ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשא
חביבין הן ישראל שאע"פ שהן טמאין שכינה שרויה ביניהן, וכן הוא אומר השוכן אתם בתוך טומאותם, ואומר ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם, ואומר ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן בתוכה. רבי יוסי הגלילי אומר בוא וראה כמה כח עבירה קשה שער שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היו בהן זבין ומצורעין, משפשטו ידיהם בעבירה היו בהם זבים ומצורעים. לפי דרכנו למדנו ששלשה דברים אלו אירעו (יא) בו ביום וכו' (כתוב למעלה ברמז שס"ג). ויעשו כן בני ישראל וישלחו להודיע שבחן של ישראל, שכשם שאמר להם משה כן עשו. מה תלמוד לומר כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל מלמד שאף הטמאים לא עיכבו:
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה מעל וגו', [אבל בגוזל הגר לא שמענו (בכל התורה), ת"ל דבר אל בני ישראל]. איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, בא הכתוב ולמד על גוזל הגר ונשבע לו ומת שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. זו מדה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום אחד וחסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחסר בה דבר אחד. [לאמר] ר"ע אומר כל מקום שנאמר לאמר צריך לדרוש. ר' יאשיה אומר איש או אשה למה נאמר, לפי שהוא אומר וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור, אין לי אלא איש אשה מנין, ת"ל איש או אשה להשוות את האשה לאיש בכל חטאות ונזקים שבתורה, רבי יונתן אומר אינו צריך שכבר נאמר בעל התור ישלם, ואומר שלם ישלם המבעיר את הבערה, מה תלמוד לומר איש או אשה לתלמודו הוא בא. תנן התם בא סימן התחתון ולא העליון או חולצת או מתיבמת, מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד, מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון. כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמר, לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה מעל או מצא אבדה וגו' אין לי אלא (יב) משקר באלו משקר במקום, בשאר כל דבר מנין, תלמוד לומר כי יעשו מכל חטאת האדם, למעול מעל אין מעילה בכל מקום אלא שקור, וכן הוא אומר וימעלו בני ישראל מעל בה' ואומר וימת שאול במעלו אשר מעל בה', ואומר בעוזיהו צא מן המקדש כי מעלת, ואומר ומעלה בו מעל, הא אין מעילה בכל מקום אלא שקור. ואשמה הנפש ההיא למה נאמר, לפי שהוא אומר איש או אשה אין לי אלא איש או אשה, טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת"ל ואשמה הנפש ההיא, (ואשמה הנפש ההיא, ההיא) הכל במשמע האנשים והנשים והגרים (במשמע), ואשמה [משמע] מביא את אלו ומביא את הקטן, אמרת ומה אם ע"ז חמורה פטר בה את הקטן, ק"ו לכל מצות האמורות בתורה. ואשמה הנפש ההיא למה נאמר, מנין אתה אומר לגוזל את הגר ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שהיורשין פטורין, ת"ל [ואשמה הנפש ההיא]. אי כשם שפטורין מן האשם כך יהו פטורים מן מקרן, ת"ל] ונתן לאשר אשם לו. ואשמה הנפש למה נאמר, מנין אתה אומר המדליק גדישו של חברו ביום הכפורים (יג) שאע"פ שאין בית דין נפרעין ממנו שהוא נידון בנפשו, תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא:
והתודו למה נאמר, לפי שהוא אומר והתורה אשר חטא עליה אין לי אלא חטאת שטאונה וידוי, אשם מנין, תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא, ר' נתן אומר אב לכל המומתין שטעונין וידוי. לפי שנאמר והתודה אשר חטא יתודה על חטא אשר חטא, עליה על המחטאת כשהיא קיימת לא משנשחטה. אין במשמע שיתודה היחיד אלא על ביאת המקדש. ומנין אף מיתות וכריתות, אמרת חטאת חטאתם כל חטאתם לרבות מצות לא תעשה. כי יעשו לרבו לרבות מצות עשה. אין במשמע וידוי אלא יחיד, מנין אף לצבור, אמרת והתודו, אין במשמע וידוי (יג) אלא בארץ, מנין אף בגלות, אמרת והתודו את עונם ואת עון אבותם, וכן דניאל אומר לך ה' הצדקה וגו' מפני מה כי חטאנו לך:
דבר אל בני ישראל ישראל מתודים ואין מתודים לא ע"י נכרים ולא ע"י תושבים. או בני ישראל פרט לגרים, אמרת (יד) איש או אשה כי יעשו שחשבו לעשות ולא עשו. מכל חטאת האדם ממה שבינו לבין חברו הגנבות ועל הגזלות ועל לשון הרע. למעול מעל על אשמות מתודים, יכול בזמן שהן מביאין, מנין בזמן שאין מביאין, תלמוד לומר למעול מעל לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל. ואשם ואשמה לרבות כל חייבי מיתות שיתודו, יכול אף הנהרגין על פי זוממין, לא אמרתי אלא ואשמה הנפש ההיא:
והתודו את חטאתם אשר עשו. ולא על מה שעשה אביו שאם אמר לו תן לי פקדוני שהפקדתי אצל אביך והוא אומר לא הפקדת, משביעך אני ואמר אמן (ואחר זמן נזכר) שומע אני שהוא חייב, תלמוד לומר והתודו את חטאתם ולא על מה שעשה אביו. והשיב את אשמו בראשו למה נאמר, לפי שהוא אומר ושלם אותו בראשו אין לי אלא עיקר דמים, חומש מנין, ת"ל והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יוסף עליו שיהא [הוא] וחומשו חמשה. ר' יאשיה אומר חומשו של סלע. ונתן לאשר אשם לו למה נאמר, לפי שהוא אומר לאשר הוא לו יתננו אין לי אלא הוא או שלוחו, מנין לרבות שליח בית דין והיורש, תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו. הרי שהיה חייב לחברו מנה ובא לב"ד ולא הספיק ליתנו עד שנמצא בעל חוב של נגזל מנין שמוציאין מיד הגזלן ונותנין לבעל חוב של נגזל, תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו מכל מקום:
והשיב את אשמו בראשו. כשהוא בראשו מביא עליו חומש ואשם ואין מביאין על תשלומי ד' וה' חומש ואשם. ממעט אני בנגב שאינו משלם לאחר שבועה (טו) ולא אמעט בגזלן אחר שבועה, תלמוד לומר והשיב את אשמו בראשו כשהוא בראשו מביאין עליו חומש ואשם ואין מביאין על תשלומי כפל ועל תשלומי ד' וה' חומש ואשם, וחמישתו יוסף עליו על החומש לבד ממנו. רבי נתן אומר מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו מנין שגובין מזה ונותנין לזה, תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו. ואם אין לאיש גואל וגו' וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלין, (טז) אלא בגזל הגר הכתוב מדבר, הרי שגזל הגר ונשבע לו ושמע שמת הגר והיה מעלה כספו ואשמו לירושלים ופגע באותו הגר וזקפק עליו במלוה ומת זכה הלה במה שבידו דברי רבי יוסי מגלילי. ר' עקיבא אומר אין לו תקנה עד שיוציא גזלו מתחת ידו. בעי רבינא גזל גיורת מהו, איש אמר רחמנא ולא אשה, או דילמא אורחא דקרא הוא, א"ל רב אהרן לרבינא ת"ש דתניא איש אין לי אלא איש, אשה מנין, כשהוא אומר המושב הרי כאן שנים, אם כן מה תלמוד לומר איש, אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואלים אם לאו, קטן אי אתה צריך לחזור עליו בידוע שאין לו גואלים (כתוב ברמז שכ"ה). תנו רבנן אשם זה קרן, המושב זה חומש. או אינו אלא אשם זה איל ולמאי נפקא מינה לאפוקי מדרבא דאמר רבא בזל הגר שהחזירו בליל לא יצא החזירו חצאין לא יצא. החזירו חצאין לא יצא מאי טעמא אשם קרייה רחמנא, כשהוא אומר מלבד איל הכפורים הוי אומר אשם זה קרן. תניא אידך אשם זה קרן, המושב זה חומש. או אינו אלא אשם זה חומש, ומאי נפקא מינה לאפוקי ממתניתין, דתנן נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש אין החומש מעכב [אדרבה חומש מעכב], כשהוא אומר והשיב את אשמו בראשו וחמשיתו הוי אומר אשם זה קרן. תניא אידך אשם זה קרן, המושב זה חומש, ובגזל הגר הכתוב מדבר. או אינו אלא המושב זה כפל ובגונב הגר הכתוב מדבר, כשהוא אומר והשיב את אשמו בראשו, הוי בממון המשתלם בראש הכתוב מדבר. אמר רבא גזל הגר שאין בו שרה פרוטה לכל כהן [כהן] לא יצא [מ"ט] נתינה כתיבא ביה. אמר רבא כהנים אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר. מ"ט אשם קרייה רחמנא ואין חחלקין אשם כנגד אשם דמקבלי מתנות ההו. ואם נפלו לו עשר בהמות בגזל הגר פטורין ממעשר בהמה דתנן הלוקח וחנותן במתנה פטור ממעשר בהמה, דאי יורשין הוו הא אמר מר קנו בתפיסת הבית חייבין. ונפקא מינה שגזל חמץ ועבר עליו הפסח, מקבלי מתנה הוו ומתנה קאמר רחמנא דניתיב להו והא לא יהיב להו ולא מידי דעפרא בעלמא הוא, דאי יורשין הוו הא קא מורית להן אבוהון. תנו רבנן לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהנים שבאותו משמר, או אינו אלא לכל כהן שירצה, כשהוא אומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, הוי בכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר. תנו רבנן הרי שהיה גוזל כהן מנין שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי תהא שלי. ודין הוא אם בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כל שכן. רבי נתן אומר בלשון אחרת ומה דבר שאין לו חלק בו עד שלא נכנם לרשותן משנכנס לרשותן אין אחר יכול להוציאו מידן, דבר שיש לו לוק בו עד שלא נכנס לרשותן משנכנס לרשותן אינו דין שאין אחר יכול להוציאו מידן. לא אם אמרת בדבר שאין לו חלק בו שכשם שאין לו חלק בו כך אין לאחרים חלק בו, תאמר (בדבר) [בגזל שכשם] שיש לו חלק בו כך יש לאחרים חלק בו אלא גזלו יוצא מתחת ידו ומתחלק לכל אחיו הכהנים דאתיא לכהן לכהן משדה אחוזה. דתניא אחוזתו מה ת"ל מנין לשדה היוצאה לכהנים ביובל וגאלה אחד מן הכהנים מנין שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי תהא שלי ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כ"ש, תלמוד לומר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו, אחוזתו שלו הא כיצד יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים. המביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא. הביא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא, דאמר קרא מלבד איל הכפורים אשר יכפר ועדין לא כפר (כתוב ברמז תרע"ח):
רבי נתן אומר ואם אין לאיש גואל אין לי אלא איש, אשה מנין, תלמוד לאמר להשיב האשם אליו, אבא חן משום כי אליעזר אומר בנגזל הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בגזול, תלמוד לומר להשיב האשם אליו, הא בנגזל הכתוב מדבר מנין אתה אומר בגוזל את הגר ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שהי רשין פטורין, תלמוד לומר מלבד אין הכפורים וגו'. כך היה רבי עקיבא שונה עד שלא בא (לכופרי) [לזפרונה] אבל משבא (מכופרי) [מזפרונה] אמר (אפילו) נתן את הכסף לאנשי משמר ומת, היורשי (פטורין, ו) אין מוציאין מיד כהן, וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, והכהן אומר לו הבא אשם והקרב (כשהוא) [והוא] אומר האשם המושב לה' לכה וגו' את שצריך כפרה יצא מת שכפרה לו נפשו. מלבד איל הכפורים מכאן אתה אומר נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, או אפי' נתן האשם ליהויריב וכסף לידעיה יצא וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, תלמוד לומר מלבד איל הכפורים, יחזור ויביא אשם אחד ויתנהו לידעיה ויזכה יהויריב בשלו. ואם אין לאיש גואל (יז) לאיש מכזרין ואין מחזרין לקטן, מלבד איל הכפורים מכאן אמרו משמרה שזכתה בכסף זכתה באיל. אשר יכפר פרט שיקדים אין לכסף. בו פרט לאיל שמתו [בעליו]. עליו לרבות האיל שמת. ובצד השני אתה אומר עליו מכפר הוא אשמו עליו: