ט"ז על חושן משפט קט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(שמעון להיורש) אבל אם הוא משכון ביד המלוה יכול לומר בתחלת ההלואה הלויתי יותר משויו לפי שהיה חביב בעיני ונ' דאע"ג דבסי' ע"ב ס"כ פסק רמ"א זה הדגן דהמחזיק אומר בתחלה היה בלבי שאם לא ישלם לי אזי אחזיק לעצמי הכלי כי הוא חביב לי מ"מ שומעין כאן להיורש כיון דהיורש מוחזק וכבר פסק רמ"א שם דהמוציא מחבירו עליו הראיה:
(סעיף ג' כגון בשעת המגפה או בשעת מלחמה) יש כאן תימה גדולה בב"י שמשם לקוח דין זה דז"ל הב"י כתב על הרשב"ץ על קרקע של יתום שנמכרה בזמן שהיה מגפה חזקה בעיר מכר זה בטל דאע"ג דקי"ל אין להקדש אלא מקומו ושעתו וה"נ למכר כמ"ש האחרונים היינו בזמן שנעשה המכר בזמן הראוי למכור אבל זה שמכר בזמן שאין ראוי למכור הוי כמוכר בלא אכרזתא והכי מוכח בפ' שום היתומים דתנן עבדים נמכרים בכסותן לשבח וכו' וכן מרגליות ופרה ומשמע דוקא כה"ג שא"א שישביחו בלי שום מעשה יותר ממה שהם שווים עכשיו מזבנינן להו במקומו ושעתו אבל בנדון זה שאם ימתינו עד שיעבור זעם המגפה ישוב למקומי השער בלי שום מעשה הוי כמוכר בלילה או שלא בשעת הכנסת והוצאת פועלים עכ"ל ואין דבריו נ"ל מההיא מתני' גופא שהביא הוא לראי' הזה הוא תשובתו דקתני וכן פרה אם ממתינין לאטליז משובחת והרי הכא א"צ מעשה להשתבח ואפי' הכי קתני אין להקדש אלא מקומו ושעתו ודבר זה פשוט ואגב חורפיה לא דק וסעד מצאתי לדברי בת' הרשב"א שכתב אשה וב"ח שבאו לגבות מקרקע בזמן שהוזלו מפני מלחמות אין שמין להם אלא כדהשתא כדגרסינן בפ"ק דב"ק מי שהיה לו בתים כו' עד ואי לא שקלי כיוקרא דלקמיה וכל שכן כאן דאין ידוע עד כמה תשלוט המלחמה ושמא אף אם תשקוט לא יתייקרו כיון דהוזל זול עכ"ל ב"י והנה תחלה נבאר דברי הרשב"ץ והרשב"א הנ"ל דבערכין פרק שום היתומים איתא במשנה אע"פ שאמרו עבדים נמכרין בכסותן לשבח שאם תלקח לו כסות בל' דינר משבח מנה וכן פרה אם ממתינין לה לאטליז פי' ליום השוק משובחת היא וכן מרגליות אם מעלין אותו לכרך משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו פי' רש"י אף ע"פ שאמרו עבדים נמכרים בכסות לשבח כסות יפה שלהן משובחת ומעל' דמיהם כגון גבי נכסי יתומים שאם תלקח לעבד כסות מל' דינר הוא משבחו מנה על דמיה שהוא שוה עכשיו אין לו להקדש אלא מקומו ושעתו בעבד ופרה שמעריך עצמו ומך ונדון בהשגת יד ולפי מה שיש לו נותן להקדש והיה לו עבד עכשיו שוה ך' זוז אין רואים כאלו לוקחין כסות בל' זוז ומשביח מנה ונמכר בק"ך זוז נמצא דמי עבד יתירים צ' זוז וכי יתן זה להקדש אלא כפי שעתו שמין אותו וכן פרה וכן מרגלית בכפר אין שמין אותה אלא לפי מקומה זה הוא ראיית רשב"ץ וראיית רשב"א מדאמרינן פרק קמא דב"ק אי שקלית כדינך שקול כמו השתא ואי לא שקול כיוקרא דלקמיה והתם קאי בתשרי זול ארעא ובימי ניסן יקרי ארעא שמע מינה דלפי הדין משלם לו כזולא דהשתא וכ"ש כאן כדמסיים לעיל והנה ב"י והרמ"א עשו מחלוקת בין רשב"ץ לרשב"א ול"נ דאין כאן מחלוקת ולתרץ גם כן קושית הב"י על רשב"ץ דה"ק רשב"ץ דבשעת המגפה אין שם שער כלל דאין לך אדם שמוכר באותו העת אלא ממתינים עד עבור המגפה וא"ל הא גם בערך פרה דהוי שער אע"פ שאפשר לו לעשות יותר טוב דהיינו שימתין ליום השוק שיהיה שם ואפ"ה מזבין ליה כדהשתא בהקדש שאני התם דעל כל פנים קרוי שער דיש מוכרין בלא יומא דשוק אלא דרוב אדם ממתינים עד יומא דשוקא מ"מ גם בשאר יומא יש שם שער מ"ה ל"ק כלל מפרה לענין אטליז ולא זכר הרשב"ץ זה דהוא פשוט בעיניו אלא דמכח עבד בכסותו דבשער של עכשיו יכול למכור ביוקר ואם כן ה"א דאם לא לקח לו כסות הוה כאין לו שער בלא זה ואפ"ה אמרינן דמזבין ליה כדהשתא בלא כסות לזה תירץ דשאני התם דמחוסר מעשה הוא הך קניית כסות ואפשר דאינו רוצה לעשות המעשה ומוכרו בלא כסות ע"כ הוה ע"כ שם שער עליו רק שהוא מוכן על תוספת ריוח שיהיה מחמת כסות משום הכי מזבין כי השתא וכן בשעת המגפה ב"מ לא מחוסר מעשה כלל ובודאי ישוב השער כבראשונה הוי כאין לו שער כלל כי אין לך אדם שמוכר כלל אלא ממתינים עד שיבא השבח ממילא ובזה מתורץ קושית ב"י והרשב"א אינו חולק על דין מגפה אלא דמיירי בשעת מלחמה דיש ג"כ שער אלא דאינו טוב כמו אחר המלחמה ואין אדם ממתין מלמכור עד אחר מלחמה דאינו יודע קץ לזה מש"ה הוי שער אפילו בשעת מלחמה כיון שאין שער אחר להמתין לו ועפ"ז אינו מיושב מ"ש הרמ"א להשוות מלחמ' לדבר דבמלחמה יש עכ"פ שער ובדבר ב"מ אין שער כלל ובטל המכר וכן יש להורות ולא כדעה הראשונ' לפ"ד הרמ"א. ולא כי"ח אלא כמ"ש: