לדלג לתוכן

ט"ז על חושן משפט סח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"א בש"ע) שטרי הודאות שפ' הודה וכו' יש נותנין טעם שבאלו יכול לומר דרך שחוק אמרתי כן בפני הערכי ואף שצוויתי שיכתוב בס' הערכי מ"מ הכל היה דרך שחוק ואין לזה טעם דכל שהערכי כשר להעיד לו הוי כישראל ולפע"ד הטעם באלו דכל מה שיש חלוקי דינים ביניהם ודינינו אין ממש בעדותם דאפשר שהם כתבו שהודה שהוא חייב והוא בענין שאין בו ממש באותה הודאה לפי דינינו וכן במחילות אפשר שהם חשבו זה למחילה ובאמת אינו מחילה ולפ"ז אם כתב כבל' זה ממש אמר פ' לפ' נאמנים בכל ענין ואנו דנין על הדברים כאלו נדברו לפנינו ועפ"ז מתורץ מ"ש הטור והמחבר שטרי הודאה שפ' הודה בפנינו שהוא חייב לו שהוא מיותר לכאורה ובסמ"ע כתב דממעט אם הודה שנפרע וכו' ולע"ד נראה דהכוונה היתה דוקא אם אין כותבין ל' שאמר פ' לפ' אלא כותבין שהם מעידים שהודה פ' בזה אפשר שלא הודה באמת והם חשבוהו להודאה וכן במחילת ופשרות ולפ"ז אפי' אם כתב שהודה לו שנפרע לא מהני שאפשר שהם הבינו מכלל דבריו כן ואף שנמסרו בפני עדים ישראל ה"ל מזוייף מתוכו כיון דיודע שהם כותבין לפי ראות עיניהם וכמ"ש משא"כ בש"ח שכתוב בהן ענין נתינת המעות הם נאמנים ואפי' לזה ס"ל לרמב"ם בס"א שצריך שיהי' כתוב שראו נתינת המעות משום שחיישי' שמא טעו באיזה ענין שטי"ז חייב לו כנ"ל נכון לסברת רמב"ם:

(בטור וכ"פ הרמ"ה וכו') צ"ל דלא כ"כ אלא לענין הפי' במ"ש בגמ' ערכאות דקאי על השופט המקיים החתימות אבל יש חילוק ביניהם דהא להרמב"ם צריך בירור על העדים ועל השופט שצריך שיהיה ידוע לנו מן נאמנות העדים ג"כ אבל להרמ"ה א"צ לזה אלא כשידע מן נאמנות השופט ידע ממילא מן נאמנות העדים דלא מקבלי סהדי אא"כ מוחזק להם והרא"ש הק' על שניהם דא"א לידע מן נאמנות העדים וא"כ קשה על הרמב"ם בענין ידיעתינו משניהם ועל הרמ"ה מידיעת הערכאות מנאמנות העדים דכ"ז א"א דסתם עכו"ם מקבלי שוחדא אלא קאי על הערכאות:

(ע"ש יראה מדבריו שא"צ שיהא כתוב בו כו') נראה שלמד כן מדנקט הרא"ש לישנא דסומכין עליהם משמע שיש קצת ענין שאינו ברור כ"כ אלא שאנו סומכין שמסתמא עשו כן דאי היה הדבר ברור דהיינו שכ' שם שראו נתינת המעות אין שייך סומכין אלא היה לו' אנו מאמינים להם שזהו שייך על דבר שאין בו חסרון כיס רק נאמנות וע"כ כ' הטור אלא שאנו סומכין וכו':