ילקוט שמעוני/בראשית/רמז פט
תנו רבנן כל אלו שאמרו דמי בושתו אבל צערו אפילו הביא כל אילי נביות אינו נמחל לו עד שיבקש הימנו שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. אשת נביא הוא דתהדר דלאו נביא לא תהדר. הכי קאמר ליה ועתה השב אשת האיש מכל מקום ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא נביא הוא וממך למד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא אחותך היא מכאן לבן נח שנהרג על שהיה לו ללמוד ולא למד:
תמן תנינן האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה בביאה מנלן אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן אמר קרא והיא בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל על ידי בעילה א"ל רבי זירא לרבי אבהו כעורה (משנה) זו ששנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה אי מהתם הוה אמינא עד דמקדש והדר בעיל קמ"ל. מתקיף לה ר' אבא בר ממל אם כן נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה אי דקדיש ובעיל בעולה היא ואי דקדיש ולא בעיל לאו כלום הוא. אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה כגון שקדשה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס. ור' יוחנן האי ובעלה מיבעיא ליה זו נקנית בביאה ואין אמה העבריה נקנית בביאה סד"א הואיל וכתיב אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת נקנית בביאה אף אמה העבריה נקנית בביאה קמ"ל. ורבי האי סברא מנא ליה אם כן לכתוב רחמנא ובעל מאי ובעלה ש"מ תרתי. ולרבא דאמר בר אהינא אסברה לי כי יקח איש אשה ובעלה קדושין המסורין לביאה הוו קדושין שלא נמסרו לביאה לא הוו קדושין מאי איכא למימר אם כן לכתוב רחמנא או בעל מאי ובעלה שמע מינה כולהו. ורבי האי בעולת בעל מאי עביד ליה מיבעיא ליה בעל עושה אותה בעולה [שלא כדרכה] ואין אחר עושה אותה בעולה [שלא כדרכה] ומודה ר' לענין קנס דכולהו משלמי ומאי שנא מקטלא דאמר רבי באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה הראשון בסקילה וכלן בחנק שאני התם דאמר קרא ומת האיש ההוא אשר שכב עמה לבדו. ורבי יוחנן האי סברא מנא ליה אם כן לכתוב רחמנא בעולת איש מאי בעולת בעל ש"מ תרתי:
תני ר' חנינא והיא בעולת בעל בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם. והיא בעולת בעל בעליתו של בעל:
והיא בעולת בעל אמר רב בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנן אמרי מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה: