ט"ז על יורה דעה רלט

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה רלט |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

וי"א דשבועת הבאי כו'. דכתיב בשבועה לא ינקה:

מבטל השבועה בלבו. עמ"ש סי' רל"ב סעיף י"ד מה שיש לתמוה על זה:

סעיף ג

שבועה חלה. שהשבועה חלה על גוף האדם והגוף יש בו ממש אבל הנדר חל על החפץ וזה הטעם נמי בחילוק לענין דבר מצוה בסעיף ד' דאין על החפץ חיוב לקיים המצות:

סעיף ד

ישיבת סוכה עלי. אין להקשות הא הוה ישיבת סוכה דבר שאין בו ממש תירצו התוס' דלא מקרי אין בו ממש אלא כשאינו מזכיר החפץ שאינו מדבר ממש אבל כשמזכיר החפץ הנאסר דבר שיש בו ממש הוא ולפי זה לעיל בסי' רל"ד סעיף א' באומרת יקדשו ידי לעושיהן לאו דוקא באומרת אלא נעשה כאומרת קאמרי' כיון שהזכירה הידים כ"כ הר"ן:

עלי בשבועה. כתב רש"ל מכאן משמע דמהני לשון שבועה כשאומרו בלשון נדר והוה מהני אי הוה חל על דבר מצוה עכ"ל ורצונו לומר אע"ג דבסוף סימן ר"ו איכא פלוגתא בזה והטור בשם הרא"ש כתב שם דלא מהני נדר בלשון שבועה שאומר אני נודר שלא אוכל מכל מקום כאן בשבועה בלשון נדר מהני וכ"פ בסמוך סעיף י"א:

סעיף ו

על דבר מצוה דרבנן. עיין מ"ש בסי' רכ"ח סל"ג:

שלא להדליק כו'. כתב רש"ל ואין שאר רבותינו מסכימים לזה אלא כופין שישאל על נדרו וכן עיקר עיין לקמן בסימן רמ"ו עכ"ל:

סעיף ז

שלא לגלות כו'. עיין מה שכתבתי על זה בסימן רכ"ח סעיף ל"ג:

סעיף ט

אף ע"פ שפטור ממלקות. דכיון דבשבועה אוסר עצמו על החפץ כדלעיל נמצא דאין איסור על החפץ על כן אין איסור במתפיס בו דבר אחר מה שאין כן בנדר שהחפץ נאסר עליו ע"כ שייך בו התפסה:

סעיף יב

שתי נזירות. פירוש בזה אחר זה:

סעיף יג

אין שבועה. דין זה כפול לעיל סימן רל"ח סעיף כ"א:

סעיף יד

שאסור בבשר שנים וארבעים יום. הוא דעת הטור והבית יוסף הקשה עליו דמאי שנא מאומר שלא אוכל תשעה אלו כו' בסימן רל"ח סעיף י"ב דאם אכל עוד אחד עבר על השבועה על כן סיים גם כאן ואינו נ"ל כו'. ולע"ד נראה דדברי הטור אתיין שפיר דהא באמת יש שני פירושים לשבועה השנים דהיינו שאפשר שעל אותן עשרים יום שנשבע כבר חזר ונשבע עליהם בכולל עכשיו עם שני ימים הנוספים ואפשר שעל אחרים לגמרי קאמר ועל כן אמרינן דעל שניהם נתכוין בכל גווני דיש לומר כל כך יום יהיה אסור בהם וכן לעיל בכל גוונא שיהיה עשר לא אוכל דהא קיימא לן בסימן ר"ח סתם נדרים להחמיר על כן חייב לעיל באוכל עשר וכאן בארבעים ושנים יום אמנם נראה פשוט דאם אומר בפירוש כוונתו היאך היתה אין כאן מחלוקת דהכל מודים דאזלינן בתר פירושו ולענין הלכה יש להחמיר כדעת הטור ואסור מ"ב יום:

סעיף יז

אם תלאן זו בזו כו'. נמצא דעל כל אחד הוי שם איסור ושם תנאי וע"כ אם לא נזכר בשבועתו מותר בשניה ואפילו לדעת ר"י בטור דבתנאי תליא מילתא שאז צריך שיהיה נזכר לשבועתו הרי גם כאן יש שם תנאי על מה שאכל לכתחלה אסור לאכול שתיהן אע"ג דיש שם איסור על הנשארת אם יאכל אחד מהן ובאיסור זהירי אינשי מכל מקום הרי גם שם תנאי עליו: