ט"ז על יורה דעה קלה

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה קלה |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

כלים שאין כו'. בסימן זה לא נכללו כלי הגת שהם חמירי טפי אע"פ שאין מכניסין יין שם לקיום דטרידי ביין ודינם מבואר בסי' קל"ח כ"כ ב"י והוא מוזכר בכל הפוסקים דכלי גת חמירי משאר כלים:

היו מזופתין. שהזפת מבליע היין לא שהאיסור משום היין שהם נותנים בשעת הזפיתה שאותו היין הוה כמשליך לאיבוד אלא שאח"כ נותנים בהם יין ואינו ניכר כ"כ ב"י בשם התוספות וכתב הטור בשם ר"י דוקא בימיהם שהיו רגילין ליתן יין בזפת שאז אינו ניכר אם נתן בהם יין אחר הזפת אבל האידנא שאין רגילין ליתן בהם יין בשעת זפיתה כל זמן שהם חדשים מראיתן צהוב עד שיתנו בהם יין לפיכך יכול לקנותן מהם כל זמן שהם צהובין עכ"ל. ועיקר האיסור בימיהם הוא כשנתן יין בשעת זפיתה משום שאחר כך לא יהא ניכר באם נתן בו יין וכלי שהוא מזופף מבליע בכלי טפי:

ממלאן ומערן כו'. נ"ל דנקט הכשר זה לפי שהוא מועיל בכולן אפי' בכלי עץ אבל באמת בכלי אבן מועיל ניגוב הנזכר בסימן קל"ח סעיף א' לענין גת וכ"ש בשאר כלים אם שייך בהו ניגוב והטור והש"ע שלא זכרו כאן אלא עירוי גרירי בתר הגמרא פ' א"מ (דף ל"ג) בר אדא טייעא אנס נודות מישראל ורמא בהו חמרא והורו בי מדרשא דמערן ג' ימים והיינו בשל עור או חרס המבליע אפילו טפי מכלי עץ אבל בכלים שאין מכניסין לקיום לא מיירי בגמרא והפוסקים כללו אותם עם כלי עץ לענין דלא סגי בשכשוך ונקטו בהם הכשר א' המועיל לכולן ולא נחתו כאן לחילוק בין ניגוב לעירוי דבזה סמכו על סי' קל"ח גם בפרישה סי' קל"ח מחלק בין אבן לעץ בזה אלא שדחק לומר דכאן בהכשר העירוי לא קאי אשל אבן והוא ללא צורך ועוד בקש שם בעל הפרישה חילוקים להחמיר בשאר כלים יותר מכלי גת והם דברים תמוהים דפשוט הוא בכל הפוסקים דכלים שבגת חמירי שטרודים ביין כמו שכתבו התוספות בפרק אין מעמידין:

וה"ה לכלים שלנו. פי' שיש חילוק בין זפותים לאינם זפותים:

בעוד היין טופח. פירוש על מנת להטפיח כ"כ רש"ל ובלאו הכי אין בו כח לאסור וכמ"ש סימן קכ"ג סעיף י"ז לענין החרצנים:

אם הם של עץ ואבן כו'. לא אתי לאפוקי אלא של עור שהן רכים והזפת מבליע בהם את היין כ"כ הטור בשם ר"ת:

סעיף ד

ובדיעבד דינם ככלי עץ. זהו לפי מה שכתב הטור ואין נוהגין כן על דין כלי חרס שהוא מזופף ופירש ב"י דאין נוהגין לאסור בדיעבד דאי לכתחלה הא כבר מסיק הטור בכלי עץ מזופף דבעי עירוי לכתחלה ורש"ל פירש דמותר אפילו לכתחלה בכלי חרס שלנו הואיל ושבעים כבר עכ"ל והיינו ע"פ החילוק שכתב הטור בשם הרא"ש בכלי חרס בין שבעים ללא שבעים ואם כן יהיו הכלי חרס השבעים עדיפי מכלי עץ ולע"ד א"א לפרש כן דברי הטור דהא בשכתב הטור דין כלי חרס שהוא בזפת קאי על מקום האוסר דהיינו אינו שבע ועל זה כתב דנראה לדמותו לכלי עור דבעי עירוי ועל זה כתב דאין נוהגין כן משמע בההוא גווני דמיירי לפני זה והיאך נאמר דאין נוהגין קאי על כלי חרס שלנו דוקא בשבע לבלוע ע"כ נראה עיקר כפי' ב"י דאדיעבד קאמר דוקא דאין נוהגין לאוסרו:

סעיף ו

כלי חרס כו'. משמע סתם כלי חרס שלנו ולא כמו שמביא הטור דעת הרא"ש דכתב שהוא מין אדמה כו' ולפי זה צריך ליזהר בהנהו כדים של חרס שפיהם קצר מלמעלה ומיוחדים ליין על הרוב שאין לשתות בהם יין של היתר אם הם של עובד כוכבים דתחלה נשתמש בו עובד כוכבים ביין ולא מועיל הדחה אבל באותן שממלאין בהן גם מים הוי ספק דרבנן שמא נשתמש בו תחלה במים ומותרים בהדחה. כן נ"ל:

סעיף ז

ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה. תוב בפרישה דדוקא בנשתמש בהן אבל אם נגע בשעת טפיחה לא נאסר דגזרו משום שמא ישתמש העובד כוכבים ויכניס בו לקיום ובסימן קל"ח סעיף א' מבואר גבי גת דאין חילוק בין זפתה עובד כוכבים או ישראל ונגע בו עובד כוכבים וכתב שם בפרישה לחלק דהכא גבי שאר כלים דפסק דבעינן עירוי לא גזרו על הנגיעה אבל שם בסי' קל"ח דמיירי להצריך ניגוב גזרו גם על הנגיעה עכ"ל ודבריו תמוהים מכל צידי צדדים חדא דמנין לנו לחלק בזה הא אין לנו רמז בתלמוד מזה דהא שם כתב הש"ע ושל עץ אם זפתה העובד כוכבים כו' או שזפתה ישראל ונגע העובד כוכבים כו' בעי עירוי בלא קליפה כו' הרי דבדין עירוי כתב בש"ע ג"כ דגזרו על הנגיעה וכן איתא סוף סימן קל"ח בטור בשם סה"ת דבשלנו ונגע בהו עובד כוכבים נסתפק אי צריך הגעלה כו' שמע מיניה דלא כדבריו דכתב דוקא בניגוב גזרו. ותו דהא כתב בת"ה מביאו ב"י בסי' קל"ח גבי גת וז"ל והא דקתני שזיפתה עובד כוכבים ה"ה אם זיפתה ישראל ונגע בו העובד כוכבים כשיש בו כדי להטפיח כו' והטעם לזה דגת כיון שאם היה תחילת תשמישה ביד עובד כוכבים היה צריך ניגוב אף הוא גזרו עליו לפי שעה וכמו שאמרנו נמי במכניסו לקיום שאפילו לפי שעה גזרו בו רבנן עכ"ל הרי לפניך דלמד דין גת מדין כלי שמכניסו לקיום לענין זה דנגיעת עובד כוכבים אוסרת גם מ"ש דכאן לא מיירי מניגוב אלא מעירוי הוא תמוה דודאי גם כאן סגי בניגוב בכלי אבן וכמו שכתבתי בסעיף א' והוא פשוט. ותו דהא אפי' באין מכניסין לקיום והן מזופתין אמרינן ר"ס זה דאוסר בנגיעת עובד כוכבים ק"ו במכניסן לקיום אפי' אין מזופתין שהרי כתב ב"י דדין מכניסין לקיום אנו למדין מדין מזופף באין מכניסין לקיום. ועל פי זה אסרתי במי שמכר יינו ונשאר החבית ריקם רק שמרים נשארו בו ומוכרם לעובד כוכבים שלא יקח העובד כוכבים השמרים משם כיון שהחבית יש בו טופח על מנת להטפיח וגם בין השמרים עצמם נשאר קצת יין צלול נמצא שאוסר העובד כוכבים את החבית דהא מכניסין בו יין לקיום ויצטרך החבית להגעלה או עירוי על כן צריך שיוציא ישראל את השמרים ועובד כוכבים לא יגע בו ע"כ נראה דגם כאן אע"פ דנקטו לישנא דנשתמש העובד כוכבים בה ה"ה נגע דחד דינא אית להו בכל גווני דהא גבי גת לקמן סימן קל"ח אסרינן מגע עובד כוכבים אע"פ דבגמרא לא אמרו אלא זפתה עובד כוכבים אלא דחדא מילת' היא ומסברא פשוטה אמרינן כן כמו שכתב שם ב"י וה"נ כן הוא ואין לנו לבדות חילוקים ודינים מלבנו בפרט להקל כנלע"ד והרב בעל הפרישה לא דק כאן כל הצורך גם מו"ח ז"ל חולק עליו בזה:

סעיף ח

אלא בכלי חרס. א"ל הא בכלי חרס אפי' אין מכניסו לקיום אסור כמ"ש בסעיף ד' תירץ בתה"א דקא משמע לן דאפילו בחרס דאיכא תרתי לריעותא מועיל עירוי ובפרישה הרבה בתירוצים אחרים ע"ז ללא צורך:

אבל של זכוכית. לפי שהוא חלק מאד ולא בלע כלל:

סעיף ט

נודות כו'. בטור כתוב י"א שחשובין מכניסין לקיום כו' נראה ביאור דבריו שדרך העולם להחזיק פעמים איזה ימים יין בנוד וע"כ י"א שהוי כמכניסו לקיום וחולק הטור עליהם וס"ל דלא הוי מכניסו לקיום אלא במידי דעשוי לכך מתחלה משא"כ במידי דאינו עשוי לכך רק שדרך מקרה מכניסין בו לקיום לא גזרו בו לפי שעה אם משתמש בו העובד כוכבים ביין ועל זה מביא הטור מתשובת הרא"ש בנודות שמחזיקין אותם להוליך יין מגת לחבית והתירן הרא"ש בהדחה ולא חשש שמא אירע מילתא והחזיק בו יין איזה ימים ומביא ראיה ממעשים בכל יום בכלי חרס דסגי בהדחה פירוש דמעשה בכל יום שהעובד כוכבים שותה יין בבית ישראל בכלי חרס של ישראל ומדיחין אותו אחר כך ולא אמרינן כיון שדרך לפעמים להחזיק בהם יין איזה ימים דהוה מכניסו לקיום ולא סגי בהדחה אלא כדפרישית שלא גזרו בזה. ובזה מתורץ מה שהקשה ב"י על הטור אבל תמה אני על מה שהתיר הרא"ש הנודות שמוליכין בהם מגת לחבית בהדחה שהרי כלי גת הם כמו מחץ ומשפך בסי' קל"ח וצריך ניגוב כמ"ש שם ע"כ נראה דלא נתכוין הרא"ש באלו נודות רק שא"צ עירוי כמכניסין לקיום ועל זה מביא ראיה מכלי חרס כל השנה דאין צריך רק הדחה ה"ה בזה אבל ניגוב מכל מקום צריך עם הדחה:

כלי שמכניסין בו יין לעמוד בו ג' ימים כו'. פי' שמתחלה ייחדו לכך כדפרישית בסמוך לפני זה אבל לא דרך מקרה שהיה שם יין ג' ימים:

סעיף יא

צריך להדיחו ג' פעמים. כן פירש ר"ת מה שאמרו בגמרא כסי בפעם ראשון ושני אסור דקאי על ההדחה שלא הדיחו רק ב' פעמים ואם כן בדיעבד אסור אי לא הדיחו ג' פעמים כיון דנקט בגמ' לשון אסור ואף החולקים על ר"ת בפירוש הפשט מודים לו לדינא כמו שהביא ב"י אלא דאפשר דוקא לכתחלה אסורים אבל דיעבד אפשר דמותר אפי' בלא הדחה כלל ביבש כמו שנזכיר בסי' קל"ז בסעיף א' וגם לפי' ר"ת אפשר דלשון אסור בגמרא היינו דוקא לכתחלה וע"ל סי' קל"ז ומלשון רמ"א כאן משמע אם לא הדיח כלל דאסור אפי' דיעבד ולא מצינו כאן איסור בדיעבד לפי דעת רמ"א אלא אס החזיק יין כשר בכלי של איסור מעת לעת כמ"ש סי' קל"ז כיון שאין מכניסו לקיום וגם אין ס' ביין כשר נגד הטיחה של יין האיסור שעל פני הכלי שלא הודח עדיין ובדרך זה כתב גם רמ"א בסמוך ויש מקילין בדיעבד דמשמע דבלא הדחה כלל אסור בדיעבד היינו בדרך שזכרתי ומכל מקום נראה לי דאין לאסור בדיעבד וכמו שכתבתי בסי' קל"ז סעיף א':

סעיף יב

לא עלו לו אותן המים. זה דברי הרא"ש והטור סיים על זה וצריך שלשה פעמים חוץ מאלו משמע דלא מהני אפי' אם ירצה לצרף מים אחרים עם זה השיעור שהיו מים אלו לא מהני והב"י הביא תשובת רשב"א שכתב ולא עוד אלא אפי' מילא יום אחד שש שעות ויום שני מילאום שש שעות מים חדשים וכן בפיזור עד תשלום שיעור שלשה ימים מותר עכ"ל. וכתב ב"י ליישב דברי הרא"ש עם הרשב"א דהרא"ש לא בא למעט אלא שלא נחשוב אותו ליום שלם אע"פ שלא נחסר ממנו רק שעה אחת וכן נראה לי עיקר דהא מייתי ראייה ממקוה חסר קורטוב ואם היתה כוונת הרא"ש שלא לצרף כלל אותו השיעור אין לו ראייה ממקוה וזו היא הראייה עצמה שהביא גם הרשב"א על הדין דפחות משעה אחת לא מהני ולשון הטור הוא חולק עם הרשב"א וכתב הב"י דנקטינן להלכה כרשב"א ובש"ע לא זכר מזה דרשב"א משמע שפוסק להחמיר כהטור ונראה לע"ד דבדיעבד אם עשה ההכשר כהרשב"א ונשתמש בו אחר כך בהיתר לא אסרינן ליה דבאמת איני יודע טעם לחומרא זו של הטור דאם נאמר שההפסקה שהפסיק בעירוי של יום אחד גורמת שחזר הלחלוחית שהתחיל לצאת ונתבלע לתוכו ע"כ צריך שיהא מלוחלח כ"ד שעות אף אנו נאמר מטעם זה דבעינן רצופים כל הג' ימים דהא בגמרא לא מצינו בפירוש היתר במפוזרין ומנא לן להקל אלא פשוט שאין זה סברא כלל דכל שנפלט אפי' מעט מהני לצירוף למה שיפלוט אח"כ הכי נמי ביום ראשון דאין שום חילוק בפיזור של יום אחד מחבירו ובין פיזור של השעות עצמן של יום אחד וכיון שאנו מתירין מסברא פיזור הימים למה לא נתיר גם פיזור השעות ואפשר שטעם הטור בזה משום מראית עין שהרואה יסבור שזה עולה ליום שלם על כן נראה דבדיעבד פשיטא דמהני לצירוף אבל ביום אחד גופיה שמערה ונותן מים אחרים תיכף פשיטא דזה יותר טוב ואפי' לכתחלה רק שיכוין שיהא קצת יותר מן מעת לעת כדי למלאות אותו הזמן הקצר שבין עירוי מים אלו לנתינת מים אחרים ואולי אפי' זה אין צריך כי כבר הביא הב"י בשם הרא"ש בתשובה ואפי' אם לא יוכל לצמצם ברגע אחת לא נתנה תורה למלאכי השרת כו' אלא דאפשר דהתם אנוס הוא במה שא"א לצמצם משא"כ כאן דלכתחלה עושה קצת שהייה בין מים למים ע"כ צריך שישהה אח"כ קצת יותר מן מע"ל ואז אין חשש כלל נראה לי:

סעיף יג

אבל קליפת הזפת לא מהני. שהזפת מבליע היין בכלי ומכל מקום כל שעושה מילוי ועירוי א"צ לקלוף הזפת כ"כ הטור ועיין מה שכתבתי בסימן צ"ט ס"ז במה ששייך לסעיף זה:

סעיף יד

אלא שנרפה שרי. דהא נתחמם החרס יפה והוה כהגעלה:

סעיף טו

ויש מתירים אפי' על ידי עירוי כו'. זה לשון הטור ור"ת התיר לשפוך בה רותחין ולגלגלה עד שיעברו על פני כולה וכתב א"א ז"ל אף לדבריו אין להתיר כה"ג אלא כשאינו מזופף אבל במזופף לא מהני הגעלה גרועה כזאת ומשמע מדבריו דהגעלה טובה מהני בלא קליפת הזפת ור"י היה מצריך להגעיל כל נסר לבדו שיכניס כלי לתוך היורה כשהיא רותחת וישפוך על כל נסר כו' עכ"ל מ"ש בדעת ר"ת לשפוך רותחין לכאורה משמע אפי' רותחין דכלי שני קאמר מדנקט סתם רותחין ובדברי ר"י אמר שיכניס כלי לתוך היורה כו' ואינו כן דבהדיא אית' בתשו' הרא"ש כלל י"ט סי' י"א וז"ל והחבית התיר ר"ת שיקח יורה מליאה מים רותחין וישפכם לחבית כו' ואף על פי שאין זה כלי ראשון כיון שאין המים מגיעין בכולם אלא ע"י גלגול אפ"ה כיון שהבליעה ע"י צונן היה מקיל כו' הרי דאף לר"ת צריך שישפוך מכלי ראשון דוקא ואע"ג דבגלגול החבית מהני אפי' מנסר אחד להרבה נסרים מכל מקום צריך שיבוא עיקר החמימות לתוך החבית מן כלי ראשון דוקא והא דנקט בדברי ר"י אחר כך שיכניס כלי לתוך היורה לאו לאפוקי מדברי ר"ת בזה אתא אלא דקמשמע לן קולא דל"ת כיון שר"י מחמיר לשפוך על כל נסר לבד ולא מועיל הגלגול מנסר לנסר א"כ לא יועיל השפיכה אפי' מאותו כלי עצמו כיון שפסקה הרתיחה מאחר שמעבירה מהאש קמשמע לן דאכתי מיקרי כלי ראשון וכן מבואר להדיא בדברי התוס' הביאם הב"י ומה שכתב הטור בשם הרא"ש דבמזופף לא מהני הגעלה גרוע כזאת לא תטעה לומר דוקא כהאי גוונא שהיה ע"י גלגול אבל אם שופך עלכל נסר לבד מהני אפי' על ידי עירוי מן כלי ראשון בלא קליפת זפת וזהו הגעלה טובה שזכר אח"כ דהיינו שפיכה על כל החבית לא על ידי גלגול דמהני אפי' בלא קליפה זה אינו דמבואר בתשובת הרא"ש סי' זה וזה לשונו ומה שהקיל ר"ת לשפוך כו' היינו דוקא בחבית של עץ שאינו מזופף אבל מזופף בלעי טפי כדאיתא בגמרא אם היו מזופפות אסורין ואחרי כתבי זה נ"ל מתוך דבריך ששאלת במה יוכשרו אחרי קליפת הזפת זה דבר פשוט דדי להם בשפיכת מים רותחין לתוכה מתוך כלי גדול ולא יצטרך שימלא מים ג' ימים ומה שאמרת שאינן יכולין כי הזפת אינו נדבק יפה אחר המים לזה לא ידעתי תקנה עכ"ל. הרי לפניך שהצריכו לקלוף הזפת דוקא ואע"ג דלא ידע לו תקנה ויתקלקל הכלי ולא אמר דישפוך המים מכלי גדול בכל מקום מהחבית באופן שלא יצטרך לגלגול אלא ברור דכל שהוא מזופף אין לו תקנה כלל בשום שפיכה רק צריך להכניסו לכלי ראשון שעל האש וזהו א"א והגעלה טובה דנקיט הטור היינו סתם הגעלה דבכל דוכתי שמכניס הנגעל לתוך היורה היכא שאפשר להכניסו שם ושם לא צריכין להסיר הזפת וכן משמע מפי' הב"י שכתב הגעלה טובה כלומר מכלי ראשון מהני בלא קליפת זפת ופשוט הוא עכ"ל ולא תטעה במה שכתב ב"י מכלי ראשון היינו דרך עירוי מכלי ראשון דעל זה לא היה כותב שהוא פשוט שהרי כמעט רוב הפוסקים סברי להו דעירוי לא מהני כלל אלא צריך שיכניסנו לתוך היורה וכמ"ש כאן הש"ע ניתרים בהגעלה בכלי ראשון אלא הב"י נתכוין שההגעלה באה מכלי ראשון שהכניסו לתוכו וזה הלשון כתב רשב"א בת"ה הקצר הביאו ב"י סי' קל"ח דבור המתחיל כתב הרשב"א שכלי הגת כו' וזה לשונו ויש מגדולי המורים שהורו שאין כלי הגת נכשרים אלא מכלי ראשון כו' והתם קאי שיכניסנו לכלי ראשון ע"כ. כתבתי כל זה לפי שראיתי בפרישה שכתב שלדעת ר"ת אין צריכין שיערה מכלי ראשון לחבית וכבר הוכחתי שאינו כן ועוד כתב שבהגעלה טובה דנקיט הטור היינו שישפוך על כל נסר בלי גלגול וזה מותר אפי' במזופף לישנא דטור בשם הרא"ש אטעיתיה שכתב הגעלה גרועה כזאת הוא סבר דכזאת דוקא הוא ובאמת בתשובת הרא"ש כלל י"ט סי' ח' לא כתב האי תיבת כזאת אלא סתם לא מהני הגעלה גרועה וכבר הוכחנו דבמזופף לא מהני שום דבר רק קליפת הזפת ולהכשירו אח"כ אם אי אפשר שיכניסנו לכלי ראשון ואי לא עביד הכי אפילו דיעבד אסור ובזה תבין דברי רמ"א שכתב להתיר ע"י עירוי שמגלגלין כו' בפרטי הדינים שזכרנו בסיעתא דשמיא:

אבנים קטנים מלובנים תוך החבית או גדולים וניתנין על כו'. כצ"ל ומ"ש אח"כ ושופך עליהם רותחין נראה דוקא מכלי ראשון דכל מה שאפשר לקרב לנו לעיקר הדין כן עבדינן לכתחלה במס' עבודת כוכבים (דף ל"ד) כתבו התוספות דאין שום כלי שלא יהא ניתר בעירוי והקשה ב"י בסי' זה דהא אמרי' בגמ' שם גולפי בתר י"ב חודש שריין וגולפי הוא כלי ולא סגי בעירוי ולא קשה מידי דאדרבה קשה ל"ל בגולפי דהיינו חביות י"ב חודש הא אמרינן בברייתא דקנקנים סגי בעירוי. אלא ברור הוא דלא בעי שם בגמרא למעט גולפי מתקנת עירוי אלא בא לומר אם לא עשה עירוי ושהה י"ב חודש שרי גם כן וכ"כ הרמב"ם פרק י"א דהלכות מאכלות אסורות דקנקנים של העובדי כוכבים מותר בישן י"ב חודש ובעירוי ולא הוצרך למנקט כלל עירוי שהוא שנוי כבר משא"כ אבטי דטייעא שם לא נזכר בשום מקום שיהא דינו בעירוי א"כ הא דנקט בגמרא דשרי אחר י"ב חודש היינו דוקא ולא סגי בעירוי ע"כ אין לפרש כפר"ת):