ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשכה
ותקעו בהן וגו' ואם באחת יתקעו. אבל לא שמענו להיכן, הקרי אני דן נאמר תקיעה בעדה ונאמר תקיעה בנשיאים מה תקיעה האמורה בעדה בפתח אהל מועד אף תקיעה האמורה בנשיאים בפתח אהל מועד. יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה, ת"ל וידבר משה אל ראשי המטות, הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחת מהן שהנשיאים קודמין אף פורטני בכל הדברות שבתורה שיהיו הנשיאים קודמין], אלא מה ת"ל וידבר משה אל ראשי המטות, בא הכתוב ללמדך שאין התרת נדרים אלא במומחין. ותקעתם תרועה (כתוב ברמז תרמ"ו). אין פוחתיחן מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה, מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר לא יפחות משבע ולא יוסיף על שש עשרה. במאי קא מיפלגי ר' יהודה סבר תקיעה תרועה תקיעה אחת היא, ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד, מאי טעמא דר' יהודה דכתיב ותקעתם תרועה וכתיב תרועה יתקעו שמע מינה תקיעה תרועה אחת היא, ורבנן ההיא לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הוא דאתא. ורבנן מאי טעמייהו דכתיב ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו, ואין סלקא דעתך תקיעה תרועה (תקיעה) חדא היא, אמר רחמנה [פלגא דמצוה] עביד ופלגא דמצוה [לא עביד]. ור' יהודה ההוא לסימנא בעלמא הוא. ורבנן אין הכי נמי ורחמנא שויה מצוה:
ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. שאין ת"ל יתקעו [שכבר נאמר ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו'] ומה תלמוד לומר יתקעו, הכל לפי המוספין תוקעין. מלמד שתוקעין על כל מוסף ומוסף. ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות תימנה, אי כדם שתוקע למזרח ולדרום כך תוקע למערב ולצפון, ת"ל תרועה יתקעו למסעיהם תקיעה אחת (כא) לשתיהן, ויש אומרים שלש לכל רוח ורוח:
ובהקהיל את הקהל. למה נאמר לפי שהוא אורמ ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה מה הקהל את העדה בשתים אף הקהל את הקהל בשתים. אי מה הקהל את העדה תוקע ומריע ותוקע אף הקהל את הקהל תוקע ומריע ותוקע, ת"ל ובהקהיל וגו'. ובני אהרן הכהנים יתקעו למה נאמר לפי שהוא אומר ואם באחת יתקעו שומע אני אף ישראל במשמע, ת"ל ובני אהרן הכהנים יתקעו. הכהנים בין תמימים ובין בעלי מומין דברי ר' טרפון, רבי עקיבא אומר תמימים ולא בעלי מומים, נאמר כאן כהנים ונאמר להלן כהנים מה כהנים האמורים להלן תמימים ולא בעלי מומין אף כהנים האמורים כאן תמימין ולא בעלי מומין. א"לרבי טרפון עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו עקיבא איני יכול לסבול אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי שהיה חגר ברגלו אחת שהוא עומד ומריע בחצוצרות. אמר לו הן שמא בהקהל שבעלי מומין כשרין בהקהל (כב) ביוה"כ וביובל, אמר לו העבודה שלא בדית, אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך, טרפון ראה ושכח, עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו:
והיו לכם לחקת עולם למה נאמר. לפי שהוא אומר עשה לך שתי חצוצרות כסף שומע אני הואיל ועשאן יהו ירושה לבניו, תלמוד לומר והיו לכם לחקת עולם חקה נתנו לדורות ולא מתנה לדורות, מכאן אמרו כל הכלים שעשה משה במדבר כשרים היו לדורות חוץ מן החצוצרות:
וכי תבואו מלחמה בארצכם במשמע בין שאתם יוצאים עליהן ובין שהן באים עליכם. על הצר הצורר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בכל מלחמות, תלמוד לומר ונושעתם מאויביכם, אמרת צא וראה אי זו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר ויצא ה' ונלחם בגום ההם כיום הלחמו ביום קרב, מהו אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ר"ע אומר אין לי [אלא מלחמת גוג ומגוג] (מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המיטרפת בים מנין, ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור. והרעותם בחצוצרות ונזכרת, ר' עקיבא אומר וכי חצוצרות מזכירות והלא (כב) דמים מזכירים, אלא שאם יכולין להריע ולא הריעו מעלה אני עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום. ונזכרתם ונושעתם הא כל זמן שנזכרין ישראל אין נזכרין אלא לתשועות:
וביום שמחתכם וגו'. תני רבה בר שמואל יכול כשם שתוקעין בשבת בפני עצמה ובראש חדש בפני עצמה כך יהו תוקעין על כל מוסף ומוסף, ת"ל ובראשי חדשכם. מאי תלמודא, אמר קרא ובראשי חדשכם הוקשו כל החדשים כולן זה לזה. רב אשי אמר כתיב ראשי וכתיב חדשכם איזהו חדש שיש לו שני ראשים הוי אומר זה תשרי, ואמר רחמנה חדשכם חד. וביום שמחתכם אלו שבתות. רבי נתן אומר אלו תמידין. ובמועדיכם אלו שלש רגלים. ובראשי חדשכם כמשמעו. ותקעתם בחצוצרות בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר או אינו אלא אחד ליחיד ואחד לצבור, ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, מה עולותיכם קדש קדשים (כג) אף שלמים קדשי קדשים. אי מה עולה אחד של יחיד ואחד של צבור אף שלמים אחד של יחיד ואחד של צבור (כד) ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה משל צבור אף שלמים משל צבור. והיו לכם לזכרון למה נאמר, לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבנות שתקעו עליהן יהו כשרין ושלא תקעו עליהן לא יהו כשרין, ת"ל והיו לכם לזכרון, לזכרון נתנו ולא להכשיר קרבן. אני ה' אלקיכם למה נאמר, לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה אבל מלכיות לא שמענו, ת"ל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אלו שופרות ומלכיות. ר' נתן אומר אין צריך שהרי כבר נארמ ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות, והיו לכם לזכרון זה זכרונות, אני ה' אלקיכם זו מלכיות, אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות, אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש מלפנים רחמים כדי שיזרו לך ובמה בשופר של חירות ואין שופר אלא של חירות שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, אבל איני יודע מי תוקע, ת"ל וה' אלקים בשופר יתקע, ועדיין איני יודע מאין התקיעה יוצאה, תלמוד לומר קול שאון מעיר וגו':
ונזכרתם לפני ה' הלהיכם. נאמר כאן זכרון ונאמר למטה זכרון מה זכרון האמור למטה (כה) הושעה וטובה אף זכרון האמור כאן הושעה וטובה. ביום זה יום טוב, ויום זה שבת, וביום זה יום הכפורים. שמחתכם אלו הרגלים. ובמועדיכם אלו התמידים שאר מועדים רבה כל תמיד ותמיד. בראשי חדשיכם אלו ראשי חדשים, ובראשי חדשיכם רבה ראש השנה. ותקעתם בחצוצרות ולא בשופרות. על עולותיכם אלו עולות חובה, ועל זבחיכם זו זביחת פסח, על זבח זבחי רבה כל הכתובים. ועל זבחי שלמיכם רבה שני כבשי עצרת. והיו לכם לזכרון נאמר כאן זכרון ולמעלה זכרון מה זכרון האמור למעלה הושעה וטובה אף זכון האמור למטה הושעה וטובה, והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם:
ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם. בעי רבי אבין עולת נדבת צבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה, עולתיכם אמר רחמנה אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה, או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל. תא שמע דתני רב מרי בריה דרב כהנא על עולתיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים, ומה שלמים קבוע להם זמן אף עולה שקבוע להם זמן, ומה עולה בצפון אף זבחי שלמי צבור בצפון: