ט"ז על חושן משפט רפד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ב אע"פ שמשיאין כו') דבנשואי אשה אמרי' ביבמות דמש"ה הקילו משום חומר שהחמירו עלה בסופה אם בעלה חי תצא מזה ומזה כדאיתא במסקנ' ואפ"ה סמכו חכמים דאשה דייק' ומינסב' משא"כ בירושה דאין שום חומר' על היורש אם משתכח דאכיל לאו דיליה.
(ס"ד אף ע"פ שאין משיאין כו') הטעם דלענין נישואין החמירו בזה דאמרה האשה בדדמי לה שמת בעלה וכיון דאפשר שלא מת יש להחמיר לענין איסור אשת איש ואע"ג דחשש שלא מת הוא רחוק מן השכל מ"מ משום חומר איסור חשו בה אפילו לזה משא"כ בענין ממון לא חשו לחששה רחוקה כלל:
(סימנין מובהקים) פי' בסמ"ע לאו לגמרי מובהקים קאמר דבזה אפילו לנשואין מהני כמ"ש בא"ע סי"ג אלא לאפוקי חיור וסומק קאמר:
(ואח"כ נשמע שמת) הקשה בכ"מ דמשמע דתרתי בעינן ולעיל מיניה כתוב בכך דינא גופא דלא בעי' רק אבד זכרו לחוד והניחו בצ"ע. וסמ"ע תירץ דגם בתחלה כל שאבד זכרו וודאי הוי מסתמא קול שמת אלא דבסיפא קמ"ל רבותא דאף על גב דא"ל שמצא עדותן של אלו נתפשט הקול קמ"ל דאפ"ה יורדין לנחלה ע"כ וא"כ עכ"פ בעי' קול שמת ואין זה במשמע דא"כ ה"ל להזכירו ברישא כיון שהוא מעיקר הדין ולענ"ד דהאי ואח"כ דנקיט הרמב"ם פירושו או אח"כ וכהנה מצינו רבות בנ' הפוסקים ותלמוד וכוונתו דאם הן מעידים על דבריו שחזקתן למיתה ואומרים ג"כ שאח"כ אבד זכרו או שלא מעידין על אבידת זכרו אלא שנשמע שמת מהני: