ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשנא
שנו רבותינו ארבעה נקראו רשעים הפושט יד על חברו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה. והלוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם. ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש ממי שגדול ממנו שנאמר העז איש רשע בפניו. ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים, ושניהם היו בדתן ואבירם. עזות פנים ומחלוקת. מחלוקת באותיותיה נדרשת, מ' מכה, ח' חרם, ל' לוקין ק' קללה ת' תועבה. וי"א תכלית כליה מביא לעולם. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. רב (אסי) [אשי] אמר ראוי להצטרע, כתיב הכא כאשר דבר ה' ביד משה לו וכתיב ויאמר ה' לו עוד וגו'. אמר רב חסדא כל החולק על רבו כאלו חולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה':