ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תש
רבי יונתן אומר מזכר עד נקבה תשלחו למה נאמר, לפי שנאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש אין לי אלא אלו, שאר טמאים מנלן, קל וחומר הוא ומה אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל, קל וחומר ממחנה שכינה חמור, אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר מזכר עד נקבה. אין לי אלא זכר ונקבה, טומטום ואנדרוגינום מנין, תלמוד לומר תשלחו. אין לי אלא שיכול להשתלח (י) שאין יכול להשתלח מנין, תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחו. אין לא אלא אדם, כלים מנין, ת"ל תשלחום. רבי עקיבא אומר מזכר עד נקבה תשלחו אחד אדם ואחד כלים במשמע. רבי ישמעאל אומר הרי אתה דן, הואיל ואדם מטמא בנגעים וכלים מטמאים בנגעים מה אדם טעון שלוח אף כלים יטענו שלוח. לא אם אמרת באדם שמטמא על גבי משכב ומשב [לפיכך טעון שלוח], תאמר בכלים שאין מטמאים על גבי משכב ומושב לפיכך לא יטענו שלוח, הרי אבן המנוגעת תוכיח שאינה מטמאה על גבי משכב ומושב (לפיכך) יטענו שלוח. רבי יוסי הגלילי אומר מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדין שהן ראוין ליעשות אב הטומאה וטעונין שלוח, אף כל שראוי ליעשות אב הטומאה טעון שלוח, יצא פחות משלש על שלש שאין ראוי ליעשות אב הטומאה בכל התורה. רבי יצחק אומר הרי הוא אומר ואם לא יכבם ובשרו לא ירחץ על רחיצת גופו ענש הכתוב כרת, או לא ענש הכתוב אלא על כבוס בגדים, אמרת מה מת החמור לא ענש בו על כבוס בגדים, נבלה קלה דין הוא שלא יענש בו על כבוס בגדים. אל מחוץ למחנה תשלחום למה נאמר, לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה, שומע אני לא יגעו לא בארון ולא בנושאין אבל יתנו להם מקום בפני עצמן, תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום, ולא יטמאו את מחניהם מכאן אמרו שלש מחנות הן, מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה. מפתח ירושלים עד הר הבית מחנה ישראל. מפתח הר הבית עד העזרה מחנה לויה. מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה. הה"ד אשר אני שוכן בתוכם: