ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתצד
שנה שנה אין מעשרין משנה לחבירתה דברי רבי עקיבא. ר' יוחנן אשכחיה לינוקיה דריש לקיש א"ל אימא לי פסוקיך א"ל עשר תעשר, א"ל (ליפרוש לי מר) [ומאי עשר תעשר] א"ל עשר בשביל שתתעשר. והכתיב לא תנסו את ה', א"ל הכי אמר ר' הושעיא חוץ מזו דכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם לומר דיי (כדכתיב ברמז קמ"ט):
תניא ר"ש פוטר את האתרוגין בקוטנן דכתיב עשר תעשר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה. תניא מפני מה חרבו חניות של בית הינו שלש שנים קודם חורבן הבית מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה שהיו אומרים עשר תעשר ואכלת ולא מוכר, תבואת זרעך ולא לוקח. בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ב"ר יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הם זוכים א"ל בשביל שהם מעשרים שנאמר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. ושבבבל במה הן זוכין [א"ל] בשביל שהם מכבדין את התורה. ושבשאר ארצות בשביל שמכבדין את השבת. עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן. ר' מאיר סבר מקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו. ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי מקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ראש השנה שלו תשרי אף מעששר בהמה ראש השנה שלו תשרי. עשר תעשר תבואת זרעך היתרא זרעי אינשי איסורא לא זרעי אינשי. ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כי' ליטרין חייבת במעשר ובשביעית ואותה לטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון [מעשר] שבה. ויהא חדש וישן מתעשרין מזה על זה מק"ו ומה כבשים ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרין מזה על זה חדש וישן שאינן כלאים זה בזה אינו דין שיתעשרו מזה על זה, תלמוד לומר עשר תעשר בשתי מערות הכתוב מדבר [אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן] ומקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן מחדש על הישן לא אף מעשר בהמה מחדש על הישן לא. אי הכי כבשים ועזים [נמי] לימא מקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא אף מעשר בהמה ממין על שאינו מינו לא, להכי רבי רחמנא צאן. אי הכי חדש וישן נמי, הא כתיב עשר תעשר, ומה ראית, אמר רבא אמר קרא שנה שנה, לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר: