ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשעו

<< · ילקוט שמעוני · במדבר · רמז תשעו · >>

לשארו הקרוב יורש ראשון. ומנין אתה אומר יורש אדם את אשתו, ת"ל וירש אותה, יכול בזמן שגרשה, ת"ל וירש אותה בזמן שהיא עמו ולא בזמן שגרשה, אמר רבי יהודה קל וחומר ומה אמו שאינו זזכאי במעשה ידיה הרי הוא יורשה אשתו שהוא זכאי במעשה ידיה אינו דין שיירשנה, אמרת וירש אותה יורש אדם את אשתו, מנין אתה אומר יורש הוא חלקו של אביו ממטה ראובן וחלקו של אמו ממטה שמעון, אמרת וכל בת יורשת נחלה ממטות, אינו אומר ממטה אלא ממטות (אבינו) וירש אותה יורש הוא את אשתו. תני רבה (בר בר חנה) [בר חנינא] קמיה דרב נחמן והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות (בניו) ואי אתה מפיל נחלות בלילה, אמר ליה [אביי אלא מעתה] דשכיב ביממא הוא דירתי ליה בני דשכיב בלילה לא ירתי ליה בני, דילמא דין נחלות קאמרת דתניא והיתה לבני לישראל לחוקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין. וכדרב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין, מאי טעמא דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין, אמר ליה אין הכי קאמינא. והיתה לבני ישראל לחקת משפט נתנה רשות לחכמים לדרוש ולומר כל הקרוב בשאר בשר הוא הקרוב בנחלה:

ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה. זו נחלת בני ראובן ובני גד, בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד שמח ואמר דומה אני שהתיר לי נדרי התחיל שופך תחנונים לפני המקום, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו נכנס לשער והוא אחריו לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו בני מכאן ואילך אתה אסור, כך בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר דומה אני שהתיר לי נדרי התחיל שופך תחנונים לפני המקום, והלא דברים קל וחומר ומה אם משה חכם חכמים גדול גדולים אבי הנביאים אע"פ שידע שנגזרה גזרה עליו לא מנע עצמו מן הרחמים קל וחומר לשאר בני אדם. וראיתה אותה ונאספת אל עמיך גם אתה מגיד שנתאוה משה למיתתו של אהרן שנאמר כאשר נאסף אהרן אחיך. עלה אל הר העברים ובמקום אחר קוראו הר ההר נמצא קרוי ארבע שמות הר העברים הר נבו הר ההר ראש הפסגה, ומה צורך לבאי העולם בכך, אלא שהיו המלכיות מתפארים עליו ואומרות זאת אומרת יקרא לשמי וזאת אומרת יקרא לשמי. כיוצא בו צידונים יקראו לחרמון שריון ובמקום אחר קוראו שיאון נמצא קרוי ארבע שמות חרמון שריון שניר שיאון ומה צורך לבאי העולם וכו'. אין לי אלא מיתת משה מפי הקב"ה, מנין אף מיתת אהרן, אמרת כאשר (מת) [נאסף] אהרן אחיך. ומנין אף מיתת יהושע שנאמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. ומנין אף מיתת הצדיקים, אמרת והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ומנין שהיו מכבדין אותן עד שהיו בחיים, תלמוד לומר כבוד ה' יאספך. ומנין שהיו מכבדין אותן עד שהיו בחיים, תלמוד לומר כבוד ה' יאספך מלמד שהמקום נכנס בנשמותיהם של צדיקים וכונסן בנחת רוח בכבוד, שכן איגיל אומרת לדוד ברוח הקדש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. יכול אף של רשעים כן, ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע מגיד שהוא מוסרן למלאכי חבלה ומצערין אותן ושומטין את נשמתן שנאמר ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממתים. וראיתה אותה, אותה אתה רואה ואי אתה רואה מקצתה. כולה אתה רואה ואי אתה רואה חציה. אמרו כל לשונות שהיו מארץ לחוצה לארץ היה משה רואה אותו וכל לשונות שהיו מחוצה לארץ לארץ לא היה משה רואה. משום אבא יוסי החורוני אמרו כל הארצות היה רואה הקרוב לפי קרובו והרחוק לפי רחוקו ובארץ ישראל היה רואה הרחוק כקרוב. רב אסי בן מתיא אומר לפי שנתפרשה גויעה באהרן ולא נתפרשה במשה אמר כאן גם אתה אתן לך גויעה:

(על אשר) [כאשר] מריתם פי במדבר צן. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בהכרת מתו שנאמר על אשר לא קדשתם הא קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם למות. שני פרנסים עמדו, אחד אמר לא יכתב סרחוני ואחד אמר יכתב סרחוני, דוד אמר לא יכתב סרחוני שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, משה אמר יכתב סרחוני שנאמר כאשר מריתם פי, משל למה הדבר דומה לשתי נשים שהיו לוקות בבית דין אחת לוקה על שקלקלה ואחת לוקה על שגנבה פגי שביעית זו שגנבה פגי שביעית אומרת בבקשה מכם הודיעו סרחוני שלא יהו העומדים סבורים לומר כשם שזו קלקלה זו קלקלה, תלו לה הפגין בצוארה והיה הכרוז מכריז לפניה על הפגין זו לוקה. רבי אלעזר המודעי אומר בוא וראה כמה צדיקים חביבין לפני הקב"ה שבכל מקום שמזכיר מיתתן שם מזכיר סרחונן. וכל כך למה (הרי) [לפי] שלא יהא פתחון פה לבאי העולם לומר מעשים מקולקלין היו בהן בסתר לכך מתו. וכך בארבעה מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן וכל מקום שמזכיר מיתתן שם מזכיר סרחונן להודיע שלא היתה בהן אלא זו בלבד, והלא דברים ק"ו אם כך רחם הקב"ה על הצדיקים בשעת הכעס ק"ו בשעת רצון שנאמר כה אמר ה' בעת רצון עניתיך:

וידבר משה אל ה'. להודיע שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכי עצמן ועוסקין בצרכי צבור. לאמר אין ת"ל, אלא אמר ליה הודיעני אם ממנה אתה עליהם פרנסים אם לאו עד שהשיבו הקב"ה קח לך את יהושע וגו'. רבי אלעזר בן עזריה אומר בארבעה מקומות וכו' (כדכתוב ברמז קע"ז):

יפקד ה' אלקי הרוחות. מגיד שכל הרוחות אינן יוצאות אלא מלפניו. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר סימן זה יהא בידך שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו שנאמר אשר בידו נפש כל חי, מת נתונה באוצר שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, שומע אני בין צדיקים ובין רשעים, תלמוד לומר ואת נפש אויביך יקלענה וגו':

וידבר משה (לפני) [אל] ה'. אין בכל התורה כולה וידבר משה אל ה' לאמר, אמר לו הודיעני אם אתה ממנה תחתי. אלקי הרוחות האל שהוא יודע דעת של כל רוח של כל אחד ואחד איזו בגבוהה איזו בנמוכה איזו הימנית ואיזו קפדנית איש בעל כח ובעל גבורה תנו נפשכם על העדה כמו שנאמר מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים:

יפקוד ה' אלקי הרוחות. רבי יהודה אומר קע"ה פרשיות בתורה השם קודם למשה וכאן משה קודם להשם כביכול הגדיל הקב"ה את משה משמו אמר הקב"ה כשהיה משה מבקש על ישראל הייתי מקדים שמי לשמו ועכשיו שהוא נפטר מן העולם בדין שיקדים שמו לשמי. אמר לו האיש שאתה מעמיד עליהן יש בו רוח של ששים רבוא שיהא מסיח לכל אחד ואחד לפי דעתו. אמר ליה הקב"ה משה וכך דברת הריני מראה אותך כל השופטים וכל הנביאים שאני מעמיד על בני מעכשיו עד שיחיו המתים. אמר רבי סימון ויראהו ה' את כל הארץ והיה מראה אותו יהושע עומד תחתיו ומוסר לעתניאל וכן כולן. אמר ליה הקב"ה כל אלו שהראיתי לך דעה אחת ורוח אחת יש בהן אבל מה שבקשת לראות מראש בסוף רוח אחת יש בו והיא שוקלת כל הרוחות זה משיח שנאמר בסוף רוח אחת יש בו והיא שוקלת כל הרוחות זה משיח שנאמר ויצא חוטר מגזע ישי וגו' ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו'. זה שאמר הכתוב לעשות לרוח משקל לרוחו של כל בריה ובריה, תדע לך שכן משה מבקש מלפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעת של כל אחד ואחד ואין דעתן של בניך דומין זה לזה בשביל שאני מסתלק ממך בבקשה ממך אם בקשת למנות עליהן מנהיג מנה עליהן אדם שהוא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו שנאמר יפקוד ה' אלקי הרוחות. דבר אחר יפקוד ה' משל למלך שראה אשה אחת יתומה בקש לישא אותה שלח תבע בה אמרו לו איני כדאי להנשא למלך, תבעה שבע פעמים ולא היתה מבקשת בהרבה בקשות נטל אותה לאחר זמן כעס עליה המלך ובקש לגרשה, אמרה לו אני לא בקשתי להנשא לך אתה בקשת ממני הואיל וכך גזרת לגרשני ולישא אחרת אל תעשה לזו כשם שעשית לי, כך כתיב ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, שבעה ימים (עשה) הקב"ה מפתהו למשה שנאמר גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך ואמר משה לא איש דברים אנכי לאחר זמן פייסו והלך בשליחות משנעשו כל הנסים על ידיו התחיל הקב"ה ואמר לו לא תביאו את הקהל הזה, אמר לו רבש"ע אני לא בקשתי לילך וכן הוא אומר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגו' הואיל וכך גזרת עלי שלא אכנס אלא אותו שנכנס אל תעשה לו כאשר עשית לי שנאמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא (אחריהם) [לפניהם] וגו'. איש זה יהושע שנאמר לחם אבירים אכל איש, ולמה לא פרטו הכתוב שלא להטיל מחלוקת בין בניו ובין בני אחיו. אשר יצא לפניהם במלחמה. ואשר יבא לפניהם במלחמה לא כדרך שאחרים עושין שהן משלחין חיילות והן באין בסוף אלא כשם שעשה משה שנאמר ויאמר ה' אלי אל תירא אותו. וכשם שעשה יהושע שנאמר וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. וכשם שעשה פינחס שנאמר וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס. אשר יצא לפניהם בראש, ואשר יבא לפניהם בראש שנאמר ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש. אשר יצא לפניהם בדרך. ואשר יבא לפניהם בדרך. ואשר יוציאם בזכיותיו. ואשר יביאם בזכיותיו. אשר יוציאם במנין. ואשר יביאם במנין. כענין שנאמר ויאמרו אל משה עבדיך נשאו וגו' ולמה הוצרכו כפרה לפי שזנו עיניהם מן הערוה. ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. עליו מפורש בקבלה הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה וגו' שלמה אהיה כעטיה, כענין שנאמר ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרועה את בגדו. על עדרי חבריך מי הן אברהם יצחק ויעקב. בוא וראה מה הקב"ה משיבו אם לא תדעי לך היפה בנשים, מעולה שבנביאים, צאי לך בעקבי הצאן, בעקב שאני עושה עמהן. ורעי את גדיותיך מנין אתה אומר שהראהו המקום למשה כל הפרנסין שעתידין לשמש את ישראל מיום (שנברא העולם) [שיצאו מן המדבר] עד שיחיו המתים שנאמר צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך:

אשר יצא לפניהם. שלא יהא עושה כדרך שאחרים עושין שהן מוציאין את לגיונם ויושבין להן בתוך בתיהם אלא אשר יצא לפניהם, שכן בדוד הוא אומר וכל ישראל אוהבים את דוד כי הוא יוצא וברא לפניהם. ואשר יוציאם ואשר יביאם שלא יהא מוציאן רבבות ומכניסן אלפים מוציאן אלפים ומכניסן מאות שכן הוא אומר גם תמול גם שלשום בהיות שאול מלך וגו'. ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, אמר משה לפני המקום רבש"ע לא הוצאת את ישראל ממצרים על מנת שיהו חוטאין ואתה פורע אלא על מנת שיהו חוטאין ואתה מוחל להם, לא הוצאת את ישראל ממצרים על מנת שלא יהיו להם פרנסים אלא ע"מ שיהו להן פרנסים. ולא כמו שאמר ראיתי את ישראל נפוצים על ההרים. ד"א ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, למה היה משה דומה לרועה נאמן שאמר בעל צאנו הסתלק מצאני, א"ל איני מסתלק עד שתודיעני את מי אתה ממנה תחתי:

ויאמר ה' אל משה קח לך וגו' קח לך מה שבלבך. קח לך מה שבדוק לך את יהושע בן נון ועליו מפורש נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד. איש אשר רוח בו שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. וסמכת את ידך עליו אמר לו תן לו תורגמן ליהושע להיות שואל ודורש ומורה הוראות בחייך, שכשתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר העמידו מן הארץ והושיבו על הספסל. ר"נ אומר כיון שהיה יהושע נכנס היה משתיק את התורגמן עד שנכנס וישב במקומו. ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך, נמצינו למדין פני משה כפני חמה ופני יהושע כלבנה. קח לך משלך, מפני מה לא אמר משה ילך יהושע בן נון תחתי שהיה מתירא שלא יענש, למה הדבר דומה לתינוק שנכוה בגחלת והיה רואה אבן טובה וסבור שהיא גחלת רואה מרגליות וסבור שהיא גחלת, כך אמר משה אהרן אחי ילך תחתי וענשו המקום. איש אשר רוח בו שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן. וסמכת את ידך עליו שיתברך תלמידו על ידך. והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן שיהא מומחה מפי אלעזר הכהן ומפי כל העדה. וצויתה אותו לעיניהם ולהלן ואצונו הא אין צווי בכל מקום אלא דברי תורה. ונתתה מהודך מהוד שניתן עליך מה סיני שנאמר וראו בני ישראל את פני משה כי קרן מלמד שקרנים היו יוצאין מפני משה כקרנים שהן יוצאין מגלגל חמה שנאמר ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו. ד"א מהודך ולא כל הודך, למה משה דומה לאבוקה שהיא דולקת נדלקו ממנה כמה נרות אבל אורה של אבוקה לא חסרה כלום, כן חכמתו של משה לא חסר כלום:

(לעיני) [למען ישמעו] כל עדת בני ישראל. שיהו נוהגין בו בכבוד וביראה כדרך שנוהגין בך, לפי שהיה משה סבור שבניו יורשין מקומו ונוטלין שררותו התחיל מבקש מאת הקב"ה יפקוד ה', אמר לו הקב"ה משה לא כמו שאתה סבור אין בניך יורשין את מקומך אתה יודע שהרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך לסדר הספסלין ופורס את המחצלאות הוא יטול שררות לקיים מה שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה. קח לך את יהושע זש"ה וזרח השמש ובא השמש (כתוב בפרשת חיי שרה). קח לך את יהושע גברתן כמותך. קח לך אין קח אלא לקיחה לפי שאין חבר נקנה אלא בקשי קשיין, מכאן אמרו יקנה אדם חבר לעצמו להיות קורא עמו ושונה עמו ואוכל ושותה עמו ומגלה לו סתריו, וכה"א [טובים השנים מן האחד] והחוט המשולש וגו'. ויש אומרים שהעמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיו משה וישראל מגביהין ראשיהן לשמוע דבריו של יהושע, ומה הוא אומר ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו. רבי נתן אומר משה היה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו, אמר ליה הקב"ה והלא בני אהרן אחיך כאלו הן בניך ואף מי שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שלא היה לו בן ראוי למלכות נטל המלכות ממנו ונתנו לבן אוהבו, א"ל אע"פ שנתתי לך גדולה לך ועמוד על פתחו של בני, כך אמר הקב"ה ליהושע לך ועמוד על פתחו של אלעזר, הה"ד ולפני אלעזר הכהן יעמוד:

ונתתה מהודך. דרש ר' יהודה בר רב נחמן כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות בקשת בנשיא ובכהנים. בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו'. בנשיא דכתיב ונתתה מהודך עליו. בכהנים בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנם ומברכים את העם בשם המפורש. ונתתה מהודך ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה אוי לאותה כלמה. כיוצא בו וברא ה' (את) [על כל] מכון הר צין וגו'. ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך, והיכן ניתן לו ליהושע בירדן ניתן לו, כתיב הכא וייראו מגשת אליו וביהושע כתיב וייראו אותו כאשר יראו את משה. גדול כבודו של מלך המשיח שניתן עליו הוד של רב והדר של תלמיד כענין שנאמר הוד והדר תשוה עליו. ת"ר כיצד שואלים באורים ותומים השואל פניו כלפי הנשאל והנשאל פניו כלפי שכינה, השואל אומר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו, והנשאל אומר [כה אמר ה'] עלה והצלח, רבי יהודה אומר אין צריך לומר אלא עלה והצלח. ולפני אלעזר הכהן יעמוד שהיה יהושע צריך לאלעזר ואלעזר צריך ליהושע. ושאל לו שומע אני בינו לבין עצמו, תלמוד לומר במשפט האורים. שומע אני בקול גדול, ת"ל ושאל לו, הא כיצד עומד ומדבר בשפתיו וכהן גדול משיבו על שאלותיו. אין שואלין לו בקול שנאמר ושאל לו, ולא מהרהר בלבו שנאמר לפני ה', אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה שנאמר וחנה היא מדברת על לבה. ואין שואלין שני דברים כאחת ואם שאל אין מחזירין אלא אחד, ואין מחזירין אלא את הראשון שנאמר היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול וגו' ויאמר ה' ירד. והא אמרת אין משיבין לו אלא את הראשון, אלא דוד שאל שלא כסדר והחזירו לו כסדר וחזר ושאל כסדר שנאמר היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי, ואם הוצרך דבר לשניהם מחזירין לו שניהן (ואם הוצרך דבר אחד מחזירין לו אחד) שנאמר וישאל דוד בה' לאמר ארדוף אחרי הגדוד האשיגנו ויאמר לו רדוף כי השיג תשיג וגו'. ואע"פ שגזרת נביא חוזרת גזרת אורים ותומים אינה חוזרת שנאמר במשפט האורים (לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו). ולמה נקרא שמם אורים ותומים, אורים שמאירים (עינים בהלכה לכל דבריהם) [את דבריהם], תומים שמשלימין את דבריהם. ואם תאמר בגבעת בנימין מפני מה לא השלימו את דבריהם הם שלא בחנו אם לנצח אם שלא לנצח ובאחרונה שבחנו הסכימו והשלימו להם שנאמר ופנחס בן אלעזר [בן אהרן] (היה כהן) וגו'. כיצד נעשית ר' יוחנן אמר בולטות ריש לקיש אמר מצטרפות, והא לא כתיב צד"י, אמר רבי שמואל בר רב יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם, והא לא כתיב טי"ת, אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישורן כתיב שם. שנו רבותינו כהן גדול משמש בשמונה כלים ובאלו נשאלים באורים ותומים ואינו נשאל להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו, מנהני מילי א"ר אבהו דא"ק ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה המלך, וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה, וכל העדה זה סנהדרין. רבי אלעזר אמר המורה הלכה בפני רבו מורידין אותו מגדולתו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא, אף על גב דאמר לאחי אבא צוה ואותי לא צוה אשכחן דאיענש דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד, ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע. שלשה דברים שמע משה מפי הקב"ה (כתוב ברמז שס"ה). ויעש משה כאשר צוה ה' אותו הלך ועשה בשמחה ולא הורע עינו בין בניו לבין בני אחיו:

ויקח את יהושע. לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא. ויסמוך את ידיו עליו ככלי מלא וגדוש וכן הוא אומר ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. כיוצא בו אתה אומר לא ימוש ספר התורה וגו' והלא דברים קל וחומר ומה יהושע שנאמר בו מלא רוח חכמה נאמר בו לא ימוש, שאר אדם על אחת כמה וכמה. ויצוהו כאשר דבר ה' ביד משה מה הקב"ה צוה למשה בשמחה כך צוה משה ליהושע בשמחה, שומע אני שחסר משה, תלמוד לומר ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו בין טמא לטהור ובין איסור להיתר. ולא נס לחה (בעולמו) [בעמלו] בתורה. במשפט האורים למה נקרא שמם אורים ותומים, אורים שהן מאירין דבריהם, תומים שהיו שלמין בדבריהם ולא היו מבדין. ומה שכבר בדו בגבעת בנימין מפני שלא בחנו כל צרכן. בראשונה אמר עלו ולא אמר אתננו בידך. בשניה אמר עלו כי מחר אתננו בידך, יכול שהיו שואלין להדיוט, ת"ל הוא וכל ישראל מה יהושע פרנס אף הן אינן שואלין אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור תלוי בו. ויעש משה בשמחה מלמד שהיה שמח שהיה מוריש כבודו ליהושע כאדם שמוריש כבודו לבניו כמה שנאמר קח לך את יהושע. מנא הא מילתא דאמרי אינשי חמרא למרא וטיבותא לשקייה דכתיב וסמכת את ידך עליו וכתיב ויסמוך את ידיו עליו. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, בנו משלמה ייטיב אלקים את שם שלמה משמך, ותלמידו אי תימא מויהי נא פי שנים ברוחך אלי ואי תימא מויסמוך את ידיו עליו ויצוהו:

וידבר ה' וגו' צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי, למה נאמר, לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, משל למה הדבר דומה למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם היתה מפקדתו על בניה אמרה לו בבקשה ממך הזהר לי בבני, אמר לה עד שאתה מפקדני על בני פקדם עלי שלא ימרדו בי ושלא ימירו את כבודי, [כך אמר לו הקב"ה עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי שלא ינהגו בי מנהג בזיון ושלא ימירו את כבודי] באלקי נכר, מהו אומר כי אביאנו אל האדמה וגו' עד שאתה מפקדני על בני פקוד את בני עלי לכך נאמר צו את בני ישראל. מאי טעמא התקינו מעמדות, לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי והיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו. את קרבני לחמי זה שאמר הכתוב אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה. אמר רבי סימון שלש עשרה מדות של רחמים כתוב בהקב"ה הה"ד ויעבור ה' על פניו וגו', וכי יש רחמן שהוא מוסר מזונותיו לאכזרי, הוי אם ארעב לא אומר לך וגו'. אמר רבי (אדא) [יודן] בר רבי סימון [אמר הקב"ה לישראל בני] עשר בהמות טהורות מסרתי לך שלש ברשותך ושבע אין ברשותך. אלו הן ברשותך שור שה כשבים ושה עזים, ואלו שאין ברשותך איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר, שמא הטרחתי עליך שתהא מחזר בהרים ובגבעות כדי שתביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך והלא לא אמרתי לך אלא מאלו שברשותך ומן הגדל על אבוסך הוי אם ארעב לא אומר לך. אמר רבי יצחק כתיב את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפני השי"ת אכילה ושתיה, אם אומר אתה יש (לפני) אכילה ושתיה למוד ממלאכיו וממשרתיו. מהיכן הן ניזונין. ר' יודן בשם רבי יצחק מזיו שכינה הן נזונין דכתיב באור פני מלך חיים. רבי (אמי) [חגי] בשם ר' יצחק אמר כתיב ואתה מחיה את כלם אתה מחיה לכלם. רבי שמעון בן לקיש אומר כתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני וגו', וכי יש לפניו אכילה ושתיה נלמוד ממשה דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה וגו' חמתיה אכיל וחמתיה שתי. והרי דברים קל וחומר ומה אם משה הלך בשליחותו ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ולפניו יש אכילה ושתיה. אמר רבי חייא בר אבא בריותי אינן צריכין לבריותי ואני צריך לבריותי, שמעת מימיך אומר השקו את הגפן הזה יין שהוא עושה יין הרבה השקו את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה הרי בריותי אינן צריכין לבריותי ואני צריך לבריותי הוי אם ארעב לא אומר לך. אמר רבי ינאי בנוהג שבעולם זה שהוא עובר על שפת הנהר אפשר שלא ישתה ב' ג' לוגין מים ואנא על לוגא דחמרא כתיבת דאנא שתי דאנא רוי דאנא שבע. דתני רבי חייא בקדש הסך נסך שכר לה' לשון שביעה לשון שכרות לשון שתיה. יוסי בן מנסיא בשם ר' שמעון בן לקיש אמר צריכין ספלין שיהיו פקוקין בשעת הניסוך. אמר רבי יוסי בר אבין מילתא דרבי שמעון בן לקיש אמרה לעכב בהמה אחת מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בה ואי זו זו בהמות בהררי אלף. רבי יוחנן אמר בהמה אחת רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה כל מיני מאכל לאכילתן של צדיקים לעתיד לבא ומה טעם והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לפתח תקוה. ורבנן אמרי בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין (לבהמות) [לה בהמות] והיא אוכלת ומה טעם וכל חית השדה ישחקו שם. ואפשר כן ואית בעיר אכיל בעיר. אמר רבי תנחומא גדולים מעשה אלקינו. ומהיכן היא שותה תני רבי יהושע בן לוי כל מה שהירדן מכניס לששה חדשים היא עושה גמיעה אחת ומה טעם הן יעשוק נהר ולא יחפוז יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. ורבנן אמרין כל מה שהירדן מכניס לשנים עשר חדש היא עושה אותו גמיעה אחת ומה טעם יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, וכי יש בהם כדי לכלוך פה, רב (הושעיא) [הונא] בשם רבי יוסף אין בהן כדי לכלוך פה, ומהיכן היא שותה רבי שמעון בן יוחאי אמר נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם היא שותה דכתיב ועל יובל ישלח שרשיו. תני רבי מאיר אומר ואולם שאל נא בהמות ותורך זו בהמות בהררי אלף. ועוף השמים ויגד לך זה זיז שדי. או שיח לארץ ותורך זה גן עדן. ויספרו לך דגי הים זה לויתן. מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת. מלך אחד מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בו ואיזה זה שלמה הה"ד ליום אחד שלשים כור סלת וששים כור קמח, אמר רבי שמואל בר נחמני אלי מיני מלטמיא היו אבל לסעודתו לא היה בריה יכולה לעמוד שנאמר עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי (מן המרעה) ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים. מאי וברבורים אבוסים רבי ברכיה בשם רבי יהודה מיני ברבורי. ורבנן אמרי עוף גדול ומשובח היה עולה וניתן על שלחנו של שלמה בכל יום. אמר רבי יהודה אלף נשים היו לשלמה וכל אחת ואחת היתה עושה סעודה כסעודה של שלמה סבורה שמא אצלה הוא סועד. הוי אומר אם ארעב לא אומר לך. שבוי אוחד מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בו ואיזה זה נחמיה, ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש ברורות וצפרים וגו' מהו לחם הפחה קקבטון. תני אין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה ואין לך דבר שכל האורחין נהנין ממנו אלא הריח, כך אמר הקב"ה לישראל בני מכל קרבנות שאתם מקריבין כלום אני נהנה מהם אלא הריח שנאמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. צדיק אוכל לשובע נפשו זה הקב"ה אמר הקב"ה לישראל בני מכל קרבנות שאתם מקריבין לפני כלום אני נהנה מהם אלא הריח שנאמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. אתה צויתה פקודיך לשמור מאד והיכן צוה בחומש הפקודים מה צוה לשמור מאד שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו. אתה צויתה פקודיך לשמור מאד והיכן צוה בחומש הפקודים מה צוה לשמור מאד שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו. היא הפרשה האמורה להלן היא הפרשה האמורה כאן, ולמה הוא אומרה ושונה. רבי יהודה אומר לפי שהיו ישראל אומרים לשעבר היו המסעות נוהגין והתמידין נוהגין, פסקו המסעות פסקו תמידין, אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל שיהיו נוהגין בתמידין, ורב נחמיה אמר לפי שהיו ישראל (מגלגלין) [מלגלגין] בתמידין אמר הקב"ה למשה וכו'. רבי אחא בשם רבי חנינא בר פפא אומר שלא יהו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן עכשיו שאין מקריבין קרבנות מהו שנתעסק בהן, אמר להם הקב"ה הואיל שאתם מתעסקין בהן כאלו אתם מקריבין אותם. רבי דונה אמר תרתי. רבי הונא אמר אין הגליות מתקבצות אלא בזכות משניות ומה טעם גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. רבי הונא אמר חורי כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, וכי יש מנחה טהורה בבל אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בה כאלו אתם מקריבין אותה. אמר רבי דוסא מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים יתחילו להם מבראשית, אלא אמר הקב"ה מה הקרבנות טהורים אף התינוקות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בהורים. רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרוייהו בם רבי עזריה דכפר חטיא אמרו משל למלך שהיו לו מגרסין בשל לו הראשון תבשיל ואכלהו והיה ערב לו בשל לו השני תבשיל ואכלהו והיה ערב לו ואין אנו יודעין אי זה מהן ערב לו ביותר, אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו התבשיל הזה עשה לי אנו יודעים של שני ערב לו ביותר, כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקב"ה דכתיב וירח ה' את ריח הניחוח, הקריבו ישראל קרבן והיה ערב להקב"ה ואין אנו יודעין אי זה מהן ערב לו ביותר, אלא ממה שהוא מצוה את ישראל ואומר ריח ניחוחי תשמרו אנו יודעין של ישראל ערב לו ביותר. רבי אבין אמר תרתי. רבי אבין אמר משל למלך שהיה מסב על איקובטין שלו והכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו הכניסו לו תבשיל השני ואכלו וערב לו התחיל ממחה בקערה, כך עולות מחים אעלה לך, כזה שהוא ממחה בקערה. רבי אבין אמר חורי משל למלך שהיה מהלך בדרך והגיע לבורגן הראשון ואכל שם ושתה שם והגיע לבורגן השני ואכל שם ושתה שם ולן שם, כך למה הוא מתנה על העולה היא העולה זאת תורת העולה, אלא מלמד שהעולה כולה כליל לאישים. כבשים בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין עונותיהן של ישראל כמה דאת אמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. ובית הלל אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף, אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהם של ישראל כמה דאת אמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שמכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן יומו. שנים ליום בגלל היום, שנים ליום פרקליט ליום לאותו היום שנאמר והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה. (עולת תמיד אמר ר' יודן בר רבי סימון שני תמידין היו ישראל מקריבין בכל יום היו מרכיבין אותן על גבי הגמל והיו רגליהן נוגעות לארץ). שנים ליום שיהא יודע איזה נשחט בשחרית ואיזה נשחט בין הערבים. עולת תמיד [א"ר יודן מעולם] לא לן אדם בירושלים ובידו עון, הא כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, תמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום, מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון ומה טעם צדק ילין בה צדיק ילין בה. שדי לא מצאנוהו שגיא כח לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה לבא בטרחות על ישראל כו' וכיון ששמע משה התחיל משבח אשרי העם שככה לו וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו. תנו רבנן פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה בתחלה מגבין להם דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר מתרומת הלשכה הן באין. תניא את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו לרבות פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז שבאין מתרומת הלשכה דברי רבי שמעון. צו מיד בשעת מעשה ולדורות (כתוב ברמז שע"ז). קרבני זה הדם, לחמי אלו אימורים. אתה אומר קרבני זה הדם לחמי אלו אימורים או אינו אלא קרבני אלו אימורים לחמי זה הדם, תלמוד לומר והקטיר הכהן אותם המזבחה (לחם) [על] אשי ה' וגו' הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון קרבני זה הדם לחמי אלו אימורים. לאשי אלו קמצין ולבונה. ריח ניחוחי אלו בזיכי לחם הפנים. תשמרו שלא יביא אלא מתרומת הלשכה. תשמרו שיהו כהנים לוים וישראלים עומדין על גביו. תניא בן בג בג אומר מנין לתמיד שטעון בקור (כתוב לעיל ברמז קצ"ה). אמר רבי טובי בר מתנה אמר רבי יאשיה מנין למוקצה מן התורה שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו כל שעושין לו שימור. מתקיף לה אביי אלא מעתה אייתית אימרא דצומא ולא עביד ליה שימור הכי נמי דאסור למיקרב, א"ל אנא תשמרו להקריב לי קאמינא לי ולא לאדון אחר ואיזהו אדון אחר שמקריבין לו הוי אומר זו עבודת אלילים. אמר [רבא בר] רב אדא כו' אין מוקצה [אסור] אלא עד שיעבדו בו. עולא אמר ר' יוחנן עד שימסרוהו לכהניהם, אמר רבי יוחנן עד שיאכילוהו כרשיני עבודת אלילים. פרשינא טעמא דעולא ולאו מסירה גרידתא הוא דקאמר עולא, אלא עד שיאכילוהו כרשיני עבודת אלילים. תני רבי חנניה משמיה דרבי יוחנן אין מוקצה אסור אלא עד שיעשו בו מעשה, הוא תני לה והוא אמר לה עד שיגזז ויעבדו בו. ואמרת אליהם אזהרה לבית דין. זה האשה אשר תקריבו לה' שנים ליום. שמעון בן עזאי אומר כנגד היום, אתה אומר כנגד היום או (שנים) [חובת] היום כמשמעו, ת"ל את הכבש אחד תעשה בבקר וגו', מה תלמוד לומר שנים ליום, כנגד יום, מכאן אמרו תמיד של שחר היה נשחט על קרן (מזרחית צפונית) [צפונית מערבית] נתון על טבעת שניה, ושל בין הערבים היה נשחט על קרן (מערבית דרומית) [מזרחית צפונית] נתון לטבעת שניה שאמרה תורה ליום כנגד יום. את הכבש אחד (כתוב בגליון של ויעקוד את יצחק בנו). (רבי ישמעאל) מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד בהון שהיו צדוקין אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד, מאי דרוש דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר, מאי אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי שיהו כולן באין מתרומת הלשכה:

את הכבש אחד למה נאמר, לפי שהוא אומר ואמרת להם זה האשה וגו' וזה אשר תעשה על המזבח שומע אני יקריב ארבעה, ת"ל את הכבש אחד שלא להוסיף ולא לגרוע. תמיד נשחט בט' ומחצה. מנה"מ אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני בין הערבים חלקהו (לשני) [לבין שני] הערבים שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה [אחת] לעשייתו. מתיב (רבה) [רבא] בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת, ואי סלקא דעתך [בשמונה ומחצה] דאורייתא היכי מקדמי ליה, אלא אמר (רבה) [רבא] מצותו דתמיד מכי ינטו צללי ערב דאמר קרא בין הערבים מעידנא דמתחיל ליערב הילכך בשאר ימות השנה דאיכא נדרים ונדבות דרחמנא אמר והקריב עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם ולא על חברתה, מאחרינן ליה תרתי שעי [ועבדינן ליה בח' ומחצה], בערב פסח דאיכא פסח אחריו מקדמינן ליה חדא שעתא ועבדינן ליה בשבע ומחצה. חל ערב פסח להיות ערב שבת דאיכא נמי צלייתו דלא דחי שבת מוקמינן ליה (אדוכתיה) [אדיניה] בשש שעות ומחצה: