ט"ז על חושן משפט יג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(בש"ע ס"א בהג"ה) יכולים להשוות עצמם כו' למד זה מדברי מהר"ן סי' י"א והמעיין שם יראה דל"ד להכא דהתם אבי תרי נחית מעיקרא. וכן במהרי"ק שורש נ"ז משמע כן דוקא אבל אם אמר ליה סתם אתה תהיה בורר שלי לא היה בדעתו שישבו שני הבוררים בלא שלישי דגם לבע"ד ניחא ליה שיהיו דיינים רבים שמשובח טפי כמ"ש וכן נראה דעת הרב רמ"א כאן דקאי על ריש הסי' שכ' א' שאמר איש פלוני כו' דמשמע דסגי ליה בזה שהוא לחוד לדון לו אבל סתם לא סגי בב' אם זה עומד וצווח שרוצה לדון בפני ג' דוקא דלא סגי במה שהם מושווים ביחד כנ"ל (כ' מהרש"ק בטור עד ואפשר לומר דעת הרמב"ם ז"ל כו' וע' במהריב"ל ח"ג סי' צ"ו ובמהר"ש ד"מ סי' ב' מה שהקשו ע"ז וע"ל סי' ג' סעיף ב' וצריך לחלק בין יחיד מומחה לג' דמומחה יכול לכוף אפילו בציית דינא וע' בס' בני שמואל):
(בהשמטות סעיף ז' בטור) ואני כתבתי למעלה כו' איכא למידק דבס"ב כתב רבינו בג' הדיוטות לחלק בין אם הנתבע מסרב לירד לדין כלל ובין אם אינו רוצה בג' שבירר התובע ואח"כ כ' שהמומחה דן בע"כ ומסתמא הוה ג"כ החילוק כן דהא ג' הדיוטות במקום יחיד מומחה קיימי כמ"ש הב"י בשם התו' שם וא"כ מאי פריך כאן על הרמב"ם דגם הוא מחלק בזה לענין מומחה ונראה דהטור ס"ל דאין שייך זה בורר ביחיד מומחה דדוקא לענין ג' הדיוטות שייך כן דהב"ד של ג' לא יהיה לו שום גריעותא דהא עכ"פ יהיו ג' רק מצד שיהיו נבררין בהסכמת הבעלי דינין אבל ביחיד מומחה א"ת שזה יברור לו ג"כ מומחה א"כ ישבו ב' מומחין ויהיה גריעותא למעלת המומחה שמעלתו הוא לישב יחיד דוקא ובזה בטלה מעלתו אלא ע"כ דבמעלת המומחה לא שייך זה בורר אלא כופה בכל וגוונא וע"כ מקשה שפיר אהרמב"ם וע"ז כ' אח"כ לתרץ דאפשר דלא נתנו ייפוי כח למומחה אלא כשלא בא א' מבעלי דינין לפניו תחלה ואומר לו שהוא מברר אותו אלא הבע"ד מעצמו שלח אחר בע"ד חבירו שיעמוד לדין עמו בפני פלוני מומחה אז יש לו כל המעלות אבל אם מתחלה הלך אל המומחה ואמר שהוא מברר אותו על הדין שיש לו עם פלוני בעל דינו אז בטלה מעלת המומחה והוא כהדיוט ודינו בזה בורר:
(ע"ש ונתלין בדברי רש"י כו') לפי סידור ל' הרא"ש משמע שיש ב' מעלות בב"ד של זה בורר הא' דהבע"ד סבר דכל דיין עושה לו טובה אפילו מה שאין מצד הדין השני מצד מעלת הדיינים עצמם סעי"ז אין זכות נעלם מהם מה שאינו בב"ד אחר והרא"ש למד זה מדברי רש"י שעשה מזה ב' חלוקות במ"ש דסברי בע"ד כו' והדיינים עצמם כו' אלא דעל רש"י עצמו קשה מנ"ל ב' מעלות דלמא בחד סגי ונראה דהוא מדוקדק כן מלשון הגמרא דא"ת שאין כאן אלא מעלת הדיינים עצמו קשה למה אמר בגמרא מתוך שזה בורר יצא הדין לאמיתו דלשון יצא קאי אבעלי דינים שיקיימו הפסק ברצונם הטוב אלא היל"ל ידונו דין אמת דאז הוה קאי על עצם הפסק אלא ע"כ דמצד הבע"ד מדבר שבזה יש מעלה מצדם שברצון יקיימו הפסק והיינו משום שכל א' סובר שהוא הרויח יותר ממה שהדין נותן וכ"ת דבמעלה זו לחוד סגי קשה לשון יוצא הדין לאמיתו והיל"ל שיצא הדין ל"ל לאמיתו דהא הבע"ד סברי שכל א' הרויח יותר מן אמתת הדין אלא ודאי שיש עוד מעלה מצד עצמו שהוא לאמיתו דהיינו שאין שום זכות נעלם מהם: