ט"ז על חושן משפט ט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בש"ע ס"א כשיתבענו כו' כ' הסמ"ע ול"ד לריבי' אשתמיטי' דברי רש"י פא"נ דף ס"א וז"ל ריבית קצוצה וכופין אותו ב"ד להחזיר אם תבעו בחיים עכ"ל הרי גם בריבית בעינן תביע' והא קמ"ל דיוצא בדיינין כשיתבעו. ומעשה בא' שאין לו ממון רק מה שלקחו ממנו ברבית קצוצה עדיין לא החזירוהו לו ובא המלוה לקחת אותו ריבית מיד אותו האיש מדר"ן ונ"ל דאין צריך ליתן כיון שאין כאן תביעה מן הלוה שיחזירם אין כאן ממון כלל דהרי בעינן תביעה כנ"ל ועוד ראיה מי"ד סי' קס"א דכ' שכופין אותו לקיים עשה דוחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דנחיה כמ"ש בנ"י פא"נ וכאן לא מטי הריבית ללוה שיוכל להחיות עצמו ע"כ אין מוציאין מדר"ן וק"ל:
(ס"ה ואמר לבע"ד תנו) וכי' כ' הסמ"ע ס"ק י"ב [י"ד] דאם לא אמר מתחלה כלום דאח"כ צריך לשלם שכר בטילה כפועל בטל ולא נלע"ד כן דהא איתא בסי' קכ"ח בפורע חובו של חבירו שפטור הלוה מטעם דיכול לומר מפייס הייתי כמלוה בלא דמים ק"ו כאן שיכול לומר הייתי הולך לדיין אחר שהיה פנוי ממלאכה ותו דכתבו התוס' ב' הכונס דף נ"ח בפי' דכל מי שעושה לחבירו שלא מדעתו אפי' אית ליה פסידא אין צריך לשלם דה"ל מבריח ארי דמצוה קעביד ה"נ לא שנא ומה שהביא סמ"ע ראיה מאבידה ל"ד לכאן דשם ברי הזיקא דאי לא זה המוציא אבידה היתה נאבדת לעד. וכתבו התוס' בנדרים דף ל"ג והרח"ש בפ' הכונס כל היכא דברי הזיקא חייב לשלם. ותו לפי דברי הסמ"ע היה לו לרמב"ם והטור לכתוב גם כאן דמשלם כפועל בטל כמ"ש גבי אבידה אלא ודאי אין כופין לתת שכר כפועל בטל בזה כיון שלא הותנה כלום תחלה ובסי' של"ה כתבתי עוד ראיות לזה ויש לקיים דברי הרב באם נותן לו מרצון דאין בזה איסור כל שאינו נוטל טפי משכר בטילה דמה שנוטל יותר הוה אגר דינא וזה צ"ע דעכ"פ יש לזה הפסד. ותו בס"ד כל דיין שיושב ומגדיל כו' הטור כ' בזה בשם רמב"ם וקשה דזה תלמוד ערוך גבי בני שמואל ונראה דבגמרא משמע לפירש"י שעשו שלא כהוגן על שישבו בעריהם ולא היו מסבבים בערי ישראל למעט בהוצאות סופרים ושמשים:
(ותו בס"ז זכות לעני) ראיתי למהר"ל מפראג שכ' דבזה עדיף העני מעשיר דאם רואה זכות לעשיר יכול לשתוק ויליף לה מדכתיב ודל לא תהדר בריבו משמע להדרו נגד העשיר אסור כשהוא דיין אבל כשאינו דיין רק יושב לפני רבו יכול לשתוק ולא יפסיד לעני בדבורו:
(בשם הרב מוהר"ר יונה זצלה"ה ותלמיד היושב ורואה זכות לעני כו') הא דנקיט עני ועשיר י"ל ע"ד שפי' רש"י ע"פ לא תגורו של"ת היאך אני פוגם בכבודו של עשיר אזכנו עכשיו וכשיוצא לחוץ אומר לו תן לו כו' להכי נקיט עני ועשיר שהרב אינו טועה בדין וגם אינו רוצה להטותו אלא לפי שעה משום כבודו של עשיר עד שיצא לחוץ ויאמר לו תן לו אע"פ כן אל ישתוק עד כאן):