ט"ז על חושן משפט ח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ג בש"ע) ומפצירין בם כו' ק"נ מההיא דפ' עשרה יוחסין דף ע"ו אושפזיכני דרב אדא גיור' הוה אימיה מישראל הוה מנצי עם רב ביבי מר אמר אנא עבדא סדר' דמת' ומר אמר אנא עבדינא כו' ועשה רב אדא שלום ביניהם ע"ש וא"כ איך עבר רב ביבי על דברי חכמים לדברי הרמב"ם וה"ל להמתין על הפצרה ונ"ל דדוקא במקום שידוע שיפצרו בו אחר שימנע אז ימתין משא"כ שם היה הגר רודף אחר השררה:
(ס"ה) אף בשליח ב"ד כו' הקשה ב"י יש לתמוה כו' ע"ש תמהתי על פה קדוש אשתמיט סוגיא דעשרה יוחסין אי' התם האי גברא דפקיר בשלוח' דרבנן ושמתיה רב יהודה ואזמיניה לדין לקמיה דרב נחמן א"ל ר"נ לר"יי מ"ט שמתיה מר אמר ליה ציער שלוחיה דרבנן א"ל ר"נ ונגדיה ליה א"ל ר"י דעדיפא מיניה עבדינן ליה כו' ע"ש מבואר ביה מאי רבותא דרב זו עצמו קושית ר"ן לר"י ונראה לע"ד לפרש דברי הרמב"ם ורבינו שהזכיר פעם א' נדוי ופעם א' מלקות ואגב זה נבאר דק' בסוגיא דההיא גברא דציער לר"י דקרי ליה בר שווסקאל כדאי' התם ומ"ה שמתיה כדפרש"י שם שמנדין לכבוד הרב ומ"ט לא הודיע האמת לר"ן ותו דפירש"י דציער שלוחא דרבנן וחייב מלקות מאן דכר שמיה מלקות ותו דמאי השיב ר"י דעדיפא מיניה עבדינן מי נתן לו רשות להוסיף על החיוב. ונ"ל אע"ג דבאמת שמתא חמירא מן נגיד' כדמוכח פ' ואלו מגלחין. ד' י"ז היינו לפי עונש הנשמה אבל בעה"ז נח לבריות לסבול שמת' מהכאה ופשוט וזה היה ויכוח בין ר"י לר"ן דר"י היה רוצה להקניט לר"ן על שהזמינו כמביאר שם וע"כ אמר כמתחכם דאותו איש ציער שלוחא דרבנן דאינו חיוב אלא מלקות ואפ"ה הכרזתי עליו שמת' והקשה לו ר"ן מ"ט באמת והשיב לו דעדיפא מיניה כלומר דהוא חייב באמת שמתא אלא דרב מנגיד ואותו יותר חמור בעיני העולם אבל אני עשיתי מה שהוא חמור באמת נמצא למידין דחייב שמתא ומלקות לפי ראות עיני הדיין יעשה לו ומש"ה הזכירו הפוסקים פעם א' מלקות ופעם א' שמתא ונקיט שמתא דיותר חמור בענין נאמנות השליח דאפי בזה נאמן כ"ש בהכאה הקלה ובסמ"ע ס"ק כ"ג א' דאינו נאמן בהכאה וק"ל א"כ מאי פריך ר"ן ונגדיה מר דלמא לא היו שם עדים ואינו נאמן השליח ב"ד למלקות ע' לעיל ב"י ק"ל. עי"ל שלא הזכיר הרמב"ם פלוני הקלני אלא לנאמנות דשליח אבל לא משמתינן על זה ובסוגיא זו משמע דשמתינן עליה ולפי מ"ש ניחא הכל: