ט"ז על חושן משפט יב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בש"ע סק"ב שנאמר לא תגורו כו'. בסמ"ע פי' דיליף מדכתיב כי המשפט ול' משפט הוא גמר דין וא"א לומר כן חדא דהיה לו להתלמוד ולרבינו הטור לזכור הך כי המשפט. ותו דהא ב"י מביא תשובת רשב"א על א' שאיים לב"ד כו'. ועוד שא"כ יהא כל אדם עושה כן והתורה אמרה ולא תגורו מפני איש הרי בזה לא התחיל לטעו' ואפ"ה כתוב שעובר על לא תגורו מפני איש וא"כ הוא נגד הגמ' שאמרה דוקא אחר שיודע להיכן הדין נוטה ע"כ נראה דעיקר לימוד הגמרא דלא שייך לומר לא תגורו אלא על מי שהוא דיין משום כל זמן שלא שמע או לא יודע היכן הדין נוטה אין שם דיין עליו ולא שייך עליו לא תגורו אבל אם יודע נטיית הדין חל עליו שם דיין ועובר על לא תגורו משום הכי בההיא דרשב"א שזכרנו דמיירי במומחה לרבים כמ"ש הב"י דכבר יש עליו שם דיין ע"כ חל עליו לא תגורו בכל גווני וזה נכון:
(ותו איתא שם) הדין אתם רוצים כתב מהר"ל מפראג מדאמר רב הונא אי דינא בעיתי אי פשרה בעיתי נרא' שאין לרדוף כל כך אחר הפשרה רק דאמרי להו אי דינא בעותי כו' עכ"ל:
(ותו בס"ז) אע"פ שנתרצו כו' בסמ"ע ס"ק (י') [טו] כ' בשם דרכי משה שאם אמר אחר הפשרה בפי' אני מוחל לך דמהני וק"ל ממ"ש המרדכי בשם ראב"ן בפ"ק דסנהדרין אבל המוחל ע"י הפשרנים צריך קנין דאי לאו הכי מצי אמר לפשרנים משטה הייתי בכם כיון שלא מחל בפני ב"ד ויכול לומר לפי שהייתם מפצירים בי לא יכלתי להשמט מכם אמרתי לכם דברי הבאי לדחות אתכם מעלי עכ"ל ונראה דדרכי משה איירי שאמר מעצמו אני מוחל לך בענין שלא היה דרך תשו' על הפצרת הפשרנים כגון שנתן ביד הפשרנים הן לשלם הן למחול ואחר שמצאו מה שימחול אמר זה אני מוחל לך אינו שייך השמטה. משא"כ באם הן מתחילין בפשרה ומפצירין בו שימחול והשיב זה אני מוחל לך מקרי השמט' ועוד נראה דאם הבע"ד עצמו מבקש ממנו דרך פשר' שימחול לו ואמר אני מוחל לך דכאן אין שייך השמטה דהא אין בוש מלסרב נגדו וראיה מדכתיב בסי' ו' פייסו התובע כו' וזה ראיתי ג"כ בתשובת מהר"ם מלובלין סי' מ"ז:
(ותו איתא) באותו סי' דוקא בשנים הב"י פי' כך דברי הרמב"ם ורי"ף אבל בהגהות מיימוני כתב על דברי רמב"ם לאו דוקא ב' ה"ה א' וכ"כ בנ"י על דברי הרי"ף ע"כ נראה לית מן דחש להא מלתא וסגי אפילו בפני א' בקנין וכן פסק מוחז"ל:
(ותו איתא באותו סעיף קנין דברים) ע' מה שכ' ריש סי' ר"ג דיש לתמוה על רמ"א דיש סתירה בדבריו גם דברי סמ"ע בכאן סעיף קטן ט"ז הם דלא כמאן בסי' רמ"א:
(ותו בס"ח מחילה אין צריכ' קנין) כתב סמ"ע דוקא בלא תפיס שטרא וקשה הא כ' רמ"א בסי' רמ"א דאין חילוק בזה ואין לומר דכאן מיירי לענין פשרה דהא סיים אפילו מחיל' גמורה לא מהני וכדברי רמ"א שם הוא עיקר:
(ותו באותו סעיף אין בדבריו כלום) לפי זה בשידוכין הצד העובר לא נפטר בנתינת קנס. וי"ל דעיקר הקנין הוא על נתינת הקנס לחוד ובסי' רמ"ג סעיף י' הארכתי מזה:
(ותו בס' י"ב) ובנה זה קצת מ"ש סמ"ע לחלק בין הך יבין סי' קנ"ז דבריו סתומים ונלע"ד דהבדל זה יש ביניהם בסי' קנ"ז הוא החזקה שמחזיק לטובת שניהם שעי"ז יחזיק גם השני בחלקו משום הכי מהני מה שבנה הוא אבל כאן שהם מחולקים מי שיעש' בנין חלק פלוני ומי יעש' החלק הב' כי יש חיוב על שניהם לעשות וע"כ מה שבנה אחד מהם ורצ' לכוף על ידי זה את השני שיעשה המותר לאו כל כמיניה אכן אם היו מחולקים מי יזכה בחלק פלוני היינו בסי' קנ"ז:
(בשם מהרש"ק בב"י דבר המתחיל) וכתב עוד שאלת ראובן הפסיד את שמעון כו' עד דה"ל כתלוה ויהיב כו' ולקמן סי' ר"ה סוף סי' י"ב בב"י לא כ"כ בשם הרמב"ם והוא עיקר וכ"פ לשם בש"ע ס"ב [ס"ג] דפשר' דינה כמכר ויש ליישב בדוחק וצ"ע ועמש"ל בס"ד והוא נכון ע"כ: