ידי משה על בראשית רבה/ח/א
| ידי משה על בראשית רבה • פרשה ח |
• א • ה • ח • יא • יב •
ומניין אף בהללו של עולם שנאמר ותשת עלי כפכה. נ"ל דנלמד שכפך לשון כיפה פי' כיפת השמים היה על ראשו שהיה גבוה עד כיפת השמים ולא גרסינן הפסוק כפך מעלי הרחק ואגב זה אעתיק מה שחדשתי וז"ל בתוספתא פ"ב דחגיגה גבי אידי ואידי חדא שיעורא פי' מן השמים לארץ. וממקצה השמים וכו' ופליג אמ"ד בתמיד שמזרח ומערב מרחקי טפי דאל"כ אדה"ר היכא קם. ונ"ל ליישב קושית התוספות ולא קשה כלום לפי דאיתא בירושלמי אמר ריב"פ עוביו של רקיע מהלך חמשים שנים והוא חלק יו"ד מן היום לפי שהשמש מנסר תוך עוביו של רקיע שיעור שעה ביום והעולם כולו הוא מהלך ת"ק שנים נמצא עוביו של רקיע הוא מהלך חמשים שנה. פי' בעל שי' ע"כ מה שאחז"ל העולם מהלך ת"ק שנים הוא עם עוביו של רקיע. וא"כ אדם שהיה מוטל גולם ממזרח למערב בחללו של עולם בלא עוביו א"כ היה כמדת מהלך תי"ו שנה ומן השמים לארץ הוא מהלך ת"ן שנה פחות עוביו אחת ודוק כי מן מזרח למערב יש שני עוביים משא"כ מן הארץ לשמים וא"כ שפיר היה אדם יכול לעמוד מן הארץ לשמים ושמעתי בשם הגאון המאור הגדול אב"ד דק"ק פראג תירוץ אחר לפי שהיה הארץ מותח והולך כל ז' ימים במלואו ואדה"ר כשנברא ביום ו' שחרית עדיין לא היה הארץ באורך זה כמו שהיה היום וא"כ לא קשה היכא קם שבאותו פעם היה מן שמים לארץ יותר ממן קצה השמים עד קצה השמים ופח"ח ש"י:
וקדם לכל העונשים. פי' מפני שיש באדם דעה ובינה כדאיתא במבול מאדם ועד בהמה והקשה ר"ש אלגזי והלא מתחלה נתקללה נחש וי"ל לפי שהנחש היה ערום מכל חיה והיה בו דעה ולכך נשתנה דינו להיות עונש תחלה לאדם עכ"ל: