ט"ז על יורה דעה סד

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה סד |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

ושל שאר מינים כו'. בטור כתוב דין בהמה טמאה ונפל דבשרם אסור ואין בהם איסור חלב ונ"מ לענין מלקות ולא היה לטור לכותבם כמ"ש ב"י ומו"ח ז"ל תירץ דנ"מ לענין שאסור לעשות סחורה בחלב בהמה טמאה ונפל שאלו היה בכלל חלב היה מותר לעשות בו סחורה דכתיב יעשה לכל מלאכה כו'. וקשה מזה לענין בהמה טמאה דאפילו יש בהם משום איסור חלב לא מועיל להקל אלא להחמיר דהוה איסור מוסיף כמו בחלב בהמה טהורה נבלה דהוה איסור מוסיף כמ"ש ב"י אלא שגזרת הכתוב הוא דמותר במלאכה דכתיב וחלב נבלה וגו' אבל בבהמה טמאה ודאי אין ללמוד מנבלה דנבלה היא מעין טהורה משא"כ בבהמה טמאה אבל נלע"ד נ"מ לענין מין במינו דקי"ל מין באינו מינו חמיר ממין במינו בסימן צ"ו ובב"י מביא שם בשם מ"כ דחלב ובשר הוי ב' מינים וא"כ אם נתערב חלב טמאה עם בשר כשר ה"א דהוא מין באינו מינו ע"כ קמ"ל דאין כאן שם חלב והוה מין במינו וגם ע"ז התירוץ יש להקשות דמ"מ יש עליו שם חלב אלא דאינו אוסר וא"כ ה"ל מין באינו מינו עם בשר ע"כ נראה דנ"מ לנודר הנאה מכל דבר שאסור משום חלב שנדע במה הוא אסור ודרך זה כלל לתרץ בדברי הטור בכמה מקומות כגון ר"ס ס"ו לענין דם בהמה טמאה ואבר מן החי ודרך זה איתא בתוס' פ' הספינה (בבא בתרא דף פ"ד) במה שאמרה האי שמשא היא אדומה נ"מ לנודר מן האדום ומ"ה ניחא דלא כתב הטור גבי גיד דאינו נוהג בטמאה כמ"ש במתני' דלדידן אין נ"מ מזה דבזה לא שייך נודר הנאה מגיד דלרמב"ם בלא נדר נמי אסור בהנאה גיד הנשה זה נ"ל נכון מאד:

סעיף ב

אבל אם הפריס כו'. דאז אסור משום מראית עין כמו לענין שחיטה דלעיל וזהו דברי ר' יהודה בגמרא והי"א הוא דברי ר"מ:

וחלב נפל אסור כו'. לא ידעתי פירושו דאם נתכוין לאיסור חלב אדרבה באמת אין בו משום חלב כמ"ש הטור בשם רמב"ם. ואי נתכוין לאיסור מצד שהוא נפל זהו פשיטא דלמה יהיה מותר יותר משאר בשר הנפל. ובד"מ לא הוזכר מזה ונראה שהג"ה זו לאו מדברי הרב היא אלא איזה תלמיד טועה כתבה:

סעיף ג

והוציאו כו'. אבל אם לא הוציאו מותר דכתיב כל בבהמה תאכלו:

סעיף ד

תותב קרוס. בגמרא איתא תניא את כל החלב המכסה את הקרב מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף פרש"י קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל גבי החלב שאינו אדוק כ"כ ומרבה חלב שעל גבי הקיבה וכ"ש שעל הדקין ר"ע אומר מה חלב המכסה הקרב תותב קרום ונקלף אף כל כו' פירש"י תותב הוא שמלה דכשמלה הוא פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות והוא אדוק ושעל הדקין מראשו והלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין אותו נשאר מן החלב אצלם ולאו תותב הוא אלא אדוק בהם. ובטור כתוב תותב קרום ונקלף פירוש שהוא פרוש על הקרום בענין שכשנקלף הקרום נקלף עמו ונתן עוד סימן שלא יהא בשר חופה אותו והוא מבואר גם כן בגמרא. ויש מקשים על הטור למה פירש מה שאמרו קרום ונקלף על הקרום שתחת החלב הא פירש"י על הקרום שעל החלב ונראה דלא קשה מידי דרש"י פירש כן בדברי רבי ישמעאל אבל בדברי רבי עקיבא ע"כ אינו כן דאי תימא דקרום ונקלף של רבי עקיבא הוה גם כן כר"י אלא שמוסיף תותב היה לו לר' עקיבא לומר תותב וקרום כו' אלא ע"כ דחדא היא דהתותב הוא שיושב כולו על הקרום שתחתיו וזה כוונת רש"י שכתב פרוש על הקרב דהיינו שהקרום עם החלב שעליו פרוס על הקרב וגם מו"ח ז"ל כתב דברי הטור עד"ז דר"ע דלא כר"י מטעם אחר ובפרישה האריך בזה בחנם:

סעיף ה

האליה. דלא אסרה תורה אלא חלב סתם וזה מקרי חלב האליה אבל מה שדבוק על צד פנים של האליה הוא חלב גמור ואינו בכלל חלב האליה דלשון חלב האליה היינו האליה עצמה וחלב זה לשון מיטב הוא:

סעיף ט

שתחת הפריסה. פי' קרום פרוס על הכרס וקורין אותו טרפה ליל"ך בל"א או נע"ץ ותחת אותו הקרום יש חלב דבוק בכרס עצמה ואסרו רבינו אפרים ורבינו יואל התירו והאריך במרדכי בראיותיהם וקי"ל כרבי' אפרים:

כשאר חלב לבטלו בס'. מ"מ נ"ל שאין אומרים בו חתיכה עצמה נעשית נבלה להצריך ששים נגד כל החתיכה שזה החלב דבוק בו אם אין בו עצמו ששים מאחר שרוב הפוסקים ס"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבלה אלא בבשר בחלב כרבינו אפרים לקמן סי' צ"ב. וכן מצאתי לרש"ל פרק א"ט סי' נ"ד מטעם דכל שאין נותן טעם אין איסו' מן התורה אלא מדרבנן גזרו בזה דחתיכה עצמה נעשית נבלה ומאחר שאחרים אוכלים זה החלב כרבינו יואל על כיוצא בזה לא גזרו ע"כ. ומ"מ כתב שם שלענין מה שאנו קי"ל חלב טהור סותם הנקב כדאיתא ר"ס מ"ו אף חלב זה אינו טהור לענין שיוכל לסתום נקב כיון דלרבינו אפרים חלב מה"ת הוא וענוש כרת:

אבל אין אוסרין כלים כו'. באגודה כתוב אמנם אלו אין נמנעין מכלים של אלו ומבישוליהן אך הכרס אין אוכלין וכתב רש"ל על זה דמאחר שכתב שאין נזהרין אלא מהכרס עצמו הא התבשיל שנתבשל עמו אוכלין אותו וזהו מ"ש שאין נזהרין מבישוליהן ואפילו להאוסרין ומחזיקין אותו בחלב גמו' מ"מ מסתמ' המעט חלב שעל הכרס הוא בטל בששים נגד הכרס והמרק והלפתן שעמו ע"כ:

סעיף י

והוא הצד הגס. פירוש בכל מקום הן צד הנגלה הן צד הנסתר דהיינו במקום שדבוק לכרס וכ"כ רש"ל וז"ל שעל הדד הוא מחובר שם לכרס ולחלב גמור ע"כ וכיון שכל הקרום של הטחול יש בו עכ"פ איסור חלב ע"כ אם ניקב הכרס אין מועיל סתימת הטחול דלא כיש מי שהתיר בזה ועמ"ש סי' מ"ח ס"ב וכתב רש"ל מעשה בטחול שנצלה בלא ניקור והתירה מוהר"ר משולם וחבריו משום דבטל חלב הטחול בטחול עצמו ובחלב הטהור שבו עכ"ל ועמ"ש על זה בסימן ע"ד:

סעיף יב

לנקר הקרום העליון. רש"ל פ' ג"ה סי"ד הביא דעת רבינו ברוך דאם אין בחתיכה עצמה דהיינו כל מה שהדבוק להקרום ס' נגד הקרום צריך ס' נגד כל החתיכה דחתיכה עצמה נעשית נבלה וכ"כ בשם כתבי מהרא"י דלא מהני מה שהוא חלב כחוש דלא קי"ל כאותו תירוץ בגמרא:

דלמא אתי למיטעי. פשוט הוא דבדיעבד אין צריכין ששים רק נגד צד הכבד:

סעיף יד

ויש אומרים שמדינא אסור כו'. בקצת ספרים הוא נדפס שלא במקומו ומקומו בסעיף י"ד לענין חלב שעל היתר שם צריך להיות האי וי"א:

סעיף יט

אם נעשו לא נאסר. משום דלא אסרינן ליה אלא משום שמא ישכח מלשפשף היטב:

סעיף כ

מאחר דיש מתירין על ידי קליפה. פירוש במליחה אבל בבישול ודאי צריך ס' ואמרינן בו חתיכה עצמה נעשית נבילה כמ"ש בסעיף י"ב בשם רש"ל:

סעיף כא

מעבירין אותו. בח"מ סימן ל"ד מבואר חילוק בין שוחט או מנקר לעצמו או לאחרים וכן הוא כאן בבית יוסף: