ט"ז על חושן משפט קצז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף ה' ברה"ר לא קנה) כו' הרמב"ם גרס בגמ' בר"ה קנה משמע לכל אדם וכן פרש"י לפי שירא שיפסקו רבים בינו לבהמתו והטור גרס בגמ' אי בר"ה אי אדם חשוב הוא קנה ויפה תמה הסמ"ע על רמ"א שהגיה או בעיר בר"ה אלא שתמוה לי למה לא תמה ג"כ על הג"ה ראשונה של רמ"א אם בשדה או בסימטא הא א"א לקיימו על לשון המחבר דהא להרמב"ם עיקר החילוק שבין אדם חשוב לאחר הוא בסימטא ורמ"א החליט דבסימטא קנה כל אדם:
(סעיף ו' תקנה להבא) הב"י תמה על רבינו כאן ונ"ל ליישב ד"ר תחלה קאמר דהרמב"ם מפרש הסוגיא תקנה להבא הא מסתמא דתלמודא דקאמר לקנות מי א"ל קני ע"כ אין חילוק בין ותקנה לאומר לקנות ולפ"ז אם אומר משוך חפץ זה לקנותו עתה היה מהני ולפי פרש"י לא מהני אף בזה מטעם דלקנותו משמע דאתה תרצה לקנותו אבל אני איני מקנה לך ומש"ר וגדולה מזו פרש"י ואח"כ כ' בשם הרא"ש באומר משוך חפץ זה לקנותו קנה ולא איכפת לן לא בחששא דרמב"ם מכח להבא ולא חששא דרש"י מכח שאני איני מקנה לך אלא בזה הוה החילוק דדוקא באומר משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה חיישי' דעיקר הדבר שהוא מושך אינו בקנה לו עם הכלים אז אמרי' דאני איני מקנה כו' כחששא דרש"י משא"כ באומר משוך חפץ זה לקנותו ה"ל כאומר קנה אותו ואח"כ כ' שהראב"ד חולק על הרמב"ם ג"כ בלשון ותקנה שכ' שבזה קנה אלא שרבינו נסתפק אם חולק על פי' הרמב"ם בכללו ולא ס"ל להראב"ד מכח להבא ומפרש כרש"י או אפשר דס"ל ג"כ מכח להבא הוה החשש אלא שאינו לשון להבא אלא באומר לקנותו אבל באומר ותקנה לא משמע להבא אלא ותקנה תכף אחר המשיכה ומש"ה כ' רבינו והראב"ד השיג עליו ג"כ שהוא מורה על ספק כוונת השגתו ולא כ' וכן השיג עליו הראב"ד ובזה ניחא קושית ב"י על דעת רבינו:
(סעיף ז' מעכשיו ולאחר ל' יום) צ"ע היטב ממ"ש התו' פ' האשה רבה דף צ"ג ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוה לא מהני מידי מה שעומדת באגם עכ"ל והטור פסק בא"ע סי' מ' בשם הרא"ש כרב ולא כר' יוחנן דאמר כולם קידושין תופסין בה ולא כ' דמספקא ליה וא"כ למה כ' כאן דמהני בעומדת באגם והיינו כר"י דס"ל משיכה אריכתא היא וביותר יש לתמוה אמ"ש ב"י בס"ס קצ"ה בשם התוספות ואחריו רמ"א שם דמהני מעכשיו ולאחר ל' יום אפילו אם נקרע השטר תוך ל' וזה אף דלא כר"י אלא כשמואל כמפורש בתו' פ' האשה רבה הנ"ל וזה פשיטא דלא הוה הלכתא כשמואל דע"כ ל"פ הפוס' בא"ע סי' מ' אלא אי כהלכתא כרב או כר"י אבל כשמואל ב"ע ס"ל דלא קי"ל כוותיה בזה וצ"ע רב א"א ליישב זה ועל הרא"ש לא ק' במ"ש פ' האשה שנפלו דין דמשוך פרה מעכשיו ולא תקנה עד לאחר ל' יום דלכאורה אתיא כר"י די"ל דשאני התם דאמר לא מקנה אלא כו' דבזה כ"ע מודו דלא הוה חזקה דלא פליגי אלא באומר מעכשיו ולאחר ל' יום וכ"כ המרדכי בהדיא אבל הטור דפסק כן באומר מעכשיו ולאחר ל' קשה כמ"ש: