ילקוט שמעוני/בראשית/רמז קכז
ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה כתיב אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום ואת אמרת ותקנא רחל באחותה אלא קנאה במעשיה הטובים אמרה אילולי שהיתה צדקת [לא] היתה יולדה. ותאמר אל יעקב הבה לי בנים אמר ר' שמואל בר נחמן ארבעה חשובין כמת סומא ומצורע ומי שאין לו בנים ומי שירד מנכסיו. סומא שנאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם. מצורע אל נא תהי כמת. ומי שירד מנכסיו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו אלא שירדו מנכסיהן. ומי שאין לו בנים שנאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי:
ויחר אף יעקב ברחל כתיב החכם יענה דעת רוח זה אברהם וישמע אברם לקול שדי. וימלא קדים בטנו זה יעקב. ויחר אף יעקב ברחל א"ל הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה. אשר מנע ממך פרי בטן ממך מנע ממני לא מנע א"ל כך עשה אביך לאמך לא חגר מתניו כנגדה א"ל אותו לא היו לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו וזקנך לא היו לו בנים וחגר מתניו כנגד שרה א"ל יכולה את לעשות מה שעשתה זקנתי א"ל ומה עשתה א"ל הכניסה צרתה לביתה א"ל אם את הדבר הזה מעכב הנה אמתי בלהה בא אליה. ותאמר רחל דנני אלהים דנני וחייבני דנני וזכני. דנני וחייבני ורחל עקרה. דנני וזכני ויתן לי בן על כן קראה שמו דן מרובה באוכלוסין. ותאמר רחל וגו' נפתלתי נסיתי פתיתי תליתי אחותי עלי. אמר ר' יוחנן אני נינפה היה לי לעשות לפני אחותי אלו שלחתי ואמרתי לו תן דעתך שהן מרמין בך לא היה פורש. אלא אמרתי [אם] איני כדאי שיבנה העולם ממני יבנה מאחותי. דבר אחר נפתולי פתוליה לא דידי היה. כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשבילי דבר אחר נופת לא שלי היתה דברי תורה שנאמר בהם נופת צופים היו נאמרין בחלקו של נפתלי. ותלד זלפה בכולן כתיב ותהר וכאן ותלד אלא בחורה היתה ולא היתה ניכרת בעבורה: