ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתנד
(ואתנפל) [ואתפלל] אל ה'. כל המאריך בתפלה אין תפלתו חוזרת ריקם, מנלן, ממשה רבינו שנאמר ואתפלל וגו' וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא, והני מילי דלא מעיין בה אבל מעיין בה בא לידי כאב לב שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב. פסל לך (כתוב ברמז שצ"ו). אשר שברת (כתוב ברמז תש"מ ושס"ז):
אשר שברת ושמתם בארון מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון. אמר ריש לקיש פעמים שבטולה של תורה זו היא יסודה דכתיב אשר שברת, אמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת (דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחין בארון):
בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך. זה שאמר הכתוב עת להשליך אבנים, בשעה ששבר משה את הלוחות היה (משה) [הקב"ה] מתרעם עליו, א"ל הקב"ה אילו חצבת הלוחות ויגעת בהן ונצטערת לא היית משברן, אני חוצב להבות שנאמר קול ה' חוצב להבות אש ואשה משברן עכשיו תדע מה היא כחן אתה פסל אותן. עת כנוס אבנים פסל לך שני לוחות אבנים. א"ל משה מאין אני מביא לוחות א"ל אני מראה לך את המחצב, אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מתחת כסא הכבוד הראה לו הקב"ה למשה את המחצב, שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכתיב ביה והלוחות מעשה אלהים ועליו נאמר תמשילהו במעשי ידיך. אמר לי ההקב"ה חצוב מכאן שני לוחות אבנים כראשונים מה הראשונים ארכן ו' טפחים ורחבן ג' אף אלו כן, מה הראשונים של סנפירינון אף אלו, מה אלו נתנו בפומבי אף אלו נתנו בפומבי, א"ל לאו אמרת ואיש לא יעלה עמך מפני כבודן של ישראל. משל למלך שנשא אשה וקלקלה והוציאה ובקשה הימנו ונתפייס לה אמר לו אוהבה לך והכנס אותה בפומבי כשם שנטלת אותה, אמר לו לאו שלא ידעו אחרים ויאמרו למה הוציאה ונמצאת מתחרפת, א"ל הקב"ה אתה חוצב ואני כותב שנאמר פסל לך וכתבתי ואני מסייע אותך באצבע כבודי כמו שסמכתיך בים בימיני שנאמר מוליך לימין משה, משל למה הדבר דומה לזהבי שאבד חתנו קוזמין של בתו א"ל אני נתתי קוזמין ואתה אבדת אותה נהיה אני ואתה שותפין אתה מביא את המרגליות ודייקונין ואני מביא את הזהב ועושה אותה, כך אמר הקב"ה למשה אני נתתי את הלוחות ושברת אותם אתה חצוב את הלוחות ואני כותב עליהן. אמר הקב"ה שבשביל שכתבתי אותה כולה חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ואם אתם משמרים אותה אתם חיים, ואף לעתיד לבוא אני כותב אתכם בספר ואתם מתמלטים מדינה של גיהנם שנאמר ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך וגו', ובעת ההוא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר:
שמע ישראל אתה עובר היום. משל למלך שקידש למטרונא בשתי מרגליות אבדה אחת מהן, אמר לה המלך אבדת אחת מהן שמרי השניה, כך קידש הקב"ה את ישראל בונעשה ונשמע, אבדו נעשה שעשו את העגל, א"ל משה שמרו נשמע: