ט"ז על חושן משפט קלג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף ב') נאמן במגו דנאנסו נ"ל דהרמב"ם לית ליה האי מגו דהא בסי' ע' ס"ל באומר אל תחזיר לי אלא בעדים אפילו אחר הלואה אינו נאמן לומר החזרתיו שלא בעדים ופי' הר"ן בטעם דאנן סהדי דמשקר כמ"ש ב"י א"כ לא מהני כאן שום מגו דהוה מגו במקום עדים ואע"ג דאין שם מגו דנאנסו דהא בהלואה חייב באונסין מ"מ אחר הלואה אין צריך למגו דהא אינו חייב לשמוע לו ואפ"ה לא מהימן מטעם אנן סהדי וצ"ע על המחבר שפסק שם כרמב"ם וכאן פסק כסברא זו וצריך לדחוק ולומר דאע"ג דאנן סהדי מ"מ לא אלים כולי האי לומר בשבילו היכא דיש מגו דהוי מגו במקום עדים והוא דחוק:
(סעיף ג) קרינן ביה שפיר כו' מ"ש הסמ"ע סק"ח שמקבלין מה שהוא לחובתו לא ידענא טעם לזה אטו מי שאומר חוץ לב"ד לויתי ופרעתי מקבלין מ"ש לויתי ולא מ"ש פרעתי דודאי לא שייך בזה פלגינן דיבורא טפי מאומר כן בב"ד אלא עיקר הטעם כאן דצריך שיהא לו מגו בשעה שבא לפני ב"ד שפוסקים לו שבועה ולא בשעה שאמר חוץ לב"ד דהוה זה מגו למפרע:
(ס"ד) אמר המערער כו' רבי' הביא זה דלא כדעת הר"י שכתב שהדין עם המערער וכתב ב"י לתרץ דברי הר"י דס"ל אם היה הנפקד בפנינו ואמר החזרתיו בפני פ' ופ' ומתו דא"נ ותמהתי דאכתי קשה דאם היה הנפקד כאן שמא היה מברר בעדים שנתן לו ורבינו חדא מן גווני דמהימן נקט ומ"מ נ"ל ליישב דברי הר"י דמיירי דהנפקד הוא לפנינו והמפקיד תבעו והוא טוען החזרתיו לך בלא עדים וע"כ הדין נותן שהנפקד חייב מאחר שהתרה בו וא"ל אל תפרעני כו' אלא שהמפקיד לא רצה לדון עם הנפקד מחמת שחינו בטוח ורוצה להוציא מיד המחזיק ונראין הדברים שמיד הנפקד בא לידו של המחזיק דאנן סהדי שלא החזירו דאי החזירו היה מחזיר בעדים והוא בעצמו אומר שלא החזירו בעדים וע"כ מוכח שמיד הנפקד בא לו וא"ל הא איכא מיגו דנאנסו ביד הנפקד וא"כ נאמן לומר החזרתיו די"ל דס"ל כמ"ש הרמב"ם לפי טעם הר"ן דהוה מגו במקום עדים וס"ל דלא אמרי' מגו דנאנסו כמ"ש בס"ב ורבינו מקשה בדרך זה דאי אינו הנפקד לפנינו א"צ כלל למגו דשמא היה אומר בפי' פרעתי בפני פלוני כו' או שהיה מברר עדותיו ואי תפרש שהנפקד לפנינו ואומר החזרתיו בלא עדים קשה שא"כ נאמן במגו דנאנסו ולא הוצרך לפרש זה שכבר כתב דין זה בסמוך בפי':
(סעיף ה' בהג"ה) וי"א דצריך קשה דלקמן סי' רצ"ז פסק דמוציאין מהיורשין בל"ש וכן קשה גם על רבינו וצ"ע:
(סעיף ז') והלה טוען שנגנבו הרמב"ם ליתא זה והמחבר הוסיף כדי לתרץ מה שהקשה עליו רבינו דאפילו היה אותו פלוני לפנינו והיה אומר שהמערער מכרן לו לא היה נחמן כיון שהמערער טוען שהשאילה א"כ מה מועיל למחזיק שטוען שפלוני מכרן לו עכ"ל ותירץ ב"י דהרמב"ם ס"ל דטענת המחזיק שפלוני עשה גזל ומכרן לזה הוה כטוען גנובין ולאו טענה היא ול"נ לע"ד כאשר אוכיח אי"ה סי' קל"ד ס"ד דהא לאו מילתא היא וכאן בש"ע כתב המחבר שטוען באמת נגנבו וק"ל דא"כ משמע אבל אומר השאלתים נא ונלע"ד דהרמב"ם פסק ברישא אפי' אומר בפי' השאלתים צאותו פלוני אינו נאמן להוצי' מן המחזיק כי הוא יאמר שמא אלו הי' מוכר שלי כאן היה מברר בעדים שקנאם ממך וזה בכלל טוענין ללוקח ומש"ה בסיפ' שטוען השאלתים לך ומעולם לא ידעתי שום אחר אלא אתה אומר לו שקנית מאדם אחר [נאמן] ורבינו חולק בזה כיון שהם דברים העשויין להשאיל אין סברא שמכרם דהא אין עשוים לכך וכל זמן שאין עדים לפנינו הרי הם בחזקת הבעלים הראשונים א"כ לא עדיף זה מפלוני עצמו ומה לי אם טוען השאלתי לך או לאותו פלוני כנ"ל עיקר פי' דרבינו אלא דקשה על הרמב"ם ממ"ש רבי' סימן קלד ס"ג והמחבר ס"ד אבל כשטוען כו' וע"ק מההיא דכתב רבינו בסמוך שמוציאין מהיורשים בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואמאי לא אמרינן שמא אלו היה אביהם קיים הים מברר שקנה אותם ע"כ נ"ל דהרמב"ם טעמא ברישא שזה המחזיק לא קיבל ממנו אלא מאותו אחר וכיון שתבעו לאותו אחר זכה האחר דהא אין שם עדי ראיי' משום זה הלוקח הבא מחמתו יש לו זכותו אע"ג דלגבי דידיה ה"ל ראה בעדים משא"צ בסי' קל"ד דאותו שבא מכחו הוא עצמו אין לו זכות דהיינו שראו אותו ביד האומן אלא דמ"מ אם אומר בפני מכרת נאמן במגו דלקחתיו ממך והאומן נתנו לי ועמ"ש בסי' קל"ד: