ילקוט שמעוני/אסתר/רמז תתרנח
בלילה ההוא. ארבעה פעמים כתיב בלילה ההוא וארבעתם היו בליל פסח, שתים ביד בניה של רחל, ושתים ביד בניה של לאה, היינו דכתיב וללבן שתי בנות שהיו שקולו זו כזו, מכת בכורות ומפלת סנחריב ביד בניה של לאה, ומפל גדעון והמן ביד בניה של רחל, בסנחריב כתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קוראי את ההלל ואמר לסנחריב חזור לאחוריך כי נסים יעשה להם בזו הלילה, והיה מבזה על הדברים דכתיב ינופף ידו הר בת ציון. ד"א זה לילה שנגלה הקב"ה לאברהם ויוצא אותו החוצה. ד"א זה לילה של סיסרא דכתיב הכוכבים ממסלותם:
ויאמר המן בלבו, ויאמר עשו בלבו (כתוב בשמואל ברמז ע"ח):
למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני. מי גדול ממני, מי מכובד ממני, כל מה שאני שואל לעצמי אני שואל, כיון שהזכיר הכתר נשתנו פניו של מלך אמר זהו שראיתי בחלום שהיה מבקש להרגני, כשראה המן כך לא הזכיר הכתר, וחזר ואמר ונתון הלבוש והסוס. אמר לו מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי, אמר לו מנומרדכי, אמר לו היהודי, א"ל טובא מרדכי איכא ביהודאי, אמר לו היושב בשער המלך, אמר לו איהו סגי ליה בחדא דיסקרתא אי נמי בחד נהרא, אמר לו אל תפל דבר מכל אשר דברת, באותה שעה נבהל המן, עליו אמר שלמה עוונותיו ילכדונו את הרשע, היה סבור שהיה שואל לנפשו ולא שאל אלא למרדכי, עליו אמר דוד חטאת פימו דבר שפתימו, אמר לו המן בבקשה ממך אל תעשה אותי שחוק בכל המדינות, האיש הזה אשר אתה רוצה לכבדו שונאי הוא שירדתי עמו בפרוזבוטים ואני ראוי לכבדו והצלוב התקנתי ובאתי ונכנסתי לשאול אותו ממך ואתה מבקש לגדלו עלי, אמר לו עד מתי אתה מרבה קנאה לפני, אותה שעה הלך המן ונכנס לבית גנזי המלך ונטל הלבוש וגדולי המלכות עמו ומשך את הסוס ולא מבשר את מרדכי, כיון שראהו מרדכי אמר רואה אני שהרשע הזה בא להרגני, אמר לתלמידיו ברחו לכ שלא תכוו בגחלתי, אמרו בין מחי בין ממית עמך אנו, מה עשה נתעטף בטליתו ועמד להתפלל, אתא האי רשיעא יתיב ליה גביהון, אמר להון במה אתון עסיקין, אמרו ליה במצות העומר שהיו ישראל מקריבים בבית המקדש, אמר להון ומה הוא ההוא עומרא דכסף או דדהב דחטין או דשעורין, אמרו ליה דשעורין, אמר להון ובכמה הוא טימי דידיה בעשרים קנטרין או בעשרה קנטרין, אמרין ליה סגין בעשרה מנין, אמר להון קומון דנצחון עשרתי מנכון עשר אלפין קנטרין דכספא ולעשרתי בנוי, כיון דשמעת אסתר כן אפיקת כרוז לא תפתח חנות בשוקא אלא כל עמא יפקון להדין אמבוהא דיהודאי דהוא נפיק למצלבא, וכיון דחסל ממצליה אמר ליה לבוש הדין לבושא, אמר ליה מה את מבזי מלכותא אית בר נש לביש לבושא דמלכא דלא סחי, שדרה אתר אסרתינהו לכלהו בי בני ולכולהו אומני, עייל איהו לבי בני ואסחי, אזל ואייתי זוגא מביתיה ושקיל מזייה, בהדי דקא שקיל אתנגיד ואתנח, אמר ליה אמאי קא מתאנחת, אמר ליה ווי ליה לההוא גברא דהוה חשיב למלכא מכולהו רברבי השתא אישוי בלנאי וספר, אמר ליה רשע לאו ספר דכפר קורינוס הוית ואלין אינון מספריא דידך, תנא המן ספר דכפר קרינוס הוה כ"ב שנה, בתר דנקט למזייה אלבשיה, אמר ליה סוק רכיב, אמר ליה לא יכילנא דכחיש חילאי מתעניתא, אמר ליה קום דאנא מאיך קודלי ואת דריס עלאי וסליק, סליק בעט ביה, אמר ליה ולא כתיב נפול אויבך אל תשמח, א"ל הני מילי ישראל אבל בדידך ואתה על במותימו תדרוך, כיון שרכב על הסוס התחיל לקלס להקב"ה ארוממך ה' כי דליתני וגו' ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני וגו', תלמידיו מה היו אומרים זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה, אותו רשע מה היה אומר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם וגו', אסתר מה היתה אומרת אליך ה' אקרא ואל אדני אתחנן מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך, ישראל מה היואומרים שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה, א"ר פנחס בקריאת שמע היה עסוק, (ולא הספיק לומר) [ורוה"ק אומרת] למען יזמרך כבוד ולא ידום וגו':
ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, כי קא נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא באגרא, סברא האי דרכיב אבא והאי דמסגי קמיה מרדכי, שקלא עציצא דבית הכסא שדייה ארישיה, דלי עיניה וחזיתיה, כיון דחזאי דאבוה הוא נפלא מאיגרא לארעא ומתה, היינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך, אמר רב ששת לשקו ולתעניתו, והמן נדחף אל ביתו אבל מבתו, וחפוי ראש ממה שאירע לו:
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו', קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו, א"ר יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם, אמרי ליה אם משאר שבטי קאתי יכילת ליה, ואם משבט יהודה ואפרים ומנשה ובנימין קא אתי לא יכילת ליה. יהודה דכתיב ידך בעורף אויביך. אפרים ובנימין ומנשה דכתיב לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך:
כי נפול תפול לפניו. דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה לכוכבים ומשולה לעפר, כשהם יורדים יורדים עד עפר, וכשהם עולים עולים עד הכוכבים, אם מזרע היהודים. כשיעצנו לו לצלבו לא היינו סבורים שהיה מן המיחדים להקב"ה, אבל עכשו שהוא מזרע היהודים מאותם שנפלו לכבשן האש ונצולו ומאותם שנפלו לגוב אריות, לא תוכל לו:
עודם מדברים עמו. אמרה אסתר יודעת אני שהוא דוכס ובניו איסטרטיגין בכל העולם, אלא עד שלא יכתוב להם אגרות וימרדו על המלך עד שלבו מטורף. ויבהילו להביא את המן מלמד שהביאוהו בבהלה:
כי אין הצר שוה בנזק המלך. אמרה לו צר זה אינו שוה בנזק המלך קטלה לושתי ואיקני בה בדידה למקטלה. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה, ויאמר ויאמר למה לי, א"ר אבהו בתחלה על ידי מתורגמן, כיון דאמרה ליה בת מלכים אני ומשאול קא אתינא, מיד ויאמר לאסתר המלכה (במלכים ברמז ר"כ):
איש צר ואויב. צר לעליונים וצר לתחתונים, אותה שעה עלתה חמתו של מלך והיה השטן מבעיר בו וירד לגנת הביתן והיו בניו של המן מקצצין את האילנות והיתה עוד חמתו בוערת בו. איש צר ואויב, אמר רבי אלעזר מלמד שהיתה מחוה כנגד אחשורוש, בא מלאך וסטר ידה כלפי המן:
והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן, מקיש שיבה לקימה מה קימה בחמה אף שיבה בחמה, אדאזיל אשכחינהו למלאכי השרת אידמו לגברא דקיימי ומעקרי לאילני, אמר להון מאי עבידתייכו אמרו ליה דפקדינן המן, אתא לביתא. והמן נופל נפל מבעי ליה, א"ר אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ווי מביתא ווי מברא, אמר (לה) דין שקנא לאשתו להרוג ולאבד הלא לבא עליה: