ילקוט שמעוני/בראשית/רמז קמח
ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה וגו' אחת היא יונתי תמתי זה אברהם אחד היה אברהם. אחת היא לאמה זה יצחק שהיה יחיד לאמו. ברה היא ליולדתה זה יעקב שהיה ברור לאמו שהיה צדיק. ראוה בנות ויאשרוה אלו השבטים. והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף. מלכות ופילגשים ויהללוה זה יוסף. ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו אין מוצאין כזה. ועל פיך ישק כל עמי שלא יהא אדם נושקני חוץ ממך שלא יהא אדם נוטל פורקופי חוץ ממך. רק הכסא אגדל ממך אמר רבי שמעון בן לקיש שני דברים כתב לנו משה בתורה ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע והיית רק למעלה יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתך. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי יכול כמוני ת"ל רק הכסא אגדל ממך גדולתי למעלה. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע ויאמר פרעה אל יסוף אני פרעה יכול כמוני ת"ל אני פרעה גדולתי למעלה מגדולתך. א"ר אחא מאני של בשר ודם אנו למדין אני של הקב"ה ומה אם פרעה מפני שאמר ליוסף אני פרעה זכה לכל הגדולה הזאת כשיבוא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול על אחת כמה וכמה. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו יוסף משלו נתנו לו הפה שלא נשק בעבירה על פיך ישק כלעמי. צואר שלא דבר בעבירה וישם רביד הזהב על צוארו. ידים שלא משמשו בעבירה ויתן אותה על יד יוסף. גוף שלא נדבק בעבירה וילבש אותו בגדי שש. רגלים שלא פסעו בעבירה יפסעו וירכבו על קרונין וירכב אותו במרכבת המשנה. מחשבה שלא הרהר בעבירה תבא ותקרא חכמה ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים. אבל נבוכדנאצר נקרא טפסר טפש בחכמה ושר בשנים. מנלן דהאי רך לישנא דמלכותא הוא דכתיב אנכי היום רך ומשוח מלך ואיתימא מהכא ויקראו לפניו אברך. א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בשעה שא"ל פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו אמרו אצטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו א"ל גווני מלכות אני רואה בו. אם כן ידע בשבעים לשון בא גבריאל ולמדו שבעים לשון לא הוה גמיר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. למחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אשתעי איהו בלשון הקודש לא היה ידע מאי אמר א"ל אגמרן אגמריה ולא גמר א"ל אשתבע לי דלא מגלית אשתבע ליה כי א"ל אבי השביעני א"ל זיל ואיתשל אשבועה [א"ל איתשל גם כן אשבועתי] א"ל זיל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך:
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו ללמד ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחות של בריות בהן. ורבנן אמרי צופה פודה נביא תומך פותר ערום נבון הוזה. א"ר אחא צפונה אחת שיש כאן בת לגלות שאת בנה. בכולן כתיב ותגשן השפחות ותגש גם לאהוב יוסף כתיב ואחר נגש יוסף וכו' (ככתוב לעיל). ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים מקמצא לריחיא. רבנן אמרין דקמצתא ודלא קמצתא. ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים. ר' יהודה אומר נתן מה שבתחום טבריא בטבריא ומה שבתחום צפורי בצפורי שכל ארץ מעמדת פירותיה. ר' נחמיה אומר ערב בהן עפר וקטמיות דבר שהן מעמידין פירות. רבנן אמרין אם מתכנסין לאכול מה שבטבריא ושבצפורי כל מה שבתחומין אינן מספיקין מקומץ קומץ הדא אמרה שהברכה מצויה באוצרות. אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנירעבון. ת"ר בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מדרכי צבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בשעה שהצבור שרויין בצער אם יאמר אדם אלך אוכל ואשתה ושלום עלי נפשי עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון. זו מדת בינונית. במדת רשעה מהו אומר אתיואקחה יין ונסבאה שכר. מה כתיב בתריה הצדיק אבד וגו' אבל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור. שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער שמא יאמר אדם מי מעיד אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אמר שני מלאכי השרת המלוין את האדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה וגו' ר' חידקא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' וגו':
ותכלינה שבע שני השבע יצאו מכוללות. ותחלינה שבע שני הרעב נכנסו חולניות עד שהיו יושבים על השלחן בקשו אפילו פת קיבר ולא היו מוצאין אמרו לא כך אמר יוסף [והיה האוכל לפקדון]. ויהי רעב בכל [הארצות] בשלש ארצות בקפוטקיא בערביא ובפלסטי'. לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו ר' אבא אמר כפאן למול. ויאמרו חייתנו אין כתיב אלא החייתנו נתת לנו חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא. ויפתח יוסף את כל אשר בהם המאושרים שבהם:
וירא יעקב כי יש שבר במצרים אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו וירא יעקב כי יש שבר. כי יש סבר זה השבע כי יש שבר זה הרעב כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה כי יש סבר ויוסף הוא השליט. כי יש שבר ועבדום וענו אותם כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ויאמר יעקב לבניו למה תתראו א"ל אל תצאו ובידכם פרנסה ואל תכנסו כולכם בפתח אחד אל תצאו ובידכם פרנסה מפני התרעומות ואל תכנסו כולכם בפתח אחד מפני העין. תנו רבנן ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהן. שכח ואכל ושתה אל יתראה בפניהן ואל ינהיג בעצמו עידונין שנאמר ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אל תראו עצמכם בפני בני עשו ובפני בני ישמעאל כאילו אתם שבעים אמר להם יעקב לבניו בבקשה מכם היו מצניעים את עצמכם שאין קשה מעין הרע. לוחות הראשונות על ידי שניתנו בקולות נשתברו. אבל לוחות אחרונות שנאמר ואיש לא יעלה עמך נתקיימו ואף ירושלים חרבה מפני העין הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי:
ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה בשרן שהן עתידין לעשות שם מאתים ועשר שנים מנין רד"ו. וירדו אחי יוסף עשרה א"ר בנימין בן לוי ממשמע שנאמר אחי יוסף איני יודע שהן עשרה אלא תשעה חלקים [לאחוה] ואחד לשבור בר. ד"א וירא יעקב כי יש שבר וכי במצרים היה אבינו יעקב שראה תבואה במצרים אלא משנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע. מפני מה לא נאמר יש בר במצרים יש אוכל במצרים שאמר הכתוב יש שבר והלא כבר נאמר ותרעב כל ארץ מצרים ומה תלמוד לומר יש שבר אל תקרי יש שבר אלא יש סבר שראה באספקלריא סברו במצרים ואיזה זה יוסף. ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר להן בני גבורים אתם כולכם נאים אתם כולכם אל תהיו כולכם נכנסים בפתח אחד ולא תעמדו כולכם במקום אחד שלא תשלוט בכם עין הרע:
רדו שמה כל הלוקח תבואה מן השוק ירוד. מנין שאין היחיד אומר קדוש שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן י' אף כאן י'. אמר ר' יוסי בר בון אם מתוך את יליף סגיאין אינון אלא נאמר בני ישראל ונאמר להלן ויבואו בני ישראל לשבור בר מה להלן עשרה אף כאן עשרה:
מנין לעדה [שהיא] עשרה נאמר כאן עדה ונאמיר להלן עד מתי לעדה הרעה מה עדה שנאמר להלן י' אף כאן י'. א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך מה תוך שנאמר להלן י' אף כאן י'. א"ר יוסי בר אבין אם בתוך הבאים אפילו עד כמה. אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל מה להלן י' אף כאן י'. א"ר סימון [בשם רבי] יהושע בן לוי ור' יוסי בן שאול בשם ר' אמי תינוק עושין אותו סניף לעשרה. והתניא אין מדקדקין בקטן א"ר אסי ואי תימא ר' סימון לשני קטנים נצרכה. אחד ספק ואחד קטן עושין את הספק עקר ואת הקטן סניף. תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף. ר' יהודה בן פזי בשם רבי אסי היו תשעה נראין כעשרה עושין אותו סניף. מה עביד מסויימת אלא אפילו קטן ביניהן. רבי ברכיה ורבי יעקב בר זבדי בעא קומי ר' סימון כשם שעושין אותו סניף לעשרה כך עושין אותו סניף לשלשה מה אם תמן שאומרים את השם עושין אותו סניף הכא לא כל שכן. א"ל הדא היא ולא כל שכן להלן שהוא מכיר את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכיר את השם אין עושין אותו סניף הדא אמרה לברכת המזון עושין אותו סניף. לתפלה ולקריאת שמע אין עושין אותו סניף עד שיביא שתי שערות. א"ר יוסי כמה זימנין אכלית עם אבא תחליפא ועם ר' חנינא בר סיסי חביבי ולא זמינו עלי עד שהבאתי שתי שערות. עד מתי יהא קורא א"ר איתפלגון חבריא ר' הונא ור' יהדה תרויהון בשם שמואל. חד אמר עד שיהא יודע לברך וחד אמר עד שיהא יודע טיב ברכה. בעון קומי שמואל בר שילת תשעה אכלו פת וחד ירק [מהו] א"ל מזמנין עליו. ח' פת וז' ירק מזמנין עליו ז' פת וג' ירק מזמנין. ו' פת וד' ירק מזמנין. ר' אבינה בעא מחצה פת ומחצה ירק (מהו) א"ר זעירא עד דאנא תמן בעי נשאלינה וצרו לי מינך דלאו שאלתינה. ר' ירמיה בעא דין דאכל ירק מהו מזמנא עלוהי. תניא שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח ובקשו להקריב ט' מאה קרבנות מאה וחמשים מצא להן פתח מאה וחמשים לא מצא להן פתח. סליק לגבי ינאי מלכא א"ל תלת מאה נזירין אינון ואינון בעיין ט' מאה קרבנין ולית להון הב להון מן דידך פלגא ואנא יהיב להון מן דידי פלגא ויזלון ויקריבון יהיב להון ינאי ועבד להון. אזלו ואמרו לישנא בישא לינאי מלכא על שמעון בן שטח. תהוי ידיע דכל מה דקרבון מדידיך קרבון ברם איהו לא יהב מן דידיה כלום שמע וערק. בתר יומין אתין הלין פרסאי נגסין על פתוראי דינאי מלכא. אמרין ליה אנן נהירין דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילא דחכמה א"ל לאחתיה שלח אייתי יתיה אמר ליה הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתא. יהב ליה מילא אתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא א"ל מהו כדין א"ל דכן כתוב בספר בן סירא סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. א"ל ולמה אפליתא בי א"ל ח"ו לא אפלית בך אלא את יהבת מן מה דהוה לך ואנא יהבית מן מה דהוה לי דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. א"ל ולמה לא אמרת לי א"ל אלו אמרתי לך לא הוית עבד. א"ל ולמה ערקת א"ל דכתיב חבי כמעט רגע עד יבר זעם. מזג ליה כסא א"ל ליברך א"ל ניבריך על המזון שאכל ינאי ומסיביו א"ל מן יומי לא שמעית מינך הדא מלתא. א"ל מה את בעי מימר נברך על המזון שלא אכלתי. מזג ליה כסא תנינא אמר נברך על המזון שאכלנו משלו. א"ר יוחנן חלוקים עליו חבריו על שמעון בן שטח. ר' ירמיה אמר על הראשונה. ר' אבא אמר על השניה. מחלפא שיטתיה דר' ירמיה תמן צריכא ליה והכא פשיטא ליה מה צריכא ליה כדרבנן ומה פשיטא ליה כדרשב"ג דתני רשב"ג עלה והסב וטבל עמהן אף על פי שלא אכל מן הדגן כזית מזמנין עליו וכדברי חכמים. ר' יעקב בר אחא אמר לעולם אין מזמנין עד שיאכל כזית דגן. תנא שנים פת ואחד ירק מזמנין עליו ומאן תניתה רשב"ג. וירדו אחי יוסף עשרה היה ראוי למקרא לומר וירדו בני יעקב מהו אחי יוסף אלא בתחלה לא נהגו בו אחוה אלא מכרוהו לערבים ולבסוף נתחרטו. בכל יום אומרים אימתי נבקר עליו נביאהו אצל אביו. וכשאמר להם רדו למצרים נתנו כולם עיניהם לנהוג בו מנהג אחוה. כתיב מונע בר יקבוהו לאום זה פרעה הרשע שגנז התבואה בשני רעבון ולא בקש למכור. וברכה לראש משביר זה יוסף הצדיק שזן את כל העולם כולו בשני רעבון ונהג את כל העולם כולו כרועה שמנהיג צאנו במרעה טוב ובמישור ועליו אמר דוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. כשבא רעב בימי דוד היה מבקש רחמים לפני הקב"ה רבש"ע נהוג את צאנך כיוסף שנהג את העולם וזן אותן בשני רעבון שכיון שחזק הרעב באו המצרים אצלו א"ל תן לנו לחם א"ל אלוה שלי אינו זן את המצרים אלא לכו ומולו את עצמכם הלכו אצל פרעה והיו צועקים לפניו שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם א"ל לכו אל יוסף. א"ל כבר הלכנו אצלו והוא מדבר עמנו דברים יתרים. ומה מדבר עמכם דברים שאין לספרן א"ל אף על פי כן מהו מדבר עמכם אמר לכו מולו את עצמכם ולא כך אמרנו לך מתחלה עבד הוא ואין דרכו של עבד לנהוג מלכות עלינו. א"ל שוטים לא כרוז יוצא מלפניו כל אותן שנים של שובע רעב בא ולמה לא הנחתם תבואה של שנה ושל שתים ושל שלש. באותה שעה היו בוכים ואומרים לו אף התבואה הרקיבה. א"ל ולא נשתייר קמח מאתמול א"ל אף לחם שהיה לנו בסל הרקיב. א"ל שוטים אם על התבואה הוא גוזר ומרקבת שמא יגזור עלינו ויהרגנו א"ל אפילו אומר לכם חתכו מבשרכם והאכילו לנעמיות תשמעו לו כל אשר יאמר לכם תעשו. והרעב היה על כל הארץ אין כתיב כאן אלא על כל פני הארץ לא התחיל הרעב תחלה אלא בעשירים שאין פנים האמור כאן אלא עשירים כשאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חבירו. וכיון שהוא עני אין לו פנים שהוא מתבייש מחבירו. א"ר יהודה ברבי [סימון] אף יוסף היה יודע שאחיו יורדין למצרים מה עשה הושיב שומרין על עשרה פתחים א"ל כל מי שנכנס בפתח כתבו שמו והביאו לפני. זה קורא ראובן בן יעקב וזה קורא שמעון בן יעקב וכן כל אחד ואחד א"ל יוסף חתמו כל האוצרות ופתחו אחד ונתן שמותן לאותו שהיה ממונה על אותו אוצר. א"ל לכשיבואו בני אדם הללו ליקח אוכל תפסום ושגרום לפני. הלכו כמה ימים ולא באו. שגר עליהם לשוק ונתן סימנים עליהם ואמר להם אם תראום תפסום הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות וכי מה מלאכתן בשוק של זונות אלא אמרו מפני שיוסף יפה תואר הושיבוהו בקובה של זונות מיד תפסום והביאום לפני יוסף שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ. ד"א ויוסף הוא השליט שלש גזרות גזר יוסף. שלא יכנס בה עבד ויקח בר. ושלא יכנס אדם בשני חמורים. שלא יכנס אדם עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו והוה תמן מנשה קמיה ומקבל פתקין. אמרין ניעול וניחמיה אי אשכחון יתיה טעין לן במדוי במכסא הא טב. ואי לאו בצפרא ניחמי מה אנן עבדין. וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם שנעשה להם כנכרי. נטל את הגביע והי מקיש עליו ואומר להם מרגלים אתם אמרו כנים אנחנו. א"ל ואם כנים אתם למה לא נכנסתם כולם בפתח אחד א"ל כבר צונו אבא א"ל מה טיבכם בשוק של זונות א"ל אבידה אבדה לנו ואנו מבקרין עליהו אמרנו שמא מוצאין אותה בתוכה. א"ל רואה אני בגביע שבידי ששנים מכם החריבו כרך גדול שבשכם ואחד מכרתם לערביים. מיד נזדעזעו. א"ל שנים עשר אחים אנחנו א"ל והיכן הן שנים מכם א"ל אחד מת ואחד אצל אבינו. א"ל לכו והביאו אותו אלי. הלכו אצל אביהם א"ל כך ספר לנו האיש כך ציער אותנו אמר לנו מרגלים אתם ואמר לנו הביאו את אחיכם הקטן א"ל יעקב ושמעון היכן הוא א"ל תפסו עלינו א"ל הוספתם לי יגון על יגון שנאמר ויאמר אליהם יעקב אביהם אותי שכלתם וגו'. ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית א"ל מה נשתנו בניך מבני. א"ל יהודה המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית וכיון שכלתה א"ל יהודה אבא אם הולך בנימין עמנו ספק נתפס ספק אינו נתפס ואם אינו הולך עמנו כולנו מתים ברעב מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי אמר מי ערב בו א"ל אנכי אערבנו מיד שלחו עמהם וכיון שנשא יוסף את עיניו וראה את בנימין שמח מפני שהיה דומה לאמו. מרי בר איסק אתא ליה אח מבי חוזאי א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א"ל שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף את אחיו וגו' מלמד שיצא בלא חתימת זקן א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ומסתפי מניה דגברא אלמא הוא א"ל לדידיה זיל אייתי את סהדי דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה א"ל הכי דנינא לך ולכל אלמי חברך סוף סוף אייתי סהדי ואסהידו ביה דאחוה הוא א"ל זיל פלוג ליה א"ל ליפלוג לי נמי מפרדס ובוסתני דשתל אמר ליה שפיר קאמר לך דתנן הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים הנכסים השבח לאמצע. מי דמי התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי הכא מי ידע דמחיל. איגלגל מילתא ומטא לקמיה דר' אמי א"ל גדולה מזו אמרו שמין להם כאריס השתא דידיה נמי לא יהבינן ליה. אהדרוה לקמיה דרב חסדא א"ל מי דמי התם ברשות נחית הכא לאו ברשות נחית ועוד קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן. אהדרוה לקמיה דר' אמי אמר לא סיימוה קמאי דקטן היה. רבי לוי אמר ויכר יוסף את אחיו בשעה שנפלו הם בידו. והם לא הכירוהו בשעה שנפל הוא בידן. כולנו בני איש אחד נחנו נצנצה בהן רוח הקודש ואמרו את ואנו בנוי דחד גבר. ויאמר לא כי ערות הארץ באתם לראות כשם שאברים לאדם כך אברים לארץ. ראש עפרות תבל. וכסה את עין הארץ. ותפתח הארץ את פיה. ארץ אוכלת יושביה. ומתחת זרועות עולם. הנה רחבת ידים. ויניקהו דבש מסלע. ישבי על טבור הארץ. כי ערות הארץ באתם לראות. והארץ לעולם עומדת:
ויאמרו שנים עשר עבדיך א"ל אן אינך א"ל זבנן יתיה. א"ל בכמה זבנתון יתיה א"ל בחמש סלעים. ואי אתי בר נש ואמר לכון יהבו לי ה' סלעים ואנא יהיב יתיה לכון אתון עבדין א"ל אין. ואי אמר לכון ברנש יהבון לי בכפלא ואנא יהיב יתיה לכון אתון עבדין א"ל אין. אי אמר לכון בר נש אפילו אתון יהבון לי כמה לית אנא יהיב לכון מה אתון עבדין. אמרו לו על מנת כן נחתינן או למיקטיל או למקטלא. אמר להם הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה בשעה שהיה נשבע לשקר היה אומר חי פרעה. משל לגדי שברח מן המרעה ונכנס לו אצל אשה אלמנה וכסתה עליו סדין אתון בעיין גבה אמרין כן תהוי ההיא איתתא כלה מן הדין בשרא דלא ידענא ביה כך חי פרעה אם תצאו מזה. ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו לשון דרומאי הוא אבל ברם. אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה רואה את אחיו מוכרין אותו ושותק אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו. ויען ראובן אותם לאמר גם דמו הנה נדרש דמו ודם זקן. והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם זה מנשה. ויסב מעליהם ויבך ויקח את שמעון אמר יוסף בדעתו אם אני מכניס שמעון ולוי שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול ויעשו למצרים כמו שעשה לשכם. אלא הריני מכניס לשמעון שאין מחבבין לו [כל] כך וילכו אצל אביהם כיון שבקש אותו לתפסו רצו השבטים לסייעו א"ל שמעון איני רוצה שתסייעוני. שלח יוסף לפרעה ואמר שגר ע' גבורים שמצאתי אנשים ואני רוצה להכניסם בבית האסורים וכיון שבאו א"ל טלו השלשלאות הללו ותנו בצוארו והשבטים מרחוק כיון שקרבו אצל שמון נתן עליהם בקולו ונפלו כולן לפניו ונשברו שניהן. היה עומד מנשה אצל אביו אמר ליה קח אותה השלשלת ושים בצוארו והכהו מכה אחת ונתנה עליו אמר שמעון מכה זו של בית אבא היא:
ויאסור אותו לעיניהם לעיניהם אסור כיון שיצאו להם הוציאו והיה מאכילו ומשקהו ומרחיצו וסכו. ויצא לבם ויחרדו כד דמך ר' סימון בר זבדי א"ל לרבי לוי עול ואפטר עלוי. על ואפטר עלוי כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה. ארבעה דברים הללו הן הן תשמישן של עולם ואם אבדו יש להן חליפין. תלמידחכם שאבד מי מחליפו. אמר ר' לוי שבטים מצאו מציאה כתיב ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו א ר' סימון בר זבדי על אחת כמה וכמה: