ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתמו
לאוהביו ולשומרי מצותיו. תני רבי שמעון בן אלעזר גדול העושה מאהבה מן העושה מיראה שזה תלוי לו לאלף דור וזה תלוי לו לאלפים דור, הכא כתיב ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגו' והתם כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור, [התם נמי כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור] האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה. ומשלם לשונאיו. אמר ר' יהושע אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאדם שיש לו משאוי ומבקש להשליכו. אמר ר' (אלעזר) [אילא] לשונאו הוא דלא יאחר הא לאוהבו יאחר והיינו דריב"ל מאי דכתיב היום לעשותם, [היום לעשותם] ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם, היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם:
פרשת עקב:
והיה עקב תשעמון. זה שאמר הכתוב למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני, אמר דוד רבש"ע איני מתירא מן המצות חמורות שבתורה מפני שהן חמודות, אבל מתירא אני מפני הקלות שמא עברתי עליהם מפני שהם קלות ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה לכך נאמר והיה עקב תשמעון, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. מה רב טובך זהו שכרן של מצות קלות. זה שאמר הכתוב אורח חיים פן תפלס שלא תהא נושא ונותן במצותיה של תורה אי זו שכרה מרובה ועושה אותה למה נעו מעגלותיה ולא תדע מטולטלין הן שבילי התורה. אמר ר' אחא משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והכניס בה פועלים ולא גלה להם שכר נטיעותיו שאילו גלה להם רואין איזו נטיעה שכרה הרבה ונוטעין אותה נמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת, כך לא גלה הקב"ה שכר של מצות [שאילו גלה נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות. רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא אמר טלטל הקב"ה שכר עושה מצוה בעולם הזה] כדי שיהו עושין אותן משלם. תני רבי שמעון בן יוחאי שתי מצות גלה הקב"ה מתן שכרן, קלה שבקלות וחמורה שבחמורות. קלה שבקלות שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, חמורה שבחמורות כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, והרי הן שוין במתן שכרן בעולם הזה. ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כתיב בו אריכות ימים, דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה. וכשם שמתן שכרה מרובה כך עונשה מרובה הדא הוא דכתיב עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר, אמר הקב"ה יבוא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקור אותם ואל יהנה מהם ויבוא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה מהם. ומנין לעורב שהוא אכזרי על בניו שנאמר מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו וגו', ואמר לבני עורב אשר יקראו, כשהעורב מוליד ילדיו לבנים ואמר הזכר לנקבה שמא אחר בא עליה ומואסין אותן ומניחין אותן, מה הקב"ה עושה מוציא מצואה שלהן יתושין ופורחין עליהן ואוכלין ומשחירין, ומנין שהנשר רחמני דכתיב כנשר יעיר קנו ואינו מאמין בהן מפני עופות אחרים שרודפין אחריהם, מהו עושה, יפרוש כנפיו יקחהו וגו':