ילקוט שמעוני/בראשית/רמז לג
ששה דברים סימן יפה לחולה עיטוש דכתיב עטישותיו תהל אור. זיעה דכתיב בזעת אפיך תאכל לחם. שלשול דכתיב מהר צועה להפתח וגו'. קרי דכתיב יראה זרע יאריך ימים. שינה דכתיב ישנתי אז ינוח לי. חלום דכתיב ותחלימני והחייני. עד שובך אל האדמה א"ל קומץ עפר שנבראת ממנו לא גזולה היא בידך. כי עפר אתה ואל עפר תשוב מכאן/רמז לתחית המתים מן התורה כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר אלא תשוב. הנהו קפולאי דהוו מקפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק נחר בהו רב אחאי בר יאשיה אמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא אתא א"ל מנו מר א"ל אנא אחאי בר יאשיה א"ל ולא אמר רב מרי עתידין צדיקי דהוו עפרא א"ל ומנו מרי דלא ידענא ליה הכתיב וישוב העפר על הארץ א"ל דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין ושאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין. אחזייה דאית ביה מששא א"ל ליקום מר לגו ביתא א"ל גלית אדעתיך דאפילו נביאי לא אקרו לך דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם א"ל והכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב ההוא שעה אחת קודם תחית המתים:
ויקרא האדם שם אשתו חוה נתנה לו לחיותו ומיעצתו כחויא דבר אחר חיוה לה כמה דורות אבדה אמר ר' אחא חויא חויך ואת חויא דאדם. כי היא היתה אם כל חי ר"ש בן אלעזר אמר עם כל חי. תני העשיר עולה עמו העני אינה יורדת עמו ר' סימון אומר אם כל חי אמן של כל החיים דאמר ר' סימון כל ק"ל שנה שפירשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממין בה והיא יולדת מהן ורוחות נקבות מתחממות מאדם ויולדות ממנו הדא הוא דכתיב אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם בנוי דאדם קדמאה מאן דאמר רוחי דביתא טבין דרבין עמיה ומאן דאמר דאינון בישין דחכמין יצריה מאן דאמר רוחי דחקלא טבין דלא חכמין יצריה מאן דאמר דאינון בישין דלא רבין עמיה. אמר רב פפא בדיק לן רבא היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק שומעין לה צערא דידה הוא. הוא אומר להניק והיא אומרת שלא להניק מהו כל היכא דהיא לאו אורחא והוא לאו אורחיה מאי בתר דידיה אזלינן או בתר דידה אזלינן ופשטינא ליה עולה עמו ואינה יורדת עמו מאי קראה והיא בעולת בעל בעליתו של בעל ולא בירידתו של בעל. ר' אלעזר אמר מהכא כי היא היתה אם כל חי לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה. ויעש ה' אלהים וגו' כתנות עור רב ושמואל חד אמר דבר הבא מן העור וחד אמר דבר שהעור נהנה ממנו. דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבור אותו בגי. אמר ר' חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' תלכו אפשר לו לאדם להלך אחרי השכינה והלא כבר נאמר אש אכלה הוא אלא הלך אחר מדותיו הקב"ה הלביש ערומים שנאמר כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב"ה בקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה נחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב ויקבור אותו בגי אף אתה קבור מתים. את זו דרש ר' יהושע בן חנניה ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור מלמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם אלא אם כן נוצר תחלה ר' יהושע לטעמיה דאמר המפלת שפיר שאינו מרוקם אפילו צלול אמו טמאה לידה וחכמים אומרים אינו ולד ואין הלכה כרבי יהושע: