טהרת הקודש (אהרן ראטה) הקדמה
לשם יחוד קודב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ע"י האי טמיר ונעלם בשם כל ישראל, אמר ה' יתברך ויתעלה ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה, אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך, (דברים ל) כאן באלו הפסוקים הבטיח לנו הבורא יתעלה בשני הבטחות הבטחת הרוחני והגשמי שהוא גאולת הנפש והגוף, הבטחת הגשמי כפשוטו שע"י תשובה יקבץ ה' נדחינו מארבע כנפות הארץ, כאשר כבר הבטיחה לנו תורתינו הקדושה שבאחרית הימים ישובו ישראל בתשובה, ועי"ז ישובו מגלותם לאדמתם, כדכתיב (דברים ד) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, ומובא ברמב"ם ז"ל סוף הלכות תשובה וז״ל וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והי' כי יבואו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד וכו' עכ"ל, אבל מתי יהא זה ובאיזה אופן ומי ומי שיזכה לזה אין אתנו יודע עד מה.
והבטחה שניה שהבטיח לנו ה' כאן, שע"י תשובה יקבץ ה' נדחינו מארבע כנפות הארץ אשר רומז לניצוצי הקודש שנתפזרו בכל העולם מה שמוטל על כללות ישראל להעלות ולברר, ועד השיעור המשוער בעיני יוצר ובורא כל עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן, שזה הי' תכלית גלותן של ישראל להעלות אלו הניצוצי קודש, כאשר מבואר בדברי רבינו האריז"ל על מאמר רז"ל (פסחים פ"ז) א"ר אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין העכו"ם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וכו' ולכאורה קשה וכי בשביל גרים נצטרכו ישראל להגלות ולסבול כ"כ יסורי הגלות ועול האומות שהוא נגד השכל, אלא הכונה אלו הניצוצי קודש שנקראו גרים שמוטל על כל דור להעלותם, כי אלמלי ישראל לא חטאו לא הצטרכו לזה לילך לגולה לקבץ ניצוצי הקודש רק הניצוצי קודש היו מתקבצים מאליהם והיו באים מארבע כנפות הארץ לארצינו, ובעבור שחטאו גלו ונצרך להם בעצמם להתפזר במדינות ומקומות רחוקים לקבץ אלו הנידחים בכח תורתן ותפלתן ומעשיהם הטובים, וכשיגמר העלאות ניצוצי קודש שמוטל על כללות ישראל להעלותם, אז תיכף ומיד יצמח צמח צדיק, ואם היו כללות ישראל או רובם שבו בתשובה אז היו מתקבצים בפעם אחד כל הניצוצין מכל העולם והי' תיכף ומיד הגאולה, כמבואר מהאריז"ל בשער הפסוקים עה"כ הקטן יהיה לאלף עיי"ש, ועיין בזה בספר הקדוש באר מים חיים על פרשת נצבים ותמצא דברים מתוקים מדבש, ויתר הביאור בהעלאת הניצוצין יתבארו קצת במאמר תיקון הנפש בע"ה ובמאמר תיקון יסוד.
והנה כתבה התורה אלו הפסוקים בלשון יחיד כי כמו שיש גאולה בכלל, ככה יש גאולה בפרט, שמוטל אקרקפתא דבר נש להעלות אלו הניצוצות השייכים לשרשי נפשו רוחו ונשמתו, ועד שלא יגמור בירור וקיבוץ אלו נדחים, מוכרח הוא להתגלגל ולהתגלגל הגם פעמים אין מספר עד שיזכה להעלות ולברר את כלם, ואז נתקן בתיקון השלם ועולין נפשו רוחו ונשמתו למקומות הראויים להם לפי מעשיהם הטובים, ובכל יום יש לכללות העולם וגם לנפש הפרטי ניצוץ אחר לתקן הכולל כמה ניצוצין, לכן אין שום יום דומה לחבירו ואין שום תפלה דומה לחברתה כידוע מדברי רבינו האריז"ל בפע"ח ובשער הגלגולים, ואם אדם ח"ו פוגם בחטאיו אז לא די שאינו מתקן הניצוצי קודש רק מקלקל ודוחה הניצוצי קודש שהמה חלקי נפשו ורוחו ממש למקום חיצונים, והנשמה יש לה ג"כ ירידה בסיבת אלו הניצוצין, וזה המכוון של ותגל מרגלותיו כמובא בתיקוני זוהר דף קל"ב והמה שבוים בין החיצונים בצער ובצרה גדולה, וזה הסוד שאמר הכתוב משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום כידוע, ולפעמים ע"י עונות האדם נידחין הניצוצין כל כך עד שיורדין לז׳ ארעין תתאין, ואם אדם אינו מתקן נפשו בתשובה אז בעצמו לאחר פטירתו יורד ונדחה עד שם ע"י עונותיו, ואז קשה לו התיקון מאד ועובר זמן וזמנים ימים ושנים הרבה עד שיזכה אחר הרבה צרות ומרירות בלי שיעור לעלות ולהתקן.
וכשיש צדיקים אמתיים וקדושים בדור, אז בכחם לסייע להנדבקים אליהם בעליות אלו הניצוצין, כמו שאמרו רז"ל הבא לטהר מסייעין לו, מסייעין לו ע"י נשמות צדיקים, דהיינו שמסייעין הן ע"י נשמות צדיקים שהמה בחיים, והן להב"ח ע"י נשמות צדיקים שכבר המה בעולם העליון ובאין ומתעברין בעוסקי תורה ומצות, וביותר בבעלי תשובה, כידוע מרבינו האריז"ל בשער הגלגולים בשם מדרש נעלם כתב יד על הבא לטהר מסייעין אותו, רבי נתן אומר נשמות של צדיקים באות ומסייעין אותו, ומובא בחרדים כי לבעלי תשובה יכול להיות על ידי גודל תשובתו, שניצוצין מנשמת משה רבינו מתעברים בו ויעלהו מעלה מעלה בקדושה, אבל זה רק לסיוע, כי עיקר צריך לעשות האדם בעצמו, וכל שכן כשחסירים מהדור צדיקים כאלו, אז כל מטולא דגברא על גרמיה.
ואם אדם חס ושלום מושקע על ידי עונות בטומאת התהום רבה, כי עונותיו רבו משערות ראשו, וירד בסיבתן למקומות שפלים מאד חס ושלום, עם כל זה הבטיחה התורה באם נשוב אל ה', אז יקבץ כל נדחינו, אלו ניצוצי קודש שנקראו נדחים, הגם אם חס ושלום כל כך גברו עונות שיהיה נדחך בקצה השמים, שזה י"ל הגם על סוף מארעין תתאין שידוע שז׳ רקיעים כפויים עליהם כקערה, וכאן טוב הקיצור, ואז משם גם כן על ידי תשובה יקבצך ה׳ אלקיך ומשם יקחך כביכול הוא בעצמו, וזה אם יהיה נדחך חס ושלום בקצה השמים, אפילו משער הנו"ן, אשר אין בכח לשום מלאך ליכנס לשם וע"י תשובה גדולה ונכונה, משם יקחך כביכול בעצמו.
והנה אין בכל עבירות שבעולם, שיגרום דחיות הניצוצי קודש למקום החיצונים והירוס העולמות, ופגם בשמות הקודש, וחורבנות בלי שיעור וחקר, כמו על ידי פגם הברית ח״ו, אשר גורם שמרבה כחות הטומאה, וכחות החיצונים בלי שיעור וערך, ודחיות הניצוצי קודש, שהוא כעין שברי כלים מחדש, כידוע מזוהר הקדוש ומהאריז״ל, כאשר מבואר בפנים החיבור אשר קצת מקצת העליתי בחבורי זה מספרי קודש, במאמר פגם היסוד, למען יראו וידעו עד היכן הדברים מגיעין, וכאן בהקדמה אעתיק רק דבר אחד מספר הקדוש הקנה אשר כל דיבוריו קודש קודשין וברוח הקודש נאמרו, וזה לשונו: ואם עובר עבירה נמצא מכניס אבר הקדוש במקום שאין ראוי וחותם המקום הוא הפרי המשחיתים מעקרו וגם חותם המלך ואבר הקדוש הוא הברית החתום בבשרו ואלו הם הנכנסין בבור שחת ונידונין שם לדור דורים ואם תשים בדעתך שסיבת המיתה בעולם בעבור חילול הברית של מעלה די לך זה שתהיה כל ימיך בתשובה גם על זה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וידעת שהצדיק נמשך מישראל ואם זה מחלל הברית הצדיק בעונותיו אם כן אינו בכלל ישראל והוא הוא שלא יחיה בתחית המתים וכמה דברים הרמיזו להם בעניני הברית הזאת עכ״ל.
ואם תתבונן אחי באלו הדיבורים האיך לא תסמר שערות ראשך ובשרך עד היכן הדברים מגיעין, ועד היכן הפגם הזה נוקב ויורד רח"ל עד שאינו נחשב בסיבת זה הפגם מכלל ישראל, ואין לו חלק לעוה"ב, ולא יקום בתחית המתים, ונידון בגיהנם לדור דורים, ולא תחשוב שח"ו זה הקדוש גיזם בדיבוריו חס מלהזכיר, כי כל קדושי ארץ מביאים דבוריו ונרתעים מדבוריו הקדושים אשר כגחלי אש וכדברים הנאמרו מסיני ברוח הקודש, ואמר הקדוש הנ"ל בדבריו אלו שדי לך בשביל זה לבד שיהיו כל ימיך בתשובה, דהיינו הגם שקיים כל התורה כלה רק פגם בברית יש די והותר שיהא לו על כל ימיו על מה לשוב ומה לתקן.
ועוד מקודם כמה וכמה שנים ראיתי והתבוננתי בדברי קדשם ומורא עלה על ראשי ודברי רבותינו הקדושים הבהילוני, בפרט בראותי כי אחרי מלחמה הגדולה הקדומה, שהתחילה לצאת לאויר העולם צרעת ממארת ספחת הפריצות פרצה גדרי העולם ונחשך כל העולם בחושך כפול ומכופל, תחת ויצא לך שם בגויים ביפיך כי כליל הוא בהדרי וכו' ותקחי מבגדיך ותעשי לך וכו' (יחזקאל ט"ז), אשר היינו מיום מתן תורתינו הקדושה מוכתרים בצניעות וגדורים בעריות וצניעות במלבושים, ומקודשים ומובדלים מכל אומה ולשון, וזה היה ליופי ולשבח ולתפארת לישראל בכל דור נגד כל האומות, מגודל קדושתם וצניעותם וצניעות מלבושיהם, ופתאום ויקרב רב החובל וצירים וחבלים הפיל בנעימים והכוני פצעוני נשאו את רדידי הקודש מעלי, ותהי המכה גדולה בחבורות פצע תמרוק ברע, ותרבה המספחת והשחית עצומים ועם קדושים, והנה אימה חשיכה גדולה נופלת על כל העולם כולו באין מוחה, כי סבבו צרות הזמן מכל צד, וכאן מצא בעל חוב לגבות חובו, עד שברבות הימים נתרגל הדבר בעיני ההמון וחשכו עיניהם מלראות ושכחי עמך ובית אביך מה והאיך היה התנהגותם צניעותם ודרכיהם.
ולא לבד הצעירי זמן שלא יזכרו ימי קדם, כי גם זקן ושיבה נתרגלו ונסתפקו בזה הנהגה עד שלדבר קטן בעיניהם יחשב ובלתי עברם בזה עצם תורתינו הקדושה, ברואם בניהם ובני בניהם הולכים לבושי סחבות בלי בושה מה' ולהבדיל מאדם, ולא אאריך יותר מפני כבוד ישראל, עד שנכנסה זה המספחת וקנתה לה מקום תחנותה גם במנהיגי עדרי צאן קדשים, ומהם מנהלים ורבנים ומפורסמים, וקצר המצע מהשתרע, כי אין אדם דקדושה דר עם נחש בכפיפה אחת כמובן, ומזה הכח רח"ל נשתרגו ונתרבו כל הפושעים ורשעים זדים מינים כופרים מיגעים בכל כחם להדיח נפשות ישראל לאלפים ורבבות, ומהם לא נדבר עוד כי במתים לא דברה קרא, וכל באיה לא ישובון ולואי שיתן ה' בלבם שישובו, אבל בעדרי צאן קדשים אשר בפנימיות לבם עוד מיוחדים ומקושרים באמונת שלומי אמוני ישראל, ועל זה לבנו דוי שנשכח מהם בהמשך הזמן גדרי צניעות אבותינו ואמהותינו, האם תורה חדשה יצאה ח"ו, אוי ואבוי לנו שהגיענו למים רבים האדירים הללו ואוי לעינים שכך רואות, חורבן העולם, חורבן כל הקדושה, חורבן צניעות זרע עם קדושים אשר בזה נכתרו והתקדשו מעולם, ובשביל זה היה יציאותם ממצרים שלא שינו מלבושיהם, ועכשיו ירדנו לסתר המדרגה, כי זה היה בעוכרינו, וזה היה הגורם שפשטה הירוס מדת יוסף הצדיק אשר זה קיומו של עולם, כמובא בפנים אשר מדת יסוד הוא המעמיד כל העולמות כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, עד שנתרבו פושעים ומורדים המשחיתים זרעם רח"ל, חוטאים ומחטיאים אחרים רח"ל, אוי ואבוי כי אין לנו כח לכתוב וגם לצעוק ולדבר, כי שמים וארץ בוכים ומבכים על זה, וכל צבא דלעילא ודלתתא בוכים ומבכים על זה.
עד שעלה קטרוג הגדול בעוה"ר עד שפעל רב החובל והרתיח והרעיד והרתיע ושבר הספינה ורוב חלקיה צלל במים עזים ואדירים, בחורבנו של עולם ומיתות משונות ואכזריות לרבו רבבן מזרע עם הקודש העמוסים מני בטן, ת"ח ובעלי מעשים טובים, יראים ושלימים, זקנים עם נערים בחורים וגם בתולות, עדרי צאן קדשים, תינוקות של בית רבן, בנים קדושים וחביבים יונקי שדים שלא חטאו אשר אדמו עצם מפגינים, נמסרו ליד ארור העמלק ימ"ש וחילותו, תמח זכרם, להשמיד להרוג ולאבד טף ונשים בכל מיני מיתות משונות ואכזריות אשר לא נראה ולא נשמע כזאת, כי כל ישראל הקדושים ערבים זה לזה, ובעת הגזירה יצאה, אז אכלה אש סביביו ותלהט מוסדי הרים, כאשר היה בעוה"ר ג"כ בכל הגזירות הקודמות בפרט בשעה שאין מוחים כדת וכראוי, כי באם יש צדיק מוחה כראוי על הברית יכול לבטל כל הגזירות, כמובא בזוה"ק פר' פנחס וז"ל בגין דכד עלמא איהו בדוחקא ואית צדיק בעלמא מקני על ברית אבהן אשתתפו ביה ובגינייהו אמר משה בדוחקא דישראל (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך עכ"ל, אוי לדור שהגיע לכך ואל מי תדמי ותמשלי חלייך בת ישראל ובמה תנחם על הריגת גדולייך נפשטה חמדתיך בהריגת מורייך וצדיקייך, הלא אם תשאלי בת ישראל על מה עשה לי ה' ככה, לכן דעי לך בת ישראל כי תתבונן בנפשך שהכל בשביל פגם הפריצות שעי"ז נמשך פגם היסוד אשר חדא מילתא היא, כי זה הפגם התחיל והתפשט מעון הפקירות והפריצות רח"ל.
כי באם ישראל הקדושים נוטרין מדת יסוד אין כל אומה ולשון יכול לשלוט בהם, כמובא בזוה"ק פר' נח, וז"ל א"ר אלעזר בכל זמנא דבני נשא יתאחדון בברית דא ולא ישבקון ליה לית עם ולישן בעלמא דיכול לאבאשא לון עכ"ל, ופגם הברית איקרי חרב נוקמת נקם הברית ח"ו הגם כי סוף כל סוף היה בזה חסד גדול לתקן נפשות ישראל אשר נצטרכו לתקן מכמה דורות מקודם, כמובא בסה"ק היכל הברכה סוף פרשת מקץ אשר בגלות צרפת וגזירת שנת ת"ח, היו כלם גלגולי דורו של יהויכין וצדקיה, וכן דורו של יחזקאל הנביא נשרפו כלם על קידוש ה', אשר נצרכו לתקן פגם ע"ז ופגם נשים נכריות, הגם שבהם היו גדולי וקדושי עולם כידוע, ועי"ז היה תיקונם כל אחד כפי שרש פגמיו מאז ככה היה מיתתו על קידוש השם. וגם עכשיו בזמנינו בעוה"ר בוודאי כי לא נהרג ח"ו שום בר ישראל בלתי השגחה גדולה ועצומה, אשר היה נצרך לזה התיקון מכמה דורות, וקיבץ הקב"ה כל אלו הנפשות בדור אחד, למען יתוקנו כל אחד כפי הצירוף הנצרך לנפשו או בהריגה או בשריפה או בקבורת חיים וכדומה ברעב בצבא, כאשר הארכתי בזה בספרי שומר אמונים עיי"ש, עכ"ז לא בזה חפץ הקב"ה אשר מצטער ג"כ על דם רשעים כמבואר בדברי רז"ל, כי הקב"ה ממתין ומצפה שיתקנו ישראל הקדושים נפשם בתשובה, ואם ח"ו העונות גורמים ואין מספיק זכות הדור להמתיק הגזירה, אז בע"כ ח"ו הגזירה יוצאה כמו בזמן החורבן ויתר הגזירות בעוה"ר.
והנה בכל אלו הזמנים המרים הגם כי היתה הגזירה מלפניו כביכול מכבר לצורך צירוף הנשמות, עכ"ז כל הגזירות היו בשביל עונות מיוחדים שבאותו הדור כידוע, וזה כמה וכמה שנים עוד לאחר מלחמה הגדולה הקדומה, בראותי גודל השממון וחורבן העולם וירידה מהקדושה, ולבי עלי דוי ולבי אמר לי מה שיכול לצמוח מזה אשר אמרתי הרבה פעמים לתלמידים וידידים כי לבי מרתת ומתפחד שלא תצא חורבן בעולם מסבת ההפקירות, כי עולם כזה אין נקרא בשם תואר וצורת עולם כלל, כי לא היתה זאת לישראל מיום היתה ישראל לגוי ומימות מתן תורתינו הקדושה, ובכל פעם כמה לבי ונפשי אותה להוציא חיבור על ענין פגם היסוד לעורר לבבות ידידיי וישראל הקדושים אשר יקשיבו לקול שפל ועני כמוני, ונסוגתי אחור כי מששתי תכונת אברי ולא תיקנתי עוד אחד מהם, וגם התבוננתי בעצם בעומק הענין וראיתי כי היא מלאכה גדולה וכבירה ועמוקה ולא אוכל להעמיס עלי עול כבד כזה בגופי החלש, וה' יעזריני עדכ"ש. וגם לא אכניס עצמי לדברים אשר אינם לפי ערכי, כי מי הוא שיאמר זיכיתי לבבי ונטהרתי, בפרט אנוש וגבר אשר מזוהמתו לא רחץ וממדותיו לא נטהר, ומה לבר נפחא למיעל לאתר זיקוקין דנורא וביעורין דאשא, לאתר שגם גדולים וקדושי ארץ קמאי יראו ונתפחדו לקרב מלעסוק באלו הענינים כידוע. אולם בהפצרות אחרים הוצאתי לאור מחברת קטן שמו ג"כ טהרת הקודש שראו אצלי בין הכתובים כמדומה בשנת תרצ"א, ואמרו לי רבים כי הגיע להם תועלת רב מהחיבור זה הקטן, ועשה טובות גדולות ופעולות בנפשם, והיה בזה תשובת הרבים, והספר הקטן נתפשט בע"ה בין עם הקודש.
ובראותי תועלת זה הספר קטן הכמות עשתה פרי ותועלת, וחשבתי אולי רצון העליון, ואולי גם נפשי מסוגלת להדפיס חיבור שלם מענין זה, ומאז חשקה נפשי לגמור החיבור על תיקון היסוד ותיקוני הנפש, וגם הפצירו בי הן מידידי והן אחרים אשר נודע להם כי רצוני לחבר חבור הזה, באמרם מהר והחישה וגמור מעשיך כי תזכה רבים בזה, ואני נתרשלתי כי ידעתי מהות נפשי כי אין אני זוכה לזה כלום ובוש אני מבוראי ויוצרי אשר עשה אתי מיום היותי, כי לא לפי תגמולי ולא לפי מעשיי, רק כך עלה ברצונו יתברך רצון פשוט בלי טעם, ונפשי יודעת מעט פחיתותה ולא מהרתי מלאכתי זאת, בפרט אח"כ כי כתבתי והדפסתי חבורי שלחן הטהור, ועבר על ראש שונאי צרות רבות גלים ורדיפות נסיונות אחר נסיונות עברו עלי, ב"ה וב"ש על הכל. בפרט גודל חולשת כחי ויסורים אשר אני סובל זה כשלושים שנה, וב"ה וב"ש על הכל, הרחמן ירחם ויאמר לצרות ישראל ולצרותינו די וירפאיני ברפואה שלימה למען שמו, וכל אלו היו הגורמים ובמניעתי שאיחרתי בכתיבת החיבור טהרת הקודש.
ואחר כך בראותי גודל חורבן העולם בעוה"ר ובאו שמועות הנוראות מאבדן בית עמינו זרע קודש העמוסים מני בטן, ומגודל הפחד שלא יפלו ויתיאשו ח"ו זרע עם הקודש מאמונה בעבור צרות רבות של הדור, מהרתי וכתבתי במהירה בנחיצה והוצאתי בשנת שב"ת ספרי שומר אמונים על האמונה וההשגחה בחיזוק גדול לחזק ולאמץ לבבות עם הקודש, לחזקם באמונה ובבטחון ובדרושים רבים להחיות נפשות ישראל הקדושים, ואח"כ שבאו ונתוספו ביתר שאת השמועות הנוראות הזוועות והמרירות מגודל חורבן העולם והשמדות והגזירות על זרע עם הקודש צרות נוראות ותרד פלאים אין מנחם לה, ועוד בשיתוף כי באו אלי עוד שמועות יותר נוראות מזה (כאמרם ז"ל קשה המחטיאו יותר מההרגו) כי נתפשטו ונתרבו רשעי ארץ רשעים ופוקרים אשר כל אישי גיהנם יכלו ואשם לא תכלה, כי חוטאים ומחטיאים בהשחתת הברית ומחטיאים תינוקות של בית רבן ומלמדים אותם לחטוא ולהחטיא אחרים, ופשתה המספחת הזאת בהחדרים והישיבות, כאשר באו לי שמועות וידיעות והבחנות אמיתיות מזה, ונפשי מרה לי מאד ובמסתרים תבכה נפשי, כי לא די לישראל עם הקודש אלו גודל הצרות שעובר עליהם מדי יום ביום, ואף גם זאת ירבה זה הרשעות וטומאה הרצוצה הזה בישראל הקדושים.
התבוננה וראה המובא בתנא דבי אליהו פרק י"ח וז"ל פעם אחת הייתי מהלך בתוך הגולה שבבבל ונכנסתי לעיר גדולה של ישראל ומצאתי שם מלמד תינוקות אחד וישבו לפניו מאתים נערים שרובן בני שמנה עשרה שנה ובני עשרים שנה, ולשנה האחרת חזרתי לשם ומצאתי את התלמידים ואין רבן ביניהם אלא בן אחד בלבד שהוא הי' בן בן בנו שבשביל מעשיהם המקולקלים של אותן נערים מת רבן, ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו ומתו כל הנערים שרובם בני שמנה עשרה ובני עשרים ולא נשתיירו רק הקטנים, והייתי בוכה ומתאנח עליהם עד שבא אלי מלאך מן השמים ואמר לי מפני מה אתה בוכה ומתאנח אמרתי לו וכי לא אבכה ואתאנח על אלו שבאו לידי מקרא ומשנה ועכשיו הלכו להם והיו כלא היו ואמר לי לא יפה עשית שאתה בוכה ומתאבל ומתאנח עליהם אמרתי לו מפני מה ואמר לי שהן היו עושין דברים מכוערין ודברים שאינן ראויים ומקולקלין בעצמן והיו מוציאין שכבת זרע חנם והן לא היו יודעין בעצמן שהמיתה משגתן עכ"ל, בא וראה אחי והתבונן במעשה הזאת הנוראה שסיפר אליהו אשר בדידיה הוה עובדא.
ואני בשמעי זאת מי יכול לשער גודל מרירות נפשי, ואמרתי בלבי אין עוד זמן לחשות ואמרתי לנפשי קומי נא והתעוררי נא, הגם כי חלש כחך הרוחני וגם הגשמי, כי לא ידוע גודל חולשת כחי רק לבורא עולם ב"ה, ולהבדיל קצת לאלו הרגילים אצלי, עכ"ז נתחזקתי בלבבי כי אתחזק ברוב רחמי ה' וחסדיו לכתוב ולהוציא החיבור בעזרתו ית"ש.
והתחלתי בשנת תש"ד כ"ג אייר, ואחזתי במלאכת כתיבתי לכתוב החיבור, ותיכף אחר זה איזה שבועות נפלתי למשכב עד שכמעט בא נפשי עד נואש, וה' ברוב רחמיו וחסדיו פדה משאול נפשי, ושכבתי כמעט כל הקיץ, אח"כ סמוך לסוף החורף נתחזקתי שוב בהכתיבה קצת, אח"כ נפלתי עוד להרבה נסיונות וחולשות בלי שיעור, ונוסף טרדות הרבים עלי כמעט יום ולילה, ומסיבת אלו הדברים לא מצאה נפשי מנוח בצירוף יסורי וחולשת כחי, ובזה הקיץ סמוך לסוף שנת תש"ו נתחזקתי בעזרתו ית"ש בכל מאמצי כחי לכתוב כמה מאמרים, כן יזכיני ה' לגמור כל החיבור בחיים ובבריאות בשעה טובה.
ודעו לכם אחיי אהוביי ורעיי שאר ישראל הקדושים אשר יגיע לידם החיבור הזה, שזה החיבור אשר אני נותן לפניכם לא נכתב בדברי דמיונות וסברות אנושי שווא ותהו ח"ו, כי רבים וגם שלימים באלו הזמנים ומכמה זמנים ושנים מקודם, אשר בקשו ממני לסדר להם תיקון נפשם בכללות ובפרטות על פגם היסוד, ובאמת קשה הדבר כי מי הוא זה אשר יוכל להתפאר לסדר תיקון נפשות ישראל בדור הזה, אשר צריך לזה ידיעה ברורה בשורש הנפש בשיעור פגמיה בגלגול זה ובגלגולים הקודמים, וכשיעור מה שיוכלו בכח הנפש והגוף לסבול מעול התשובה בפרט בדור חלש כזה, והיה קשה לי הרבה פעמים לדחות להמפצירים בי.
לכן בחרתי לתועלת ישראל הקדושים לחבר חבור הכולל, אשר כל אחד ימצא בו תיקון נפשו ובמאמרים שיוכללו תיקון נפשות כללות ופרטות, וכל אחד ימדוד בנפשו כפי אשר לבו מושך וכפי אשר מוחו וגופו סובל, וכפי אשר ידוע לו שיעור פגמיו כפי אשר נפשו בתכונתו יותר מסוגלת אם בתיקוני הנפש של תפלה או תיקוני הנפש של צדקה, או תיקוני נפש בסיגופים או בתשובה תתאה ותשובה עלאה או יזכהו ה' לעסוק בכל פרטי תיקוני הנפש המובאים בזה החיבור כי אחר חשבון האמיתי של כל אחד מכיר קצת מהות נפשו ופגמיו ואשר נפשו חסירה לה' מגלגול זה, וע"י תשובה ובקשה מה' יאירו עיניו, ויראו לו משמים איזה פרט מתיקון הנפש שייך יותר לנפשו, ודע כי קודם שסדרתי סדר תיקון הנפש בחיבור זה, היו לפני כמעט כל ספרי הזוהר והתיקונים להוציא ולברר מהם תיקוני היסוד ותיקוני הנפש, וגם דברי רבינו האריז"ל, במקומות הנצרך לסדר תיקוני הנפש, וספרי קדמאי ובתראי כמו רבינו הרמב"ם ז"ל, וחובת הלבבות, וספר חסידים, והרוקח, ורבינו יונה, ודברי הרמ"ק ז"ל, ושל"ה הקדוש, והראשית חכמה, וחרדים, וחיבורי וספרי בעל העשרה מאמרות הי' לי לאור עינים ויתר ספרי קודש, ולהוציא ולראות ולהתבונן בדרכים אשר דרכו בעניני תיקוני הנפש, במקומות שדברו הקדושים ההם מתשובה ותיקון הנפש, ומדברי רבינו הקדוש הבעש"ט זי"ע ויסודותיו אשר מובא בדברי תלמידיו הגדולים והמפורסמים דייקא לבעלי רוה"ק וצדיקים אמיתיים, כי רק מעיקרי קדושים והראשונים בחרה נפשי להוציא מפעלות חכמה לסדר תיקוני הנפש בעזרתו ית"ש, בצירוף אשר קבלתי קצת מצדיקים וחסידים אשר נתאבקתי מבחרותי בעפר רגליהם דברים אשר הכרתי וידעתי כפי דעתי הקלושה והשפלה, כי המה אמיתיים וברורים בלי ספק והשאר והספיקות דחיתי והשלכתי.
ועיקר שבעיקרים על החסד הגדול מחסדי ה' שהופיע הבורא ב"ה על עני מדוכא כלי ריק מכל, בזוי ומבוזה רחוק משכל ודעת הקודש להעמיק להתבונן בעיקרי דברים, הגם בתוך כל נסיונותי וצער יסורי גופי וטרדותי, בעת ובזמן קצר שחטפתי וגזלתי לפעמים איזה זמן לכתיבה הופיע ה' עלי חמלתו ורבים רחמיו, להעמיק בעומק ענינים לברר ענינים בעומקם ובדעת דקדושה הנראה לי לאמיתית בע"ה, כאשר כל בר דעת יראה וירגיש, ולא בדרושים ומאמרים תלך נפשי בזה החיבור כמו בחיבורים הקודמים, וכאשר ברצוני בע"ה לכתוב על זה חיבור מיוחד בע"ה, רק עיקר כונתי ורצוני בזה החיבור לסדר סדר תיקוני הנפש בכל הדרכים וענינים בעזרתו ית"ש.
ודע לך חביבי הגם כי תחשוב ותתבונן מי הוא זה בדור השפל וסוף עיקבא דמשיחא שרוצה להתעטף בטלית שאינו יאות לו, להוציא ולחבר ספר על סדר תיקוני הנפש, ואמת כדברך, אבל דע לך אחי חביבי כאשר מובא כבר בספרים אשר דבר הנראה לעינים, אשר לפי הידוע כי החכמים הקודמים הן מישראל והן להבדיל מאומות, קטנם עבה ממתני חכמי זמנינו, עכ"ז רואים בחוש הרבה חכמות גדולות ונפלאות יוצאות לעולם ע"י קצירי שכל ומעוטי דעת וחלושי מוחות ועצבים, כי לכל זמן, ועת לכל חפץ לצאת לעולם, וקודם שהגיע זמנו להופיע לחכמה על העולם, הגם כי יתקבצו כל החכמים אין בכחם לחדש זאת החכמה טרם זמנה המיוחד לה, ככה בענייני יציאות חכמה דקדושה או יציאת חיבור, כמובא בסה"ק גלי רזיא, אשר כי כל אחד בא לעולם בשביל איזה ענין, מי שצריך לחבר חבור בע"כ מן השמים מסייעין לו לכך, וגם רבותינו הקודמים הניחו לו מקום לגדור, ולפעמים גם חיבור גדול וקדוש נגזר משמים דוקא על קצות הדורות, כאשר רואים בכל דור בחוש, גם ע"י עני ואביון מדעת וקטן בשכל, וזה יהא תירוץ לקושיתך, ולא מרמות רוחא ח"ו דנקיט יתי.
והגם כי כמה צדיקים ורבותי אשר נתאבקתי בעפר רגליהם צוו ופקדו עלי להעמיד תלמידים ולקרב לבבות לאבינו שבשמים, לא בשביל זה מיהרתי ואחזתי להתלבש באצטלא דידעתי דלא יאות לי, כמו שידוע בשמים אשר זה הי' מעיקרי כונתי בבואי פעם ראשונה לא"י לברוח מזה מלהתעטף באצטלא, כאשר יאות לגבר ופעוט כמוני להיות באמת להיות נידוש מכל ונחבא אל הכלים, וגם עכשיו לא תאוה נפשי ח"ו לשום כבוד המדומה וממון ופרסום חס מלהזכיר משטותים והבלים כאלו, ואתה אבי שבשמים ידעת כי כתבתי כל זאת ההתנצלות מה שלא כתבתי כל זה בחיבורים הקודמים שלא הי' נפק"מ לכתוב זאת, אבל בשביל שאני עוסק עכשיו לחבר חיבור על תיקון נפשות ישראל, וידעתי כי יש ויש הרבה קנאים קנאה של שטות והבל אשר באמת אין מה לקנאות כלל, ואשר חרבם לשונם, והמה גם משופרא דשופרא דמחוזא, ובאמת לא יראה יראת חטא בלבם ולא יראת ה' על פניהם, וידעתי כי הגם כי אתרץ עצמי לפני שקרנים או קנאים ובפרט להוללים בכל מיני תירוצים שבעולם לא יספיקו להם רק יהפכו כל אור לחשך, כמו שהתנצלו בזה גם גדולי וקדושי ארץ קמאי בספריהם, כי ה' ברחמיו המנהיג עולמו כפי רצונו הוא משפיל כרצונו והוא מרומם כרצונו ולא בזה ולא שיקץ ענות עני ומי יאמר לו מה תעשה.
לכן חלקי אמרה נפשי לידידי ומקשיבים לקולי, אשר אני חושב כי מן השמים נתעוררתי להוציא זה החיבור בעזרתו יתברך, ובפרט כי ראיתי בעוה"ר גודל חורבנו של עולם ובעוה"ר אין דורש ואין מבקש ואין מחפש, וציון דורש אין לה. וישראל עם הקודש אזלי ונתדלדלי ומתמוטטים בעוה"ר ברוחני ובגשמי, ויראי חטא נמאסו ונשקצו בתכלית, ורשעי ארץ ופורקי עול מצות מתגברים הולכים ומתקבצים ומאמצים כחם בכל יום יותר ויותר להדיח נפשות עם הקודש, ה' יפר עצתם ויתן בלבם לשוב אל ה' באמת, אז אמרתי לא עת לחשות, ואמרתי לנפשי שחי ונעבורה ונתחזקתי בדברי רבותי והבטחתם אותי השפל בין אנשים ואולי יעלה בידי למלאות רצון קוני, כמו שכתבתי בהקדמת חיבורי שומר אמונים, כי באם נפל בן המלך לבור עמוק ובמים עזים באה נפשו אין עת להתבונן ולחשוב אם הוא כדאי וראוי להציל בן המלך, רק כל הקודם קודם מוכרח ומחויב לעשות מה שבכחו ויותר מכחו להפליט ולהציל בעזרתו ית"ש.
ככה בעידן אשר זרע עם הקודש הוא בצער ובצרה גדולה מכל צד צרות נפשי ורוחני, ובפרט מצרות וחורבן הדת והאמונה והצניעות והקדושה בעוה"ר, אשר סכנה גדולה ועצומה ואיומה מרחפת על העולם כולו בשביל זה, כי מי יודע מה יעבור עוד על כנס"י בבירור האחרון אשר נאמר עליה (יחזקאל כ) וברותי מכם המורדים והפושעים בי, וכתיב והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, וכתיב ביואל הנביא ג' ונתתי מופתים בשמים וארץ דם ואש ותמרות עשן: השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והי' כל אשר יקרא בשם ה' ימלט כי בהר ציון ובירושלים תהי' פליטה כאשר אמר ה' ובשרידים אשר ה' קרא, הלא תראו דברי הנביאים כי ישארו בירושלים רק המקודשים ומזומנים לה והראויים אליה, ולא כדעת כמה פתאים שאומרים שלום עליך נפשי שישו מעי, ולא אאריך במקום שטוב לקצר.
כי מובא בזוה"ק פר' שמות וז"ל ובההוא זמנא יתער קודב"ה גבורתיה לכל עמין