ילקוט שמעוני/בראשית/רמז טו
אמר רבי יהודה אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה שנאמר לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם וכשבאו בני נח הותר להם שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל. מיתיבי ורדו בדגתי הים מאי לאו לאכילה לא למלאכה. ודגים בני מלאכה נינהו אין. כדבעי רחבה הנהיג בעיזא ושיבוטא מהו. ת"ש ובעוף השמים מאי לאו לאכילה. לא למלאכה כדבעי רבה בר רב הונא דש באווזין ובתרנגולין לרבי יוסי בר' יהודה מהו ת"ש ובכל חיה הרומשת ההוא נחש הוא דתניא רבי שמעון בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלי לא נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו ב' נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלכונין טובים ואבנים טובות ומרגליות ולא עוד אלא שמפשיל לו רצועה תחת זנבו ומוציא בו עפר לגנתו ולחורבתו. מיתיבי היה רבי יהודה אומר אדם הראשון מסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולים לו בשר ומצננים לויין הציץ בו נחש וראה בכבודו ונתקנא בו. התם בבשר היורד מן השמים כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוי קאזיל באו ורחא פגעו ביה הנך אריותא והיו קא נהמי לאפיה אמר הכפירים שואגים לטרף נחתו ליה תרתי אטמתא חדא אכלוה וחדא שבקוה אתייה ואתא לבי מדרשא בעי עלי' דבר טמא הוא זה או טהור א"ל אין דבר טמא יורד מן השמים. בעא מיניה רבי זירא מרבי אבהו ירד דמות חמור מהו אמר ליה תנין שוטה הרי אמרו אין דבר טמא יורד מן השמים:
ויברא אלהים את האדם בצלמו ר' בנאה הוימציין מערתא דרבנן כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא א"ל מאי קא עביד אברהם א"ל גני בכנפיה דשרה וקא מעיינא ליה ברישי' א"ל זול אמוך ליה בנאה קאי אבבא א"ל ליעול וליתי מידע ידע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא. על ציין ונפק כי מטא למערתא דאדם הראשון יצאה בת קול ואמרה לו הסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל הא בעינא לציוני מערתא כמדת החיצונה כך מדת הפנימית ולמאן דאמר שני בתים זה למעלה מזה א"ל כמדת העליונה כך מדת התחתונה. א"ר בנאה נסתכלתי בשני עקביו של אדם הראשון ודומין לשני גלגלי חמה הכל בפני שרה כקוף בפני אדם שרה בפני חוה כקוף בפני אדם, שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרב, דרב מעין דרבי אבהו, דרבי אבהו מעין דיעקב אבינו, דיעקב אבינו מעין דאדם הראשון, דאדם הראשון מעין דשכינה:
ויברא אלהים את האדם לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו כאלו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו כאלו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו אפיקורסים אומרים שתי רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומות זה לזה והקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחבירו ולפיכך צריך כל אחד לומר בשבילי נברא העולם. תניא אדם יחידי נברא מפני הצדיקים שלא יהו אומרים אנו בני צדיקים ורשעים בני רשעים:
דבר אחר מפני המשפחות שלא יהו מתגרות זו בזו ומה עכשיו שנברא יחידי מתגרים אם נבראו שנים עאכ"ו, ד"א ומה עכשיו שנברא יחידי גוזילין וחומסין ואם שנים עאכ"ו. ומפני מה אין פרצופותיהן דומות זה לזה שלא יראה אדם אשה נאה ודירה נאה לחברו ויאמר שלי הוא שנאמר וימנע מרשעים אורם, היה רבי מאיר אומר בג' דברים נשתנה אדם מחבירו בקול במראה בדעת בקול ובמוראה משום ערוה ובדעת מפי הגזלנין וחמסנין. תנו רבנן אדם בערב שבת נברא שלא יהו אפיקורסים אומרים שותף היה והקב"ה במעשה בראשית. דבר אחר שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך. דבר אחר כדי שיכנס למצוה מיד. ד"א כדי שיכנס לסעודה מיד משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין והתקין סעודה ואח"כ הכניס אורחים שנאמר חכמות נשים בנתה ביתה. אמר רבי אחא בר חנינא שתים עשרה שעות היה היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עליו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו דכתיב ואדם יקר בל ילין: