריך ולא שערי נכרים, הא אפיקתיה, א"כ לימא קרא שער, מה שעריך, שמע מינה תרתי. אשכחן עבודת אלילים נערה המאורסה מנלן גמר פתח מפתח ופתח משער ושער משעריך. ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. ההיא לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת:
וסקלתם באבנים יכול באבנים מרובות, תלמוד לומר באבן, אי באבן יכול אפילו לא מת באבן אחת, תלמוד לומר באבנים. אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה. יכול אין לי מת בסדר הזה אלא זה בלבד, מנין לרבות כל שאר המומתין, תלמוד לומר על פי שנים עדים וגו' יומת המת. מנין שלא ילמד עד חובה, תלמוד לומר לא יומת ע"פ עד אחד. יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו מצוה בעדים להמיתו, לא מת ביד העדים מנין להמיתו ביד כל אדם, תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה. ובערת הרע מקרבך, בער עושי הרעות מישראל:
על פי שנים עדים או על פי שלשה, אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט לך הכתוב שלשה, אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את השלשה. ומנין אפילו הם מאה, תלמוד לומר עדים. רבי שמעון אומר מה שנים אין נהרגין עד שיהו שניהם זוממין, אף השלשה אין נהרגין שעד שיהו שלשתן זוממין. ומנין אפילו מאה, תלמוד לומר עדים. ר' עקיבא אומר לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו, ואם ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה. ומה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. ומנין אפילו הם מאה, תלמוד לומר עדים. אמר רבי יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר. רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות, [ואימתי] בזמן שהתר בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש. אמר רבא והוא שהעידו כל אחד בתוך כדי דבור של חברו. ר' יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עדיו מתרין בו שנאמר על פי שנים עדים. דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו, שנים לפשוט שלשה למקושר. מנה"מ אמר רמי בר יחזקאל מהכא על פי שנים עדים או על פי שלשה וגו' אם עדות מתקיימת בשנים למה פרט לך הכתוב שלשה לומר לך שנים לפשוט שלשה למקושר. והאי מיבעי ליה להקיש שלשה לשנים אלא [מקושר] מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא, וטעמא מאי תקינו מקושר, אתרא דכהני הוה והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו תקינו להו רבנן מקושר דאדהכי והכי מיתבא דעתייהו. עד שיתיר עצמו למיתה מנלן, אמר רבא איתימא חזקיה אמר קרא יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה. יומת המת חי הוא וקראו מת, אלא מכאן לרשעים שאפילו בחייהן קרויין מתים וכן הוא אומר ואתה חלל רשע, אבל הצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי. וכן הוא אומר כי החיים יודעים שימותו וכו':
לא יומת על פי עד אחד, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה, דכתיב לא יומת על פי עד אחד, מאי עד אחד, אילימא עד אחד ממש מרישא שמעת מינה על פי שנים עדים, אלא מאי אחד, אחד אחד, תניא נמי הכי לא יומת על פי עד אחד להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה שאין מצטרפין, ולא עוד אלא אפילו שנים בזה אחר זה מחלון אחד אין מצטרפין, א"ל רב פפא לאביי השתא ומה אחד מחלון זה [ואחד מחלון זה] דהאי חזי כולו מעשה לא מצטרפי, בזה אחר זה דהאי חזי פלגא דמעשה והאי חזי פלגא דמעשה מיבעי', א"ל לא נצרכא אלא לבועל את הערוה. אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור, מאי טעמא דבעינן יד העדים תהיה בו בראשונה וליכא, אלא מעתה עדין גדמין דמעיקרא הכי נמי דפסילי, שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר. ומי בעינן קרא כדכתיב התניא מות יומת המכה רוצח הוא, אין לי אלא מיתה הכתובה בו וכו', שאני התם דכתיב מות יומת המכה, וליגמר מיניה, משום דהוי רוצח וגואל הדם שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין. [רוצח הא דאמרן, גואל הדם מאי היא] דתניא גואל הדם הוא ימית את הרוצח, מצוה בגואל הדם, ומנין שאם אין לו גואל הדם שבית דין מעמידין לו גואל הדם, תלמוד לומר בפגעו בו מכל מקום. ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן היה אחד מהם גדם או אלם וכו' אינו נעשה בן סורר ומורה, מאי לאו דבעינן קרא כדכתיב, שאני התם דכולו קרא יתירא הוא. תא שמע אין לה רחוב אין עושין עיר הנדחת וכו' (כדלעיל) ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר רחוב דמעיקרא בעינן ומר סבר רחוב דהשתא דכולי עלמא בעו קרא כדכתיב. תנאי היא דתניא אין לו בהן יד וכו':
ובערת הרע מקרבך. אמר רבא ההורג את הטרפה פטור וטרפה שהרג, בפני ב"ד חייב, שלא בפני ב"ד פטור. בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך, שלא בפני ב"ד פטור דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה, ואמר רבא שור טרפה שהרג חייב, שור של אדם טרפה שהרג (חייב) [פטור] (רב ששת בריה דרב אידי אמר שור של אדם טרפה שהרג פטור) דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת, כל היכא דקרינן ביה וגם בעליו יומת קרינן ביה השור יסקל, וכל היכא דלא קרינן ביה וגם בעליו יומת לא קרינן ביה השור יסקל. רב אשי אמר אפילו שור טרפה נמי שהרג פטור, כיון דאילו בעלים הוו פטירי, שור נמי פטור: