ט"ז על אבן העזר כא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]אורחא דמילתא נקיט, שהוא הדין בלא כינים. ודין זה נלמד ממה דאמרינן בגמרא בבא בתרא פרק חזקת הבתים (נח.) דרבי בנאה לא רצה ליכנס למערה דהיה שם אברהם, דגנאי בכנפיה דשרה ומעיינה ליה ברישיה. ואמר אברהם, ליעול, דמידע ידיע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא. ומזה יליף בנימוקי יוסף (לא.) דרך ארץ שאין ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בזה בדברים אלו לפני אחרים, עכ"ל. וכתב בדרישה (סק"ב) דנראה לו דוקא לשכב בחיקה אסור, אבל לעיין ברישיה כשהוא יושב אפשר דמותר. אבל בתשובת רשב"א (ח"א סי' אלף קפ"ח) משמע דגם עיון ברישיה אין נכון, שמדמין זה ליציקה על הידים. ורשב"ם פי' בגמ', מידע ידיע דיצר הרע כו' דאין כאן חוצפא דאיגניא בכנפיה דשרה, דמידע ידיע דיצה"ר ליכא בהאי עלמא, ולא צריכנא לאצטנועי מיניה, עכ"ל. משמע דהעיקר משום דגני בחיקה הוא. וקשה דא"כ למה הוצרכו להזכיר דמעיינא ברישיה. ונ"ל דתרי טעמים היו שם שלא רצה לכנוס שם: חדא, משום אברהם גופיה, דאין לו לאדם לעשות מילי דחיבה עם אשתו בפני אחרים משום צניעות, כההיא מעשה (סנהדרין מו.) שהטיח אשתו תחת התאנה והלקוהו, וגם כאן הוה מעין תשמיש בזה. שנית, שלא יעורר תאות אחרים ע"י זה, שיבא לידי הרהור שיזכור תשמיש ע"י זה. ע"כ אמר דמצד אברהם עצמו היה שלא כהוגן ח"ו ששכב בחיק אשתו, שנית אפילו עיון ברישיה לחוד אינו נכון, כדי שלא יביא אחרים לידי הרהור. ע"ז השיב אברהם, דאפילו השכיבה בחיקה אין איסור, כי בהאי עלמא א"צ לצניעות דידוע שאין כאן תשמיש, ממילא אין כאן איסור אפילו לדידיה מכ"ש לאחרים. א"כ מוכח מזה דאפילו עיון בראשו לחוד אינו נכון בפני אחרים. ונראה דיש חילוק בזה, דעיון לחוד אינו נכון בפני אחרים דוקא באשתו, דכל הרואה זה נזכר לקירוב שלהם ע"י תשמיש, ויבא לידי הרהור ע"י זה. משא"כ בבתו ואחותו ונכדתו דאין כאן זכרון תשמיש מותר בפני אחרים. אבל שכיבה בחיקה פשיטא דאסור בכולם, אפילו שלא בפני אחרים, דדבר זה הוא קירוב גדול. ובשאר עריות ואפילו בפנויה אסור אפילו עיון בראשו לחוד, כנלע"ד נכון:
סעיף ו
[עריכה]אבל מותר לשאול לבעלה כתב רש"ל ולפ"ז נהנו היתר באגרת שלומים שלנו שפורשים בו האשה ואעפי"כ נהגו להחמיר שלא להזכירה בשמה עכ"ל וכתב מו"ח ז"ל היינו שבתחילת האגרת כותבין ולאשתך כו' אבל לבסוף האגרת שרגילין לכתוב ותאמר שלום לפלוני אסור לכתוב ותאמר שלום לזוגתך דהיינו שולח לה ע"י בעלה שאלת שלום דאסור ונ"ל דכ"ז הוא מצד שמראה אהבה בדרישת שלום אבל אם יש צורך כגון שלא היתה בקו הבריאה או כיוצא בזה מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך: