ט"ז על חושן משפט שכב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ב) ודווקא בקבלנות הגם כי איני כדאי להכריע מ"מ עצור במילין לא אוכל ואמינא תקפה עליו משנתו של הרב רמ"א בזה ואף שהסמ"ע נמשך אחריו ופירש דבריו מ"מ שניהם לא יצאו ידי חובתם בזה והא לך ל' הד"מ בזה בשם נ"י פ' המקבל דף קה דוקא בקבלנות אבל בחכירות לא יכול לכופו שיעבוד השדה ולומר לו חטין דארעאי קא בעינן אלא קונה לו מן השוק ומשלם לו חכירותו עכ"ל והוא פבאי וא"א לקיים דברי הד"מ בזה ותחילה נזכיר מה שקשה ע"ז ואחר כך נדון על הראיי' שלו דאין הראייה כלל דעל עיקר הדין שלו ק' דהא מתני' דסי' זה דהיינו לענין אכלה חגב איפכא הוא דמיירי דוקא בחוכר או שוכר ולא בקבלנות כדפירש"י בהדיא גם בסמ"ע ס"ק א' מביאו ועל מתני' זאת אמרי' בגמ' אמר ריש לקיש לא שנו אלא שזרעה ולא צמחה פי' דאז מנכה לו בשיש מכת מדינה אבל לא זרעה כלל יכול לומר זריע לך עוד כל ימי הזריע' פי' ואינו מנכה לו במכת מדינה וע"ז פריך בגמ' ועד אימת הוי זמן זריעה פי' שיכול המשכיר לומר לא תנכה לי כלום מחמת המכת מדינה אלא זיל טפל בה עוד ובזה מסקינן עד דאתו אריסא כו' פי' רמב"ם ורבינו דהיינו כ"מ לפי מנהגו והן הן הדברים עצמן שכתב כאן עד מתי חייב לטפל כו' והיינו מתני' דהכא דלא מיירי בקבלנות וכמ"ש ב"י בהדיא בשם הרי"ף וכן לרמב"ם וא"כ איך שייך למכתב ע"ז ודוקא בקבלנות ומלבד כ"ז נראה ברור דלדינא לא נתכווין יפה הרב רמ"א ואחריו הסמ"ע בזה דק"ל במקבל שדה וזרעה ולא צמחה דבר פשוט שאין בעל השדה יכול לכופו לזרע פעם אחרת וכ"ש פעם ג' דע"כ לא אמרה מתני' דחייב לטפל בהם וכן בסי' שכח אלא שכבר עבדה ויש תבואה כדי להעמיד כרי דהיינו שיעור סאתים לאו כל כמיניה דהמקבל להפסידו דהא כתב לו בלשון השטר אנא איקים ואיגור ואיקום קמך כרי כו' כדאמר בגמ' אבל כל שאין שם כלום וודאי כבר יצא המקבל ידי חובתו במה שעבד' פ"א דמזלייהו דתרווייהו קא גרים לה דאל"כ אמאי פטרה מתני' את המקבל כשאין שם כרי אמאי לא נימא שחייב לזרוע פעם אחר וכ"ת שמתני' איירי שבפעם אחרונה שזרע לה אירע לה כך זהו דוחק שא"א לאומרו ותו דא"כ הי"ל לר"ל שאמר ל"ש אלא שזרעה ולא צמחה כו' לו' דבריו אמתני' קמייתא דהיינו המקבל ולא עשתה ותו דמ"ש משאר מקבל ממון לעיסקא לצורך סחורה פלו' ועסק פ"א והפסיד מי יוכל הנותן להכריחו שיטרח להתעסק פעם אחרת אלא פשוט טפי מביעי בכיתחא כיון דהמקבל כתב ליה אנא איקום ואיגור ואחרוש כו' והרי כבר עשה כן וכי נשתעבד לו למד [לעמוד] הרבה פעמים ולהפסיד בשבילו הוצאות בחנם בשלמא בחוכר ושוכר דקם ליה השדה ברשותו רק שרוצה לנכות לו מחמת המכת מדינה ודאי מצי אמר ליה המשכיר נפטור עצמו הלא תוכל עוד להרוויח כ"ז שהשדה ברשותך משא"כ לחייב המקבל לעבוד ולהוציא הוצאות פשיטא שאינו דהא כבר יצא י"ח וכיון דהורע מזלו בפעם הא' מה לו עוד לעשות ועוד נ"ל דלפי דברי הרמ"א דהמקבל שדה מחבירו יכול לכופו שיעבוד השדה ונתן לו חטים של קרקעו דוקא לא נ"ל כן דמטעם זה לא אמרינן ליה בפ' המקבל דף קח [ק"ה] אלא אם כבר עבד השדה ויש פירות ואין המקבל רוצה לכבוש [לנכש] ורוצה לתת לו חטין מן השוק מצי א"ל אנא חטין דארעאי בעינא והיינו כיון שיש כבר חטין ויכה בהן הבעל וחייב המקבל להשתדלם לידו משא"כ באם מתחילה אינו רוצה לעבוד כלל ולומר אני אשלם לך חלקך מי ימחה בידו וא"ל דדוקא בדיעבד שלח עבד השדה בזה אמרי' במתני' פ' המקבל דף קט [ק"ד] ובסי' שכח ס"ב דמשלם במיטבא מה שהיה ראוי לעשות אבל מתחלה לא סגיא בשום תשלומין אלא יכול לכופו שיעבוד השדה א"א לומר כן דהא מביא במתני' שם לשון השטר שכתב בו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא משמע שאין עליו שום חיוב אחר אלא זה דאל"כ הי"ל להזכיר שיכול לכופו שיטריח בשדהו ושוב נדון על הראייה של רמ"א במ"ש בזה בשם נ"י וז"ל הנ"י על דין חכירות אבל ודאי טעמי דחטי דארעאי קא בעינן קושטא היא וכל היכא דאיכא חטי בארעאי מצי א"ל הכי ומיהו לאו כל כמיני' לכופו אותו לטפל בקרקע כדי שיתן לו חכירות חטין משדה שלו שכל שאין החוכר רוצה לטפל בה הרשות בידו וראייה מדתנן המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה וההוא דקבלנות היה מכלל דבחכירות כל שאינו רוצה לטפל בה אינו יכול לכופו אלא זבין ליה משוקא עכ"ל הבין הרב רמ"א מזה דהנ"י מחלק בזה בין חכירות וקבלנות בענין אם יש לכוף אותו שיעבוד השדה דבחכירות א"י לכופו שיעבוד השדה כדי שישלם לו חכירתו מפירות שדהו ואלו בקבלנות יכול לכופו בזה ומ"ה אפי' אי זרעה ולא צמחה חייב לזרעה שנית בשביל שיקבל בעל השדה חלקו משדהו דוקא וזה א"א לאומרו דהא במתני' זו דמביא הנ"י המקבל שדה ולא עשתה מיירי שכבר עשה המקבל את שלו רק שלא צמחה כראוי ואין רוצה לטפל עוד בזה אמר תנא דמתני' דדוקא במקבל שבעל השדה יפסיד ע"י סלוקו של המקבל ע"כ כופיהו לטפל בה כל שיש להעעיד בה כרי משא"כ בחוכר שאין בעל השדה נפסד דהא אף אם נסתלק החוכר מלעבוד השדה חייב לשלם לו חלקו מ"ה חין עליו שום כפייה ומזה מביא הנ"י ראי' דאף דמצינו במתני' דהמקבל שלא רצה לנכש כו' דצריך החופר ליתן מפירות השדה דוקא היינו כ"ז שיש פירות כבר אבל כל שאין שם פירות או שמתחיל' רוצה להובירה ולשלם לו חלקו בפירות אחרים ודאי אין המחכיר כופה לחוכר שיעבוד השדה בשביל תשלומי פירות שדהו דוקא דאל"כ גם במתני' דמקבל ולא עשתה פטור החוכר מן הטפול משום שאין לו הפסד לנעל השדה הא יש לו הפסד מכח תשלומי פירות שדהו דוקא אע"כ דאין שום סברא לכוף לעבודת השדה בשביל תשלומי פירות שדהו דוקא הן בחוכר הן במקבל ואף שבנ"י כתב בחוכר דין זה לא נקטי' לדיוקא דבמקבל כופיהו בשביל זה אלא אמתני' קאי דלא רצה לנכש דמיירי בחוכר ומסיק שם בגמ' דמצי לומר חטין דארעאי בעינא ע"ז אמר הנ"י דמ"מ אין חייב לטפל בשביל זה כדפרישית ומ"ש וההיא בקבלנות דדוקא בקבלנות כבר יש הפסד לבעל השדה אם לא יטפל ומ"ה חייב לטפל משא"כ בחכירות שאין לבעל השדה הפסד אלא לענין דוקא פירות שדיהו לזה אין כופיהו ואלו להבנת רמ"א שהנ"י דייק בתחילה דוקא בחוכר אין כופיהו בשביל תשלומי פירות שדיהו ובמקבל כופיהו האיך מביא ראי' ממתני' דהמקבל ולא עשתה דמיירי דוקא במקבל דשם לא נזכר רק דמקבל יש הפסד בסילוק המקבל ובחוכר אין הפסד אבל כל שהוא משלם את ההפסד אין חילוק בין מקבל לחוכר ואין כופיהו בשביל תשלומי פירות שדהו דוקא ומנלי' לנ"י להביא ראיי' משם דיש חילוק בין חוכר למקבל אאע"כ דלא נתכוין נ"י לזה כלל וכדפרישי' וכלל העולה דבזרעה ולא צמחה אין המקבל מוכרח לחזור ולזרוע כלל ומזלייהו דתרווייהו גרים לה והכא דמיירי בנכוי מחמת מכת מדינ' בזה אין חילוק בין חכירות לקבלנות דאין יכול לנכות מחלק בעל השדה כ"ז שאפשר עוד לזרוע וצריך לשלם חלקו והתשלומין יכול להיות אפי' בפירות מן השוק כנל"ב ורמ"א ואחריו רמ"י והסמ"ע לא דקו בזה אגב חורפייהו: