ט"ז על חושן משפט רפה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א שבוי כו') דברי רמב"ם אלו צ"ע רב ליישבם כי הראב"ד הקשה וז"ל רבותינו אמרו אפילו בלא שמעו שמת שמורידין קרוב לנכסיו והוא אומר אפילו בשמעו שמת אם ירדו לנחלה אין מוציאין מידם עכ"ל והמ"מ פירש דברי רמב"ם דמיירי שם שיורשים נכנסו למכור הנחלה בזה דוקא אם נכנסו בכח אין מוציאין אבל לא לכתחלה אבל ע"ד לעבוד השדה וליטול כאריס אפי' לכתחלה מורידין קרוב לנכסיו וצ"ע:
(אבל היוצא לדעת כו'). הקשה הראב"ד (דל"ל) ביוצא לדעת ששמעו שמת מנין לו שמוציאין אותו מידם עכ"ל ובאמת יש לכאורה עוד להקשות דברי הרמב"ם עצמו אהדדי שהרי כתב המחבר לשונו בס"ה ביצא לדעת אם שמעו שמת שמורידין קרוב לנכסיו ולפי מ"ש בסמוך בשם המ"מ דכאן מיירי לענין שרוצה להחזיק בנחל' ולמכור ולא יהיה כאריס ג"ז ניחא דמש"ה אין מוציאין כאן ממנו ומורידין אותו בתורת אריסות אלא קושית הראב"ד במקומה עומדת.
(אבל היוצא לדעת) היינו למקום רחוק וראוי לצוות לביתו ומדלא ציוה לא ניחא ליה דלירדו בו אחרים משא"כ בהולך למקום קרוב ואין סכנה חשב לבא היום או למחר ומדלא בא ודאי נאנסו יתבאר פרטיו בדברי רמ"א ס"ד:
(ס"ב קרובים הראוים כו') דמסתמא יהי' נזהר בשמירו' שדה שלא לכלותו כיון שחושב שאח"כ יהיה שלו:
(ואם שמעו כו'). דאז סבר שהוא שלו אין צריך לתקן שיטול כאריס שלא יכלה את השדה:
(ס"ה שמעו בו כו') זה קאי איצא לדעת דצריכין הב"ד לחוש לפסידה דיורשים גם לפסידא דהיוצא אולי שקר שמעו ועודנו חי:
(ודוקא בתורת קרוב) פי' לשמש בו כרצונו:
(עד שיבא) וכשיבוא כבר נתבאר בס"ב מחלוקת בזה לענין שמעו שמת וה"ה כאן דחד טעמא הוא:
(ס"ו מפני שהקטן כו') בתוס' הקשו כמו שמושיבין אחר שאינו קרוב ולא חשו שיחזיק מפני שיהיה לו אח"כ דעת וולומר להנכרי הבא עידי מכירה כמו כן יהיה לו דעת לומר לקרובו אייתי עדים שזה הגיע לחלקך וי"ל דגבי קרוב סובר שאומר אמת שהרי של אביהם היה השדה ולא אסיק אדעתיה לומר אייתי ראיה אבל לנכרי אסיק אדעתיה לומר אייתי עידי מכירה עכ"ל:
(ס"ז וכבר חלקו) לכאורה משמע דאי לא חלקו לא איכפת לן על שאינן סמוכין על שולחן אחד וא"א לומר כן דהא בהדיא כתב בריב"ש דכל שאינן סמוכים כו' יחשבו הרואים שכבר חלקו וזה החזיק בחלקו אלא ע"כ דה"ק כשכבר אינו סמוכים בז' ואם כן נראין הדברים שכבר חלקו וסמ"ע פי' דהך וכבר חלקו כמו או כבר חלקו דבחד מנייהו סגי דאין מורידין אבל אי הוי תרתי לטיבותא אז מורידין:
(מירושת הקטן) פי' אלא קרקעות דעלמא שבא להם אין חשש שיאמר זה שנפלו לחלקו בירושה:
(ס"ח אבל במעות של קטן) פי' בריב"ש סי' תצ"ה הטעם דגבי קרקעות יש לפנינו מעליותא דהיינו ברחוק טפי מקרוב ע"כ יש לנו לעשות עצהי"ט שאפשר משא"כ במעות שלא מצינו שום מעליותא ברחוק טפי מקרוב ע"כ שוים הם:
(ס"ט ואין מורידין קרוב כו'). וה"ה דיכול לומר מפני שהיא אשה ואין ממנין אפטרופס נשים כמ"ש בסי' ר"צ אלא רבותא נקיט אפי' היה איש לא הוי יהבינן ליה מטעם דאין מורידין לנכסי הקטן וסמ"ע כתב לתרץ זה דמידי הוא טעמא דאין ממנין נשים דאין מדרכן לצאת ולטרוח והכא ע"כ תטרוח בשביל חלקה כו' ע"כ מ"מ אין נראה לסמוך ע"ז לענין מעשה כיון שלא נתחדש בשום מקום ונראה עוד לתרץ דמיירי דהיתומים היו סמוך אצל אשה ובכה"ג ממנין אותם כמ"ש בסי' ר"צ סכ"ד וע' בתשו' ר"מ פאדווי סי' כ"ג אימת אין מניחין קרוב קטן בין האחים מחשש שמא יהרגוהו: