ט"ז על חושן משפט ר
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף א' בהג"ה מיהו אם המוכר כו') הג"ה זו צ"ע דבהגהת מרדכי פ"ק דב"מ כ' וז"ל אם מקנה אדם לחבירו פירות שהם בביתו ומשכיר לו מקומו ואין הפסק בין אותן הפירות לפירות ב"ה לא קנס ומקרי המצר שאינה משתמרת ובמציא' לא קנה חצר שאינה משתמרת מיהו במתנה מסיק רב פפא דזכי משום דדעת אחרת מקנה כו' ולא בעינן חצר משתמרת ואע"ג שאינו עומד בצדה עכ"ל ודברי' אלו צ"ע ליישבן ונ"ל דהא דאמר מיהו במתנ' כו' חזר ממ"ש תחלה דמתחלה היה ס"ל מכר ומציאה שוין ממילא ה"ה מתנ' דודאי אין שום חילו' בין מכר למתנה ואח"כ מחלק בין מכר למתנה ומציאה וחזר ממ"ש תחלה שהם שוין אלא דהיאך שיהי' אנו רואי' שפסק כרב פפא דבדעת אחרת מקנה קנה במתנה ומכר אפי' בכך דאין הפסק דהא עליה קאי והוא משתמר לדעת המוכר דהא לא השכיר לו רק מקום הפירות ואף שהרמ"א כתב חצר עצמו כוונתו ג"כ כן דהא מזה למד דין זה ותו דאי השכיר לו כל החצר הוה משתמ' לדעת הלוקח וכ"ה בהדיא בתוס' פ"ק דב"מ דף י"א דזה מיירי דמשתמר לדעת המוכר ע"ש בד"ה וכי בצד כו' ועוד פסק רמ"א עצמו בזה דבמוכר אמרי' דעת אחרת מקנה אותן ואמאי כ' כאן דבמעורבי' לא קנה:
(סעיף ב' עד שימשכם) תימא דהא משיכה לא קנה בזה כמ"ש כל הפוסקים וברמב"ם עצמו כ' עד שיגביה הפירות או עד שיוציאם מרשותו בשכירות מקום כו' ובדוחק י"ל האי עד שימשכם ר"ל יוציאם מרשותו ונלע"ד שיש ט"ס וצ"ל כמ"ש ברמב"ם:
(סעיף ז' היו הפירות בסימטא) כ' הראב"ד ע"ז ערבב דבריו שלא פי' לאיזה כלי עירה והוא עוסק ובא לתוך כלי של מוכר וא"כ אפי' מדד כל הכור לא קנה דאפי' בסימטא כו' ונ"ל דעת הרמב"ם במ"ש תחלה היתה בסימטא מיירי בכליו של לוקח ולא בשל מוכר וכיון שהיתה שם מדידה קנה הלוקח וכ"כ בהדיא ב"י בשם רשב"א בדעת רי"ף שהוא כדברי רמב"ם וז"ל כור בל' כו' הכא מיירי דקפיד אמכירת כל הכור משום שצריך המוכר למעות ואין מקנה לו פחות מכור ולא יותר מכור ומש"ה לא קנה עד שימדוד כל הכור ומיירי שימדוד לתוך כליו של לוקח ומדצריך מדיד' צ"ל דאיירי בסמטא או ברשות שניהם דאי בכלים ורשות לוקח לא צריך מדיד' כיון שקיבל עליו מוכר קנה הלוקח ואי בר"ה הא קי"ל דכליו של לוקח אינו קונה אלא במקום שיש לו רשות להניחו שם ול"ק כמו ברשות מוכר אפי' מדד מוכר בתוכו עד שיאמר לו זיל קני ואי בכליו ורשות מוכר לא קנה אלא במשיכת הכלים אלא כדאמרי' שמודד המוכר לכליו של לוקח העומד בסימטא או ברשות שניהם וכיון שקפיד אמדידת כלי לא קנה עד שיגמור סאה אחרונ' עכ"ל וזהו בעצמו שיטת הרמב"ם ונמצא שיטת הרמב"ם ורי"ף דצריך מדידה דוקא בסמטא וברשות שניה' וכדעת רבינו בס"ה דדוקא בכלים של לוקח ורשותו לא בעינן מדד אבל בסמטא וכליו של לוקח בעינן מדד וזהו עיקר ההוכח' של רמב"ם ורי"ף דמיירי הא דרב ושמואל באומר כור בל' כו' דאיירי בסמטא מדאמר בסיפא כור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה משמע שהוא מטעם מדידה וכמ"ש ב"י בשם נ"י ונ"ל שבחנם הגיה המחבר כאן במ"ש בספרי הרמב"ם הואיל ואין הפירות ברשות המוכר ולא ברשות הלוקח ובהעתק המחבר כאן כתוב ולא בר"ה וכן ראיתי בדברי המגיה של דפוס כסף משנה שכ' צ"ל בר"ה ולפי שאין תחת ידינו לא שלחתי בה יד עכ"ל ונ"ל כגי' הרמב"ם וא"צ להגיה דבא בזה לתת טעם למה הצריכו כאן למדידה דוקא ולא קניית כליו של לוקח ע"ז תירץ שאין כאן רשות גמור ללוקח דאז לא צריך למדידה ולא רשות גמור של מוכר דאז לא הוי מהני מדידה אלא סימטא או חצר של שניהם וזהו ברישא וכן בחלוקה דרשות לוקח וכליו של מוכר מש"ה צריך מדידה ומהני מדידה כיון שהמוכר מודד ה"ל כאומר זיל קני וזהו בעצמו שסיים הרמב"ם ואלו לא היו הפירות בכליו של מוכר דהיינו חלוקה הב' אלא הוה גם הכלי של הלוקח לא צריך מדיד' וסיים שם ברמב"ם כמ"ש וז"ל שם דין ה' בתו' דאם היו הפירות ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו המוכר למכור קנה הלוקח ואע"פ שעדיין לא מדד וזה לא כב"י דס"ל לרמב"ם ורי"ף לא בעינן מדד בסמטא דמבואר בגי' שזכרנו שכ' להדיא כמ"ש וא"ל ממה דכתב שם נ"י לעיל מזה בסמטא א"צ מדיד' אם נותן המוכר פירות לכליו של לוקח דע"כ לומר דהריטב"א שאח"כ פליג ע"ז דאין חילוק לומר דהכא דוקא בעינן מדידה כיון שאומר כור בל' סאה בסלע דא"כ מאי פריך על מדידה אי הוה ברשות וכלי לוקח הא י"ל דצריך משום דאמר כור בל' כו' ומ"ש ב"י מדלא הביא רי"ף הא דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן דבעי למימר בגמ' דאפי' מדד והניח על גבי קרקע דסמטא קנה ובזה יש ספק בגמרא אם קבלוהו מיניה דרב אסי או לא ומש"ה לא פסקי דקנה בזה אבל בסמטא ולתוך קופתו של לוקח ודאי קנה ומיהו מדידה ודאי בעינן וכמשמעות דברי רבי זירא שם שאמר שמא לא שמע ר' אלא במדד לתוך קופתו משמע דמדידה עכ"פ בעינן ותו מדכתב רי"ף בהספינה שם בפשר דבר מאי דס"ל וז"ל אם ברשות הלוקח וליתנהו בכליו של מוכר הא אמרינן ברשות לוקח כיון שקיבל עליו המוכר קנה אע"פ שלא מדד ונ"ל כאן מדד ש"מ דאח"כ כי מוקי לה בסמטא או ברשות לוקח וכליו דמוכר הוי במדידה דוקא אפי' בסמטא וכליו דלוקח דזה פשוט דמ"ש רי"ף בסמטא היינו בכליו של לוקח דאלו כלי דמוכר לא קני כלל בסמטא אפי' מדד ולפי' ניחא לי להבין החילוק של רמב"ם כאן דבסמטא וכליו של לוקח דלא קנה באומר כור בל' עד שימדוד כו' ואלו ברשות לוקח וכליו קנה כמ"ש בשם הרמ"ה והיא שיטת רי"ף ורמב"ם ולפ"מ ניחא דדוקא בסמטא וכליו של לוקח דבעי' עכ"פ מדידה מש"ה באומר כור בל' חזינן שהוא מקפיד היאך תהיה המדידה וצריך לקיים המדידה כרצונו משא"כ בכלי של לוקח ורשותו ששם א"צ מדידה כלל וזהו ג"כ טעם הר"ר יונה שכתב רבינו בשמו דאם משך כל הסאה בפני עצמו קנאה אפי' באומר כור בל' מטעם דכאן א"צ מדידה כלל כנלע"ד בשיטה זו:
(סעיף ח' ויש חולקין וס"ל) כו' הוא דעת רבינו וקשה בסי' רע"ה ס"ח בדברי המחבר דכתב דחזקה לא מהני במקום שלא נתכוין לקנות וכן מוכח ממ"ש רבינו סי' קצ"ד ס"ה לא לשום קניי' וצ"ל דרבינו כאן ס"ל דמדידה זו מקדם נתכוון לקנותה:
(סעיף ט') [ז] פתח לו המוכר כו') פסק זה שהוא תשובת הרא"ש ברבינו צ"ע לכאורה דקשה כיון שלא משך הלוקח רק שחייב מצד שנקרא מזיק במה שיחמיץ אח"כ וראיה מההיא דס"פ המפקיד דאם הנפקד שלח יד והחמיצה משלם את כולה אפי' אם לא נטל אלא רביעית א"כ אפי' אדם בעלמא שעשה כן יתחייב ואי אדם בעלמא פטור דלא ברי היזקא גם זה יהיה פטור:
(ע"ש ס"ט המדה של סרסור) נ"ל שמיירי שהשאיל' תחלה לשניהם אבל אם השאילה למוכר לחוד אלא שהמוכר הודיע בשעת שאלה שהוא ימדוד בה למכור לא הוה שאלה רק למוכר לחוד וכן משמע מרשב"ם פ' הספינה דף פ"ז:
(סעיף י') היתה המדה של אחד מהם א"ל הן של מוכר הן של לוקח דא"כ עדיף כלי של מוכר מכלי של אחר שהשאיל להם דבכלי של אחר צריך נתמלא דוקא ולא רשמים וכ"כ רבינו בהדיא ובכליו של מוכר מהני רשמים ונראה דלא רצה הרמב"ם לשנות לשון הגמ' שאמרה היתה המדה של אחד מהם ופירשו כל המפרשים דאלוקח קאמר וכ"כ הראב"ד על לשון הרמב"ם של אחד מהם א"א של לוקח עכ"ל משמע שבא לפרש ולא להשיג וכן משמע מלשון הרמב"ם שכ' והרי המדה של אחד מכם היא והוא סומך על הרשמים משמע דהלוקח קאמר דאי אמוכר היאך הוא סומך על רשמים ומה זכות יש למוכר שתהא קנייה אם נתמלא כזה וכן משמע דברי המ"ע אלא שבכ"מ כתב שם עוד בענין אחר ונמצא מ"ש רמ"א וי"א שאם המדה כו' שהיא דעת רבינו ולפמ"ש אין כאן מחלוקת דגם הרמב"ם ס"ל וכן יש לי הוכחות רבות מסכימות מהתלמוד בזה אלא שאין להאריך:
(ע"ש בהג"ה עד שיערה אותה) הלשון אינו מדוקדק דמשמע דאחר דמערה אפי' ע"ג קרקע קונה וזה אינו דהא בסמטא קיימינן ובהדיא כתב רבינו כי בסמטא בעינן כליו של לוקח ובסד"מ כתב כאן ואם המדה של מוכר לעולם הוי ברשות אפי' נתמלא עד שיערה אותה ר"ל שכ"ז שהוא בתוך הכלי אין שם תקנת הקנין מחמת הכלי או רשות של לוקח עד שיערה אותה אזי יצאה מרשות המוכר ויש שייכות קנין לכל א' כדינו דהיינו ברשות הלוקח קנה מיד ובסמטא בכליו של לוקח והרמ"א שכתב לא קנה עד שיער' אותה משמע דאחר העירוי קנה וזה אינו כמ"ש: