חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק י

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו: ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)

ביאור - פרק י

( א ) מנחה ליתן וכו':    שכל המנחות הוקשו זו לזו דכתיב בפרשת צו "זאת תורת המנחה" -- תורה אחת לכל המנחות.
את האמור כאן:    שמן ולבונה ליתן בכל המנחות ואפילו במנחת כהן שאין שיריה נאכלין וכן ליתן הגשה ובלילה שאמור בשאר מנחות כאן.
אמורה להלן מן החטים:    במלואים כתיב "סלת חטים תעשה אותם".
סלת קרבנו הוה מצי למכתב, וכתיב "סולת יהיה" לעיכובא.
צבור מביא מן החיטין חובה:    מנחת נסכים ושתי הלחם ולחם הפנים.
מה צבור וכו' מביא מנחה מן השעורין חובה:    כגון מנחת העומר.

( ב ) יביא מן החיטין:    בפרק המנחות והנסכים (דף קג:) מוקי לה באומר אלו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר אלא כך, וכן בכל הני דלקמיה.
יביא סולת:    בא מן החטים שלתתו אותן והשירו קליפה עליונה שלהן.
ר"ש פוטר:    אכולהו קאי.

( ג ) הרי היא באה נדבת שנים: דכתיב "תקריבו" (לעיל פרשה ג' פסקא ג').

( ד ) שהיא באה נדבת צבור: דכתיב "קרבנכם" (שם פסקא ז).
במנחה שאינה באה נדבת צבור: דהא ממעטינן לעיל מדכתיב 'נפש' (פרשתא ח' פסקא ב').

( ו ) כך אין מביאין לא יין וכו': דכל הני ילפינן (בפרשתא ח') מדכתיב "קרבן מנחה" ואתקש קרבן למנחה, מה מנחה אינה באה בשותפות אף כל וכו'.

( ז ) ויצק עליה שמן על כולה: דמשמע "עליה" - על כולה.

( ח ) ולא נקמצת עמה: דכתיב "על כל לבונתה", שלאחר שקמץ מלקט הלבונה כולה מעליה ומקטירה משום הכי אי יהיב לה על מקצת המנחה סגי.

( ט ) אם מיעט לבונתה כשרה: היינו שנתמעט לאחר הפרשה אבל בשעת הפרשה צריך קומץ גם לדידיה (כן מוכח במנחות דף יא:).

( י ) ונתן עליה לבונה: והדר "והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ וגו'" מלמד שכל עבודות עד הקמיצה כשרים בזר.