ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתעח
תניא אבד תאבדון את כל המקומות. בכלים שנשתמשו בהן לע"א הכתוב מדבר. יכול עשאום ולא גמרום, גמרום ולא הביאום, הביאום ולא נשתמשו בהן יכול יהו אסורים, תלמוד לומר אשר עבדו שם הגוים שאין אסורים עד שיעבדו מכאן אמרו ע"א של עו"א אין אסורה עד שתעבד, ושל ישראל אסורה מיד דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר חילוף הדברים של עו"ע אסורה מיד ושל ישראל עד שתעבד. אמר מר בכלים שנשתמשו בהן לע"א הכתוב מדבר, הא המקומות כתיב, אם אינו ענין למקומות דלא מיתסרי דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם תנהו ענין לכלים, מכאן אמרו ע"א של עו"א אינה אסורה עד שתעבד. והא בכלים אוקימנא, א"ק אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם מקיש אלהיהם לכלים מה כלים עד שיעבדו אף אלהיהם עד שיעבדו. ור' עקיבא, את הפסיק הענין, ור' ישמעאל, אשכחן ע"א של עו"א דאינה אסורה עד שתעבד, ע"א דישראל שאסורה מיד מנא ליה. סברא הוא מדעו"א עד שתעבד מכלל דישראל אסורה מיד, אימא דישראל כלל לא, השתא גניזה בעיא איתסורי מיבעיא. ואימא כדעו"א, א"ק ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל משעת עשיה קם ליה בחטא. ואימא ה"מ למיקם גברא [בחטא איתסורי לא מיתסרא, א"ק ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, משעת עשיה קם ליה בארור, אימא הני מילי למיקם גברא] בארור איתסורי לא מיתסרא, תועבת ה' כתיב. ור' עקיבא, אמר לך דבר המביא לידי תועבה. ור' עקיבא אומר ע"א של עו"א אסורה מיד, מנא ליה, א"ק פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה אלוה, ואידך, ההיא מיבעי ליה לכדתני רב יוסף מנין לעו"א שפוסל אלוהו שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש. ואידך, נפקא ליה מדשמואל, דשמואל רמי כתיב (פסילי אלהיהם תשרפון באש) [לא תחמוד כסף וזהב עליהם] וכתיב ולקחת לך הא כיצד פסלו לאלוהו לא תחמוד, פסלו מאלוהו ולקחת לך. ור' עקיבא אשכחן ע"א של עו"א דאסורה מיד, דישראל עד שתעבד מנא לן, א"ק ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר. ואידך, ההוא מיבעי ליה לכדר' יצחק מנין לע"א דישראל שטעונה גניזה שנאמר ושם בסתר. ואידך, נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב דאמר רב חסדא אמר רב מנין לע"א שטעונה גניזה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה. ואידך, ההוא מיבעי ליה כדריש לקיש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה בישראל שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך וכתיב לא תטע לך אשרה. אמר רב אשי ובמקום תלמיד חכם כאלו נטעו אצל מזבח שנאמר אצל מזבח ה' וגו'. על ההרים (כתוב ברמז תת"ן, וכן ונתצתם):
ונתצתם את מזבחותם. זה (אבן שחצבה) [מזבח שבנה] מתחלה לע"א. ושברתם את מצבותם זו מצבה שהצבה לע"א. ואשריהם תשרפון באש זו אשרה שנעשה תחלה לע"א. ופסילי אלהיהם תגדעון זו שהיתה נטועה (מתחלה) [וגדעה] לע"א. ד"א ונתצתם את מזבחותם מכאן אמרו שלש אשרות הן. אילן שנטעו מתחלה לע"א הרי זה אסור שנאמר ואשריהם תשרפון באש. החליף נוטל מה שהחליף שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון. לא החליף אלא העמיד תחת ע"א וסילקה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. שלשה בתים הם, בית שבנאו מתחלה לע"א הרי זה אסור שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות. חידש נוטל מה שחידש שנאמר ואבדתם את שמם. לא חידש אלא הכניס לתוכו אליל והוציאו ה"ז מותר שנאמר ונתצתם את מזבחותם, נתצת את המזבח הנח לו, שברת את המצבה הנח לה. יכול אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ תלמוד לומר ואבדתם שמם מן המקום ההוא, בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם ואי אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ. רבי אליעזר אומר מנין לקוצץ את האשרה שהוא חייב לשרשה שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. א"ל רבי עקיבא מה אני צריך לומר והלא כבר נאמר אבד תאבדון ומה תלמוד לומר ואבדתם, לשנות את שמם, או יכול לשבח תלמוד לומר שקץ תשקצנו. ונתצתם את מזבחותם מה חטאו עצים ואבנים, אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידיהם אמר הקב"ה ונתצתם, והרי דברים ק"ו ומה אם עצים ואבנים שאין להם לא זכות ולא חובה לא טובה ולא רעה אלא ע"י שבאת לאדם תקלה על ידיהם אמר הכתוב ונתצתם, אדם שהוא מחטיא חבירו ומטהו מדרך חיים לדרך המות על אחת כמה וכמה. כיוצא בו והרגת את האשה ואת הבהמה וגו'. כיוצא בו לא תניף עליהן ברזל וגו' וכו', וכן הוא אומר אבנים שלמות תבנה כו'. מנין לנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרה שעובר בלא תעשה, תלמוד לומר (ואבדתם את שמם) [ונתצתם את מזבחותם] לא תעשון כן ה', רבי ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם. רבן גמליאל אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהן חס ושלום, אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שיחרב: